ליקוטי חבר בן חיים ח לא

או אפכא כדלקמן במג"א סי' תנט ס"ק י"א אבל מעיקר כל דהיתרא בלע סגי בהגעלה כשפוד דחטאת שלהי מס' ע"ז אלא חמץ דמקרי איסורא בלע מש"ה צריך סברתו הנ"ל: שם מג"א ס"ק כ"ז איסור בעין נ"ב וישרף מעט זה לאפר טרם בלע הכלי ע"י גחלים: שם מג"א ס"ק ל"ז בד"ה כ' בהגה וכו' שכבר נתקנח במצה ראשונה ואם נתערבו וכו' נ"ב וצ"ל ועכ"פ אם נתערבו וכו' ור"ל עם מצות שרדו במרדה חדשה: שם מג"א סק"מ ומשמע בת"ה שם שחביות של י"ש נ"ב והכשר יורות של י"ש עיי' תשובתי: שם מג"א ס"ק מ"ד קכלין ונעשה כתנור קטן נ"ב שקורין רערין עיי' לקמן סי' תס"א סק"ב אבל כובי' וכו': סי' תנ"ב ט"ז ס"ס כלל בפסח נ"ב ועיי' משנה י' פ"ה דמכשירין ועיי' היטב בלשון רמב"ם פ"ז דטומאת אוכלין הל' ב' ויש לחלק דנהי לענין טומאה העשן העולה מן החמין כמשקין הוא חשוב כמ"ש הרמב"ם הנ"ל ומטמא גם העליון מ"מ אינו מוליך פליטת החמץ שבתחתון כדמצינו כה"ג גבי דם דאינו מפעפע למעלה ומשו"ה [דייק] ט"ז וכ' דאין בו איסור לאפיקי טומאה ועוד נמי נ"ט בר נ"ט דהיתרא נ"ל דיש למנהג על מה לסמוך זה ועיי': שם מחבר ס"ג בהגה ות"ה סי' קי"ד נ"ב ועי' תשובותי: שם מג"א סק"ז אותן על המים נ"ב חיטין הבאים בספינה עיי' לקמן ס' תמ"ז ס"ג ומ"מ הרדב"ז ח"א בשניות סי' רפ"ו כ' שומר נפשו ירחק משום כשיחסר המדה שופכים הספנים מים למלאות חסרונם, ועכ"פ נלענ"ד דאין לוקת מהם מצה של מצוה דבעי שימור לשמה משעה שמקרב אל המים דלא גרע מרחיים של מים וכן הוריתי הלכה למעשה ועיי' מג"א סי' תס"ו סק"ט ועיי' לקמן סי' תס"ז מ"ש על הגליון: סי' תנ"ג מג"א סק"א לידי חומץ טטרק"י נ"ב עיי' תשובותי: שם מחבר סי י"א בהגה והמנהג באשכנז נ"ב עיי' תשובותי: סי' תנ"ד מג"א סק"א שקורין שפרייא"ר נ"ב שבולת של קש שנמצא בתבשיל אין חוששין שהי' בו חטה ונימוחה דמסתמא יצא הכל בשעת דישה כמ"ש מג"א סי' תס"ה סק"ה וכ"כ בחי': סי' תנ"ה מחבר ס"ה בהגה יש לאסור נ"ב עיי' תשובותי: שם ס"ו בהגה ופלפלי' נ"ב שומים הנמצאים ביני חיטים עיי' תשובותי: שם ט"ז סק"ג שומר מצוה וכו' והא דלא מייתי האי קרא פ' ע"פ ק"ט ע"ב משום דלא הוי לי' לרבנן לתקן מצוה חדשה ולסמוך ע"ז כמ"ש סמ"ע סי' ס"ז סק"ב כי האי גונא ע"ש: סי' תנ"ו מחבר ס"א מ"ג ביצים נ"ב עיי' בתשובותי נתבאר השיעור הזה: סי' תנ"ז מג"א סק"ה מיתשל עלי' והוי חולין נ"ב העושה שליח להפריש מי מתשיל עיי' תשובותי: שם מג"א סק"ז אפי' הוא בן וכו' נ"ב זה ליתא כמ"ש חו"י ע"ש ובע"פ שחל להיות בשבת עיי' לקמן סי' תק"ו מג"א סק"ח ומ"ש שם על הגליון: שם סק"ט וכ"פ מהרש"ל נ"ב פ"ה דב"ק סי' ל"ה ור"פ כל הבשר ע"ש ועיי' תשובותי ועיי' היטב שו"ת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ח וקמ"ט ע"ש היטב: שם במג"א סוף הסימן בחולין פ"י קל"ג ע"א כצ"ל: סי' תנ"ט מג"א סקי"ב באכילה רק שהוא חומרא בעלמא וכו' נ"ב ומותר לבטלו לכתחלה בס' נבי"ד סי' צ"ט ויכול לאכלו בפסח אפי' וכו' וכעין שכתבו תוס' פסחי' מ"ו ע"א אמנם עיי' לעיל מג"א סי' שכ"ג סקי"ד ועיי' מ"ש שם על הגליון: שם סקי"ד בגד צמר נ"ב ר"ל צמר טווי אבל לא בגד פעלטץ שאין הצמר טווי ומחמם: סי' ת"ס מג"א תחלת הסי' אל יסייע עכו"ם חש"ו נ"ב לכאורה יש לעיי' לרמב"ם בעי שמור משעת קצירה ולרמב"ם לא מהני ישראל עע"ג א"כ איך יצאנו י"ח שמורה משעת קצירה והקוצרים גוים ואפי' הטחינה נעשית פעמים ע"י גוי וישראל עע"ג ונ"ל דלכאורה צ"ע אהפוסקי' כולם דבעי לישה ואפי' ע"י ישראל אטו לשה ואפי' כתיבא שמירה הוא דכתיבא וכיון דישראל עומד ומשמר לשמה מה לי בהלש והאופה וצ"ל דהלש והאופה הוא עצמו צריך להיות המשמר מכל חימוץ שהעיסה תחת ידיו וא"א לאחר שישמור זה וכיון דבעי' שמירה לשמה א"א שילוש גוי חשו"ק, אמנם הייני לישה ואפי' אבל שימור דקצירה אינינו אלא השגחה שלא תפול על החטים מים ממקום אחר וזה יכול השומר ישראל לשמור בכוונה לשמה והקוצרים והטוחנים מעשה הגוף עבדי וא"ש ומבואר יפה תשובותי ע"ש: סי' תס"א מג"א סק"ו תוס' מנחות דף כ"ז נ"ב ע"ח ע"ב ודף כ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן ע"ש: סי' תס"ה מג"א סק"ה מיהו הט"ז וכו' דלא אמרי' כן נ"ב עיי' לקמן סי' תס"ז סקי"ב: