ליקוטי חבר בן חיים ח ל

דוקא צנון חריף ותל"מ ובעל התרומות שהוא רבינו ברוך דכל מילי כגון כרישי ובצלים חריף אלא דאינו אוסר רק קליפה והיינו דכ' הרב ב"י בסי' זה דסמ"ק מתיר הכלים דא"נ פלט משהו הוא ונתבטל קודם פסח בכרישי' ובצלי' לדעת רבי' ברוך ע"ש והיינו דעת סמ"ג שבב"י יו"ד שם בשם בעל התרומות ודעת שלישית הרשב"א דטובא פליט ואוסר בס' וא"כ לפי אותה דעה הבוסר פליט הרבה ואין בו ס' נגד אותה כל המדוכה ואוסר דפליטה דחריפותו של בוסר לא גרוע מחריפותו של אתרוג וזתים עיי' כ"ז בטור וש"ע י"ד סי' צ"ו הנ"ל עפ"ז תפרש דברי מג"א: שם מחבר ר"ס י"א בין חמץ נ"ב מי ששכח למכור תערובת חמץ עיי' תשובותי: סי' תמ"ח מחבר ס"ג אפי' הניחו נ"ב עיי' תשובותי: שם מחבר ס"ג מכירה גמורה נ"ב עיי' תשובותי, ומוכר לגוי קטן עיי' תשובותי: שם מג"א סק"ד אבל עכום לעכום עושה נ"ב עיי' ש"ך ח"מ רמ"ג סק"ה ובבית שמואל ס"ה: שם בד"ה וכל דבר וכו' קונה ג"כ כאן נ"ב דהשתא בין ישראל לישראל מהני סתימותא: שם ד"ה ומ"ש דאזלי' וכו' בע"א דף ע"א בתוס' נ"ב ד"ה אמר אמימר וכו' מדהוצרכו לומר שהוא רק אמתלא ש"מ לא אזלי' בתר דיניהם ועוד מדהוצרכו בבכור קנית מקום ע"ש ואמנם עיי' היטב בתשובה מיוחסת להרמב"ן סי' רכ"ה ותמצא נחת: גוי שמכר חמצו של ישראל בשליחותו כיון דאין שליחות לגוי הרי בעלים עוברי' בבל יראה ע"ש קצה"ח סי' קכ"ו ס"ק ט"ו ע"ש: שם מג"א ד"ה ומיהו צריך וכו' ובסי' מ"ג נ"ב ועיי' בזה היטב לעיל מ"ש ט"ז סי' רמ"ו סק"ה ומ"ש ט"ז לקמן סוף סי' זה ועיי' היטב בתשובותי: שם סק"ה ורדב"ז ח"א נמחק וצ"ל ח"ב סי' ק"ס נמחק וצ"ל ר"מ: שם מחבר ס"ד בשעה חמישית נ"ט עיי' מ"ש בנב"י תנינא סי' כ' בגוי שזכה בחמץ אחר חצות אפי' לא ביטל מותר אחר הפסח וצל"ע נהי על ב"י לא עבר אעשה דתשביתו עבר ונקנסי' ע"כ למעשה צ"ע: שם מג"א סק"ה ניתן לך ותחזרנה נ"ב צ"ע בש"ך י"ד סי' ש"ה סק"ח ועיי' שעה"מ פ"ח מלולב הל' י' ד"ה ודע וכו': סי' ת"נ מחבר ס"ב ישראל שמקבל נ"ב והאראנדארין שנותנים שכר וי"ש לבעלי אושפיזא למכור עיי' תשובותי: שם סק"ח יכול למכור לעכו"ם נ"ב נתעוררתי להזכיר בשטר מכירה השעה כי בזכירת היום אין השטר מוכח מתוכו אלא מסוף היום ולשיטת רש"י יכול לתנו לאחר כל היום ואין כאן מכירה ע"כ יכתוב שם השעה אך הי' צל"ע אם ימכור קודם שריפת חמץ שלו א"כ כיון שמזכיר בשטר שכל חמצו בכל מקום שהוא ה"ה מכור א"כ גם זה מכור ואינו מקיים שרפה בחמץ שלו ואם ימכור אחר שריפה וביטל הרי כבר הפקירו ואיך יכול למוכרו לגוי אא"כ חוזר וזכה בו ויבטל ביטולו ויעצנו הרב הדיין המופלג מו"ה דניאל פרוסניץ ני' ליתן במתנה ע"מ להחזיר לחבירו אותו חמץ שמצא בשעת בדיקה ואח"כ ימכור נמצא שאין זה בכלל מכירה שכבר נתנו במתנה ע"מ להחזר ואח"כ ימכור חמצו לגוי ואח"כ יחזירנו לו חבירו ושוב ישרף מה שמצא בבדיקה ושוב יבטל ועצה נכונה היא: שם מג"א רס"ק י"א ד"א שלא יבקע נ"ב עיי' מס' ע"ז ס"ה ע"ב כי היכי דלא נצטרי זיקי ע"ש והתם לא שייך פירושו של מג"א ע"ש וצ"ע: שם סקי"ב [הטעם עיי' סי' תמ"ב ס"ב] נמחק הב' ונ"ב תמ"ה במג"א סק"ו ע"ש וק"ל סי' תנ"א מג"א סק"ו מותר להגעילן נ"ב אע"ג דביו"ד פסק דסכין מלבן משום מיעוט תשמישו ע"י האור וי"ל דחמץ הו"ל מיעוטא דמיעוט' ע"י אור וק"ל: שם מחבר ס"ד בהגה שמחמירי' ללבנו נ"ב דאין לחוש שע"י חמום של הליבון קל יהי' הרוטב המובלע בעובי דופן, הכל נבלע ע"י אור זה ויצטרך ליבון גמור ז"א דהרוטב שבעובי הכלי אינו רואה פני האש ומחיצה דקה מפסקת בין האש להרוטב המובלע וה"ל בישול ולא בעי ליבון: שם מחבר ס"ו בהגה שתשמישן בצונן משום יי"נ שלפעמים וכו' כצ"ל: שם מג"א ס"ק כ"א אלא עם שומן נ"ב עש"ך סי' קכ"א סק"ח ופ"ח ופרי תואר וכולם לא עמדו על תוכן דברי רמ"ע סי' צ"ו שכ"כ שם ורוב דברים שמטגנים העכום הוא שומן וחלב שהוא גופא איסור נמצא אין כאן אמצעי של היתר לכן צריך ליבון וה"ה מחבת חולבת שלנו שטגנו בו בשר כיון שהשומן המבליע הוא ג"כ איסורא עם חלב שמחבת החולבת בעי ליבון משא"כ מחבת מחומצת שנבלע החמץ ע"י שומן שאינו חמץ והוא אמצעי של היתר מהני הגעלה אלו דבריו ז"ל וממילא מובן דמחבת שטגנו בה בשומן של היתר ורוצה להגעילה לבשל בה חלב לא בעי לבון דהיתרא בלע כדלעיל ס"ק י"א אלא שאין אנו נוהגי' להכשיר כלי בשר לחלב