ליקוטי חבר בן חיים ח רמו

ומנהיג ואין איש שם על לב אזי הוא ק' מק' קללות ומחורבן ביה"מ שע"י שני' חזרו ישראל בתשובה ולא כן בסלוקן של צדיקים ואמנם אחת הוא תיקותינו במ' ישעי וחיכיתי לה' היסתיר פני' מבית יעקב ומאותה שעה וקותי לו שירחם ה' את יעקב בב"א: בע"ה דרוש לחינוך ביהכ"נ פ' ראה תרמ"ו ט' מעגיער. ראה אנכי נותן וגו' הנה ל' ראה שהוא מורה על דבר תמוה צריך ביאור וברבות ר"פ זאת אר"א משאמר הקב"ה הדבר הזה מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליו הרעה באה על עושה הרעת והטובה באה על עושי הטובה: הנה כי כן ביאר הרמב' בח' פרקין פ' המקראות בס' הקינות מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כי צדיק ורשע לא קאמר והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואם כן איפה מה יתאונן אדם חי כאשר הש"י נותן לו כרשעתו הלא הוא גבר על חטאיו הרי הבחירה בידו להיות טוב: ואמנם דבר זה שהבחירה לפנינו הוא אליה וקוץ בה לולא היה האדם חפשי מיצה"ר ולא היתה הרשת פרושה לרגליו אבל חבל על עיסה שנחתומה מעיד עליה שהוא רעה שנ' כי יצר לב האד' רע מנעוריו ואין תקוה להנצל מרשת זו כי אם ללכת בדרך תוה"ק וכמו שאמר שהע"ה כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר אמר ע"ד שאמר בן סזאי הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה, אמר כי כשם שצריך האדם למאכל ומשתה להברות את גופו כן צריך למצות ומע"ט להברות את נפשו כי כל מצוה שיעשה האדם כובש על ידה היצה"ר אשר יפתהו ללכת בדרך כזב ומעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר כשם שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך וכל מצוה שיעשה האדם תתחזק נשמתו על ידה להשתוקק לעשות מצות אחרת והיינו שמצוה גוררת מצוה ואם יעשה אדם ח"ו עבירה יתגבר יצרו בקרבו ויחשך לו דרכו לירד מטה מטה כמו כ' הוי מושכי העון בחבלי שוא וכעבותות העגלה חטאה בתחילה מצוה לעשות מלאכה בשבת ע"י משרתיו שהוא אסור מדברי סופרים ל"ד קצת או רבי הפוסקים כי לד' סמ"ג גם זה דאוריית' מקרא דכל מלאכה לא יעשה בפ' בא שכ' רש"י ע"י אחרים ואחרי כן מניח בהמתו לעשות מלאכה בשבת אף שהזהיר הש"י על זה במעמד כל ישראל על סיני אף כי שאר האומות שאנחנו דרים ביניהם לא יעשה כן ביום חגיהם אח"כ יעשה מלאכה בעצמו אף שכ' בתורה מחלליה מות יומת ושלא נאמר כי לא נאמר זה כי אם על מלאכה כבידה כבוקע עצים וכיו"ב כתב בצדו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שהוא קלה שבקלות ואין קלה כמעט הימנה וספרה לנו תוה"ק כי משך ארבעים שנה שהי' אבותינו במדבר לא נהרגו בב"ד של משה כי אם שני חוטאום האחד היה מגדף השם והשני מקושש עצים כלומר עושה מעצים מפוזרי' חבילות חבילות ושניהם נהרגו על פי ד' בסקילה ואמר שוב בן עזאי מצוה גוררת מצוה מוסיף והולך בלב האד' אהבת ה' ומצותיו עד שמגיע למדריגת דהע"ה שאמר נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה ואמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב והיינו ששכר מצוה יהי' די לך בעשותך מצוה אחרת וכן בשכר עבירה החוטא יוצא מעון שהוא יודע רבונו ומתכוין למרוד בו ועליו אמר הכ' והנפש אשר תעשה ביד רמה כי הוא מתפאר ברשעו ולא חלק הכ' אצלו בין עבירה לעבירה כ"א קראו הכ' את ה' הוא מגדף כלומר שאומר על דברי ה' ית' על תוה"ק שהוא סכלות וכאלו אומר כי המצוה כזה סכל והיינו את ה' מגדף הלכך הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה כי כבר עותה מדרכה ונטתה עם היצה"ר וזש"כ כי נר מצוה כל מצוה שאדם עושה מאיר לו ומצילו מלכת בדרך חשך תאוות העולם הזה ואמנם המטה אזנו לשמוע תורה תאיר בקרבו כאור יומם וזה ותורה אור ואמנם ודרך חיים תוכחות מוסר כי ענין תוכחות מוסר עולה על הכול כי האדם אם הוא נענע ונדכה ורוחו שפלה עליו לא יחפוץ אפילו בטובות עצמו וצריך לדברי ניחומים למען לא יירש תרתי גיהנם בעוה"ז ובעוה"ב ואשר שמנה לחמו מרוב טובה כמו כן לא ימהר ויחיש לעשות טובה לנפשו אשר ע"כ אמר החכם הן לעשיר הן לרש ודרך חיים תוכחות מוסר וכן אמר שהע"ה שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו כי מוסר בלא חכמה ובלא תורה לא יגיע אל תכלית כ"א שמעו מוסר וחכמו הוסיפו חכמה ואז ואל תפרעו ומעתה נבין מ' הכתוב ראה דבר הפלא ופלא אנכי נותן לפניכם היום במה שאני נותן לפניכם לבחור מעצמכם בזה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה כי אם תשמעו אל מצותי אחרי שאנכי לא משלחי בכם בענין זה הרי תקבלו שכר טוב בעולם הזה ע"ד שאמרו רז"ל עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו וכמ"ש אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכיו"ב ואמנם אם ע"י שנתתי לכם