ליקוטי חבר בן חיים ח כד

ע"ש מג"א סק"ח סגי ברובא נ"ב עיי' בכורות כ"ג ע"א אפר פרה שנתערב וכו' דבמשא מטמא וטלטל מוקצה כמשא דמי ומשו"ה הוצרך מג"א לאתוי' עלה מטעם זה דעיקר איסורו מדבריהם אמנם במל"מ פ"א ממשכב ומושב ה"ל י"ד ד"ה עוד נראה וכו' מבואר דרמב"ם ס"ל אפר באפר מקרי יבש ביבש אבל למאי דקי"ל דהוה לח בלח בלאה"נ אינו מטמא במשא, וטעמא נלפע"ד דס"ל דש"ס דבכורות ס"ל בלח אין בילה ומשו"ה מדמה ש"ס לח ליבש אבל אנן קיי"ל בלח יש בילה עיי' ר"ה י"ג ע"ב ותוס' ד"ה חוץ וכו' וקיי"ל קמח בקמח מקרי לח בלח א"כ לא הוה צריך מג"א לזה, ועיי' בכורות כ"ב ע"א ד"ה הנך וכו' ולענ"ד לאו דוקא טומאה אלא כל מידי דלאו אכילה והנאה לא שייך שיעור ס' וטעם כעיקר עיי' וק"ל שוב מצאתי זה כ' בס' בינה לעתים פ"ב מה"ל יו"ט ה"ל י"ח ע"ש וצ"ע בתוס' בכורות כ"ג ע"א סד"ה נבלה וכו' דמים ומלח לענין תחומין ע"ש: שי"א מחבר סעי' ב' ע"י תינוק נ"ב נ"ל טעמו דרמב"ן דנעשה מת מטה לתינוק והמוציא חי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו כדאיתא במתני' פ' המצניע צ"ג ע"ב ע"ש ובזה ניחא נמי דר' אביגדור דלקמן סעי' ד' מייתי ראי' משיורי כוסות ולא מייתי בפשיטות דמה לי ככר ותנוק על המת או מלבושיו אע"כ שאני מניח על גב שנעשה המת מטה לתינוק או לאוכלי' וכלים אבל במלבושיו נהפך הוא שהרי מלבושיו טפלים למת והוה כשיורי שבתוך הכוס שהכוס משמש לשיוריו ולפ"ז י"ל קו' השל"ה שבמג"א סקי"ו ז"ל שדהע"ה הוצרכו לטלטלו מרשות לרשות ולא הותר אלא באופן שכ' הרמב"ן להניח עליו תנוק שיהי' המת מטה לתנוק ופטור אף על המטה שהוא המת ומה שאמרו בשבת ל' ע"ב שהשיבו סנהדרי' אביך הנח עליו ככר או תנוק אשגירת לשנא הוא וככר כדי נקט רק תינוק כדי להוציא מרשות לרשות וזה לא שייך ע"י מלבושיו וק"ל, והא דלא התירו מת שעל המטה כ"א ע"י טלטל מן הצד ולא לטלטל להדי' ע"י המטה משום דלא דמי לתנוק דהתם נעשה מת מטה לתנוק משא"כ הכי הוה מת במטה שחייב אף על המטה ולא דמי נמי לשיורי כוסות שאינם יוצאי' בניקל אלא ע"י הדתה ושטפה וכן מלבושיו של מת משא"כ על גבי המטה אינו בטל לגבי המטה שיכולים לנערו מן המטה כנלע"ד: שי"ד מג"א סקי"א לצורך מצוה נ"ב ולפתוח פותחת ע"י אומן שלאסער פשיטא דשרי ואין כאן בית מיחש שהרי אינו שובר ולא עושה מעשה כלל רק פותח במפתח שלו: סי' שט"ו מג"א סק"ה חוץ נ"ב עיי' תשובתי סי' תשמ"ח: סי' שי"ח מג"א סק"ב בד"ה אם הי' וצ"ע דאין הנדון נ"ב עיי' תוס' שבת דמיישב היטב שטת הרמ"ה ורי"ו ע"ש ולפ"ז אינהו ס"ל כשיטת ר"ש פ"ב דבכורי' ולשטה נו מיושב קו' תוס' ביבמות פ"ב ע"א ד"ה משום וכו' ומיהו קשה וכו' ע"ש די"ל התם אין הכהן בעליו טמא משא"כ בחטאת מיירי שבעליו טמא ע"ש בתוס' שבת ורמב"ם דל"ל כהר"ש דבכורי' מפרש דברי רבה ביבמות כפרש"י שם ולא מיירי מטומאת הגוף וא"כ לא שייך לומר דר' אשי קאי אטומאת הגוף כיון שלא הוזכר מזה שם ע"כ שפיר קאמר דר"א בדותא אמנם הי בדבר' פוסקים מיושבים לפי דברי תוס' שבת הנ"ל ובהוספת נופך משל הנ"ל מ"מ דברי הרמ"א אינם מיושבי' שהחליט להקל נגד הרמב"ם ורשי' ותוס' ע"כ נ"ל להוסיף עוד דהכי כ"ע מודי' דהוה ודאי בשארי איסורי' איכא למימר נהי דהעיקר דלמי שאין לו מתירים יתבטל, מ"מ כיון דלמי שיל"מ אסור משום עד שתאכלהו באסור אכול בהיתר משו"ה אסורי' נמי משום לא פליג למי שאין לו מתירי' וכדתנן בבכורי' אסורי' אף לזרים וכדפי' הרע"ב שם אך הכא מכיון שנאמר שמעיקר הדין הותר למבשל בעצמו שאין לו מתירי' איך נאמר שאסור לכל העולם הלא לא נאסור להם אלא משום קנסא דהמבשל וכיון שהותר לו איך נאסר לשארי אינשי אלא שכיון שבטל לזה בטל לכ"ע והדין דין אמת לע"ד, ובתוס' יומא מ"ז ע"ב סוף ד"ה והדר וכו' דמנחה קידם קמיצה לא בטל בחולין משום לתא דבטל דיל"מ בקמיצה וצ"ל עד שתאכלנו בב' איסורי' לזר ובלא קמיצה אכלהו אחר קמיצה ובאיסור א' וכמ"ש בתשו' צמח צדק ססי' ס"ט בביצת טרפה שנולדה בי"ט ע"ש ואע"ג דקודם קמיצה ליכא לאו דזרות מ"מ איסור איכא עיי' רמב"ם: שם באותו ס"ק ובחבורו פ"ב מבכורי' ומיהו הרא"ש נמחק א' וצ"ל הר"ש: שם סק"ג וה"ה בשוכח נ"ב עמג"א לקמן סי' תקכ"ז סק"ו: שם מג"א ססק"ח ועיי' ש"ך ס"ב ובביצה נ"ב עיי' שער המלך ספ"ה מה"ל יו"ט: שם מחבר סעי' ג' כגון ליתן ביצה נ"ב ובש"ס ל"ת אם גלגל חייב חטאת ע"ש אע"ג דיכול לגומע חי' ומינה לכל הנאכלים כמות שהן חי' אם בשל חייב חטאת ומבשלי' מים חייב וכ"כ בס' חיי אדם ריש כלל