ליקוטי חבר בן חיים ח כה

כ' בפשיטות ומ"ש רמב"ם פ"ט הל' ג' דבר שאינו צריך בישל כלל פטור ע"ש היינו כמו שמן שכ' ה"ה שם אך מצאתי ברדב"ז חלק ראשון מח"ב סי' רי"ג כ' דמבשל דבר שנאכל כמות שהוא חי פטור דהוה כמו מאכל בן דרוסאי וצ"ע לע"ד ועט"ז י"ד קי"ג סקי"ד ע"ש: ע"ש מג"א סקי"א ד"ה כ' הרמב"ם בחצי בשולו לדעת הראב"ד נ"ב לשון זה צע"ג והמעיי' בפני' ברמב"ם וכ"מ בשם רמ"ך יראה כי יש כאן ט"ס: ע"ש סס"ק זה ויש לחלק נ"ב וכבר ישבו בלח"מ ומיהו מלשון רש"י שבת ע"ד ע"ב ד"ה דשדי סיכתא וכו' ובד"ה דמרפי רפי וכו' משמע שאין בשול אלא ע"י משקין וע"ש: ע"ש סקכ"ו ע"ג כירה וכו, אבל מבושל וכו' ע"ג נ"ב צמחק תיבת כירה והמוסגר נמחק ונ"ב מצוין על כירה קדרה דעדיף מכירה ת"ש וע"ש כצ"ל: ע"ש סקכ"ח אפי' אין היס"ב וכמ"ש ערוך בערך סלד דשולטת בירושלמי כמו סולדת וכ"כ תשו' בית יעקב סי' כ' דלא כש"ך י"ד סי' ק"ה מיהו נ"ל מירושלמי דלענין שבת עשו הרחקה לכ"ר אפי' אין יד סולדת כ"ז שהוא חם וגם לכלי שני כ"ז שהיס"ב וכדמייתי ראי' מההיא פינכא דארוזא וכל זה לענין שבת אבל לענין או"ה לא מיירי דהתם הכל תלוי' ביס"ב בין כ"ר בין כ"ש, ומזה לא מיירי מג"א וא"כ מ"מ לדינא דברי ש"ך נכונים שוב מצאתי בחי' רמב"ן סןף אס' ע"ז שפי' בהדי' יד שולטת דירושלמי כהש"ך דלא כערוך הנ"ל ודלא כקי"א כאן: ע"ש מחבר סי' י' אסור נ"ב לשפוך רותחין על קאפע כתוש עיי' תשובותי סי' אלף קס"ח: ע"ש מג"א סקמ"ה בי"ד נ"ב עיי' ש"ך סי' ק"ה סק"ח ואמנם מנחת יעקב סוף כלל ס"א מוכח דלכ"ע אינו מבשל לענין בב"ח מר"פ כ"ה סוף סוף כלי שני הוא ע"ש ולכאורה ה"ה לענין שבת, ונ"ל לענין שבת מקרי שפיר בשול דהיינו כצלי בלי רוטב וחייב אבל בב"ח פטור דהוא טגון ולא בשול וכמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה וראי' מש"ס סנהדר' ד' ע"ב ובתוס' ובתוס' ד"ה דרך וכו' וק"ל ועש"ך רס"י צ"ב: סי' שי"ט מג"א סק"ה שמתבץ ומשמרו נמחק הויו וצ"ל ומשמר: ע"ש מחבר סי' י"ד שאם נ"ב ועיי' מג"א סי' תק"י לענין סמעטני מן החלב: סי' שכ"א מג"א סקי"ז בד"ה ומ"כ שגאון נ"ב ובס' א"ר סו' ש"ח סק"ע הסכים לפסק הגאון הלז וכ' בס' דגול מרבבה דעכ"פ באוזא פטומה שיש בה שומן דאין תקנה בצלי מותר אפי' ע"י ישראל אם א"א ע"י גוי וכ"נ דאין להחמיר כלל בזה ונוהגי' להורות להערים ליטול ידיו ע"ג הבשר: סי' שכ"ג מג"א סקי"ד בד"ה אסור לבטל נ"ב צ"ע בתוס' פסחי' מ"ו ע"א ד"ה עד שתאפה ובר"ן שם ואולי כיון דאי עבר ובטלו מבוטל אמרי' הואיל וצ"ע ועיי' תשובותי סי' תשכ"ג, שוב מצאתי שנתעורר בזה שעה"מ פ"ב מה"ל יו"ט ה"ל ו' ד"מ ובהתווכחי וכו' ע"ש, ולפע"ד ליישב התם בפסחי' כיון שקודם ביטל נמי מותר לכהן קטן ואחר בטול נמי אינו מותר אלא לכהן גדול זה לא מקרי תקון: סי' שכ"ד בהג"ה סי' ט' תרנגולי' ואוזי' נ"ב עמ"ש מג"א סי' ש"ה סקי"ב: סי' שכ"ה מג"א סק"ט מותר בהנאה עכ"ל נ"ב ועיי' לקמן סי' תק"א סקי"ב ותק"ז סק"ב: סי' שכ"ו מחבר סי' א' אבל בחמי טברי' נ"ב ובמקום שאין דרך לרחוץ בחמי טברי' אלא לרפואה אסור בשבת עכ"ל מג"א סי' שכ"ח סקמ"ט ע"ש: סי' שכ"ח מחבר סי' א' מי שיש לו מיחש נ"ב ונכפה עט"ז י"ד ססי' פ"ד: ע"ש בט"ז סק"א אמרי' שם רבא אסור נ"ב ר' אשי במקום רבא: ע"ש ט"ז ס"ק זה אלא שהוא מסייע נ"ב וכ"כ בשטה מקובצת בביצה שם אמנם ש"ך בנקה"כ סי' קצ"ח חילק באופן אחר וצ"ע לדינא ע"ש ומג"א לקמן סקי"ו משמע ס"ל כתי' הט"ז ע"ש ותי' ש"ם משמע כנקה"כ: סי' ש"ל תחבר רסי' ב' עכו"ם נ"ב עיי' תשובותי סי' אלף שס"ב: שם מג"א סק"ג ועססי' שכ' נמחק שכ' ונ"ב צ"ל סי' ש"ב סי"א: סי' של"ג מג"א סק"ה עסי' תקס"ח ס"ב נ"ב ע"ש מג"א סק"ה וא"כ צ"ע הא עכ"פ רב ת"ח הוי ועוד אמאי לא אמר שירו' ותשבחו' כמ"ש מג"א לקמן סי' תר"ע סק"ד אע"כ משו"ה פרש"י נישואי בת ת"ח לע"ה הי' דגרע טפי אבל סתם סעודה הוה שפיר סעודת מצוה ע"י אורח ת"ח עכ"פ: סי' של"ו מג"א סק"ז ס' [הזכרונות] שם וביאר דעכ"פ משום חודש איכא דמרפיק ארעא ולא נ"ל כיון דאחר שיבשו המי רגלים או היין שוב לא הוה ריפוי ארעא ובשעה שהמשקה טופח קשה לזרעי' ואינו מצמיח א"כ ליכא משום חורש: סי' של"ט מחבר סי' ד' בהגה ולכן אסור נ"ב ועיי' לעיל סי' ש"ו מג"א סקכ"ד: