ליקוטי חבר בן חיים ח רמז

הבחירה תבחרו ברע אזי אתם גרמתם לכם הרעה הזאת וזה שהאדם בעצמו גורם לרעה לנפשו הוא פורעניות בכפלים כמ"ש על ס' הקינות נהפך לבי בקרבי כי מכה מרותו לולא אני בעצמי גרמתי לי ע"י שמרה מרותי לא היה כבד עלי כל כך וז"ש את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוכיכם וגו' והקללה עם לא תשמעו ואז יתקיים הוי משכי העון בהולי שוא וכעבותות העגלה חטאה כי סופכם ח"ו לעבוד אלקים אחרים ואמנם אמר בקללה אם לא תשמעו ובברכה אשר תשמעו לרמז למ"ש כי הברכה עיקרה כשתגיע למדריגה אשר יהיה בעינך שכר מצוה מצוה ותאמר עם דוהע"ה גם אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב: סיומא גמ' ברכות פ"ק תנא אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת כ"א בביה"כ שנ' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפילה ופי' רש"י דבביהכ"נ שאומרים שם תשבחות ויל"ד אם מתפלל אדם בביתו ג"כ אומר שירות ותשבחות כדעתרי' לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל גם צריך ביאור למה קראו חז"ל למקום תפלתינו בית הכנסת ולא אחזו ל' הכתוב ושמחתים בבית תפלתי: אמר המשורר מה ידידות משכנותיך ה' צבאות נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל חי גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלוקי והכתבים האלו צריכין ביאור עמוק וכי חצרות ה' המה הדור לצפור ודרור אמרו רז"ל בפי' הראה צפור בחלום ישכים ייאמר כצפרים עפות כן יגן ה' טרם יקדמני פסוק אחר כצפור נודדת מיקנה כן איש נודד ממקומו הענין הוא משני כתבים האלו מבואר כי הנשמה אשר בקרבינו נמשלה לצפור ואף שהי' נתינה בקרבינו איננה משולבת בגופינו כאשר הגוף עצמו מורכב מחלקים שונים ומזגים שונים אבל הנשמה תחופף עלינו ומשפעת לנו השכל בו ננהג כל ענינינו אבל אמר הכתוב אם ישים עליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף באת ישא אלקים נפש ברגע אחת יאסוף נשמתו אליו וע"ז אמר שלמה הע"ה כצפור נודדת מיקינה יען היתה שם רק כאורח ללין כן איש נודד ממקומו ועד"ז אמר ישעי' ל"א כצפרים עפות כן יגן ה' אם תבקש להבין השגחת הש"י עליך קח לך מהצפור הנשמה אשר בקרבך כעוף יעוף ולא שזפתה עין אדם ובכל זאת המתנהגת כל עניניך כציפרים עפות המגיני' על האדם להטותו מרע לטוב כן יגן ה' צבאות ואמנם המשורר הומשל הנשמה לצפור והגוף לדרור ואמר מה ידידות משכנותיך ה' צבאות למה זה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' ואמר הטעם אם יתפלל האדם בתוך ביתו מקום אשר צרכי גופו נעשים בעת יעמוד להתפלל מאוויי גופו יבלבלו תפלתו ורעיוניו ישוטטו הנה והנה לא כן בבית ה' בעת עמדו שם גם הגוף יעזוב מאויו ויחד עם נפשו ירנן לאל חי וז"ש לבי שהיא נפשי ובשרי גופי ירנן שמה לאל חי ואמר כי ביתו הוא לצפור רק קן כי רוב ענינים הנעשי' שמה נוגעים לו אבל בחצרות ה' שמה מגעת הנפש גם צפור הנשמה אשר ביתו הוא קן לה כמ' שהע"ה כצפור נודדת מקנה בחצרו' ה' מצאה בית ודרור הוא הגוף המשוטט מסוף העולם עד סופו לבקש טרף וביתו הוא לה לבית בית ה' הוא קו לה וכשם הקן תכליתו לשות הדרור שם אפרוחיו ככה בית ה תכליתו להביא שם טפינו למען תהיה יראת ה' על ראש וידעון שדון שיש אדון לעולם והיינו אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות והנה התפילה היא סדורה לנו מאנשי כנה"ג ואמנ' כוונתינו בתפילתינו זאת הוא תעכב ע"י רגשות ליבינו בעת התפלה כי המתפלל בכוונה תפלתו ברנה וישמח בכל מלה ומלה שיתן כבוד לשמו ית' ואמנם זה יהיה בחצרות ה' מקום אשר לבו נפשו ובשרו וגופו ירננו אל אל חי וכמ"ש ולזה קראו רז"ל בית תפלתינו בית הכנסת ע"י שהוא מכניס שלם בין גופו לנשמתו וזה כוונת אבא בנימין אין מפלתו של אדם כ"א בבית הכנסת מקום שמכניס שלם בין גופו לנשמתו וזה ניכר ע"י הרנה בשעת התפילה שנאמ' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום הרנה שם תהיה תפילה כי ע"י הרנה תתקבל התפילה: בע"ה דרוש לחינוך ס"ת בבית האלמנה מ' מרים דבורה דייטש שוראן ש"ק וירא תרמ"ז . אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה נ' לפ' ל' אשת חיל למה נסמך אשת לחיל אמנם הכוונה תכלית האשה להיות לעזר לבעלה ואם האשה תתאמץ בכל כח להשיג על ידה לבעלה כל טוב אזי תקרא אשת חיל כי הוא העזר לעשות חיל ואמר מי ימצא כמו מי ישיג כמו ומצא ידו כדי גאולתו ובאמת אמר הכ' מצא אשה מצא טובה ויפק רצון מה' כי ה' שהסכים על ידן הוא המופת כי מצא רצון מה' וז"ש ורחוק מפניני' מכרה כי הפנינים דולין אותו מן הים ואולי על שם כך נקראו פנינים והאשת חיל היא מתנה מן השמים וזה ל' ורחוק כגובה שמים מעל הארץ ואמר בטח בה לב בעלה ושלל