ליקוטי חבר בן חיים ח לג

משמע שהקורא ההגדה יאמר מה נשתנה ובגמ' משמע אם הבן שואל לא יאמר הקורא אלא עבדים היינו: שם מג"א ס"ק כ"ט שנקרא יוה"ך נ"ב יו"ד ויוה"ך והיינו אצבע גמטרי' קס"ג כמילוי אהוה ובאצבע לקו י' מכות מגיע לכל מכה י"ו וג' עשיריו שהם הזיונין של י"ו והלוחות באצבע אלקי' מגיע לכל דבור י"ו היינו שאח"ז הסייף והספר ירדו כרוכי' מן השמים: סי' תע"ה מחבר ס"א וישקענו כולו נ"ב דעת רמב"ם פ"ח שגם המצה טובל בחרוסת והיינו לטעמא מה דרכו של עני בפרוסה והוה מצה הזכר לשעבוד א"כ יעשה עם המצה זכר לטיט אך למאי דאמרי' מצה זו שאנו אוכלים על שלא הספיק וכו' והוי זכר לחירות א"כ אין מקום לחרוסת עם מצה: סי' ת"פ מג"א רהס"י עד נהרות בבל נ"ב מה דכתי' בשיר אל בנה למוד היא היא חירף וגידוף וראיתי בפסיקתא דשיר השירים כתיבת יד מונה שבעים שמות של הקב"ה ע"ד א"ב ולא מצא שום תואר באות למ"ד ונ"ל לומר לוחם הוא ע"ד ה' איש מלחמה: שם בהגה שהוא ליל שימורי' נ"ב יען כי מוזגים כוס רביעי ולא חיישי' לזוגו' ע"כ מרמז שהוא ליל שימורי' כי כן תי' ש"ס פ' ע"פ ק"ט ע"ב ואומרי' שפוך על הגוים אשר לא ידעוך שהמזיקי' יתגרו בהם ע"ד עיזא דבי טבחא שמינה מנאי בפ"ק דמגילה כנלע"ד: סי' תפ"ו בהגה למעך חלל נ"ב עיי' תוי"ט פ"ג דטהרות משנה ד' ד"ה טמאים וכו' ועיי' היטב ברמב"ם פ"ד משאר אבות הטומאה הל' י"ג ע"ש דתפח ע"י גשמים אינו אלא מדרבנן באיסורי' וטומאה ומכ"ש בקיום מצוה שאינו יי"ח: סי' תפ"ז מג"א סק"א כבר פסק בסי' רס"ח נ"ב עמ"ש ח"י בזה והוא עיקר ומג"א בעצמו כ' נגד זה לעיל סי' רס"ח ס"ד שם: סי' תפ"ט רה"ס במג"א דלעולם האחרון נדחה ע"ש נ"ב ולענין התמניות עיי' משנה ד' פ"ד סנהדרי' ועיי' רע"ב ותיו"ט שם: שם מג"א סק"ב ספר הוא בעצמו נ"ב ולא דמי ללקיחת לולב דמצוה שנעשה ע"י גופו של אדם כגון הנחת תפילין ונטילת לולב אין א' מוציא חבירו משא"כ מצוה שע"י אמירה ודבר פה דשומע כעונה ע"ש כפות תמרים סוכה מ"א ע"ב והא דאמרינן וספרתם שתהא ספירה לכל א' הייני לאפוקי ספירת היובל שהיא רק לב"ד הגדול בירושלים כמ"ש תוס' במנחות מ"ה ע"ב ד"ה וספרתם וכו' ע"ש: שם ס"ק י"ז בד"ה דהעולם וכו' כדמפורש בירושלמי וס"ל ועיי' תוס' ע"ז ר"פ אין מעמידין ומ"ש רא"ש ר"פ כל הבשר [למ"ב] נ"ב לרבי ברוך: סי' ת"צ מחבר ס"ט בהגה והעם נהגו נ"ב עיי' מס' סופרים פי"ד הל"ג ולפע"ד דהתם קאי אהמפטיר בהם דמיירי לעיל מני' ובהלכה ד' שם מיירי נמי מהמפטיר בכתובים כמ"ש תוס' ר"פ הקורא עומד ע"ש אבל אין זכר שם לקרות מגילת אלו בזמנים הללו ולברך עליהם וכמ"ש רמא בתשובה סי' ל"ה ובמס' סופרים פ' י"ח ה"ד ד' אין זכר משום ברכה בקינות דאיכה ש"מ שאין לברך כנלע"ד: סי' תצ"ב מג"א סק"ב וכ"כ בי"ד סי' ר"כ בש"ך נ"ב סס"ק ל"א וע"ש: סי' תצ"ג מחבר ס"ב בהגה ביום ל"ג נ"ב עיי' תשובותי: שם בהגה מיהא אם חל וכו' נ"ב ועיי' מ"ש בשכה"ג סי' זה ומ"מ הקלתי ואמרתי בערב שבועות שחל ביום א' לגלח עש"ק שלפניו אע"ג דיש לחלק וק"ל וכן מילה ביום א' לא התרתי ביום ו' שלפניו שאינו דומה להנ"ל כיון שאינו אלא יו"ט שלו ולא לרוב הצבור ול"ג בעש"ק טוב לעשות נישואי' בלילה מביום עש"ק ולבעול בליל שבת כנ"ל כוונת אלי' רבה: שם מג"א סק"ו ד"ה ויען וכו' נ"ב עיי' תשו' מעיל צדקה: סי' תצ"ד ט"ז סק"א של קריאת התורה נ"ב בס' א"ר וח"י מייתי תשו' שער אפרים סי' י' לקיים המנהג וכן נראה דעת מג"א לעיל רס"י קמ"ו ע"ש וק"ל והיכי דנהוג נהוג ואריך ולכתחלה אין לנהוג כן וכ"כ בסידור מהריעב"ץ זצ"ל כי כל מעיי' בשער אפרים סוף התשובה יראה כי כל ראיות הם צנומת דקות גם כי לא תי' אלא מ"ט אין אומרים בין ברכה לקריאה או אחר ב' או ג' פסוקים ודוקא בין ראשון לב' אבל היותר נכון לאומרו קודם ברכה כלל: שם מג"א סק"ו הרי"ף ורא"ש שלא כתבו נ"ב ולענ"ד נראה מדכתי' ויאסף כבחגיגה כ"ו ע"א: סי' תצ"ו מחבר ס"ב אלא לענין מת נ"ב שכ"מ שרוצה לגרש ביו"ט שני עיי' תשובותי: סי' תצ"ז מג"א סק"ד כמ"ש סי' תקט"ו נ"ב ע"ש מג"א סקי"ב דלר"ת נכון לאסור פירות בי"ט ב' משום שמא אמר להביא בשבילו וא"כ ה"ה לפירות הנושרי' מאליהן דשמא יעלה ויתלוש משא"כ מצודת דגים דלא חיישי' להא כמבואר בתוס' לחלק א"כ ממילא מביצה נמי לק"מ דחדא גזירה היא אם פירות הנושרי' כנלענ"ד: