ליקוטי חבר בן חיים ח רמד

שפ' אוהב מצות מל' נכספה נפשי לא ישבע מצות ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל אפי' עשה אדם כמה מצות ולא עשה מצוה הקבועה לדורות כגון ס"ת מה הנאה יש לי והענין כי בימי חיי האדם חצי' זכאי וחצי' חייב ואם הניח מצוה אחרי' לעת שלא יחטא המצוה הזאת תכריעיהו לזכות ומה גם בזמנינו אשר בעו"ה בתי מדרשות שוממים אין לנו שויר לקבוע לדורות רק המצוה הזאת: כי כל ימינו פנו בעברתיך ע"ד שאמר שהע"ה כל ימי' כעס ומכאובי' כלונו שנינו כמו הגה אותן השנים שהם שנינו לרצון הם לנו כמו הגה כמו הגיון אשר לא יצא לפועל ע"ד שאמרו ברבות פ' אחרי אמרתי להוללי ל' אל תהולו אמר להם הקב"ה אברהם לא שמח בעולמו ואתם מבקשים לשמוח וע"ז סיים ימי שנותינו בהם אף שכלו בעברתיך כי כאשר ייסר איש את בני ה' מוסר' ובכל זאת ביסורי' אלו ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שאני מתגברים על יצרינו נחיה שמונים אבל ורהבם אם מבקש האדם אחרי רהב זה מבוא לידי עמל ואין ועי"ז כי גז הגוזז החיים חוש קודם זמנו ונעופה יל"פ י"ל עוף ומל' עייף במשלי יעשה לי כנפים ועוף השמים ואמר למנות ימינו כן הודע מה שהודעתיך למנות ימינו עד"ז כי זה מביא לבב חכמה ויה"ר שיתקיים בנו כי אורך ימים ושנות חיים ושלים יוסיפו לך א"ס: בע"ה דרוש ט"ז אב פ' ואתחנן תרום ובו הספד על הגאון מו"ה חיים הרש מאנהיימער אב"ד באנגיואר זצ"ל והמאה"ג מו"ה שלמה ג"פ ראב"ד באונגוואר והמאוה"ג מו"ה פינחס שטיין אב"ד דטורוק מיקלאש. ברבות ס"פ זאת הלכה אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל מהו שיהי' מותר לו להתפלל בקול גדול כך שנו חכמים היה עומד ומתפלל יכול ישמוע קולו כבר פרשה חנה וחנה הוא מדברת על לבה יכול יהי' מתפלל שלשתן כאחת כבר פ' בדניאל וזמנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהו ומצלא יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה כבר פ' דוד ערב ובקר וצהרים אשירה ואהמה וישמע קולי יכול יהא תובע צרכי' ויוצא לו כבר פ' שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפילה רנה זה קילוסו של מקום ותפלה לצרכי' של אדם: טרם נבא לבאר בע"ה ד' המדרש עלינו לקונן על האבידה שאבדנו ביום י"ז בתמוז העבר הוא היום שנשתברו בו הליחות הוא היום ששרף אפוסטמוס התורה והיום הזה ההפך עלינו לקחת מעל ראשוני מאיר עיני חכמים בהלכה הגאון אמיתי רכב ישראל ופרשי' מו"ה חיים צבי מאנהיומער אב"ד באונגוואר במיתת הגאון הזה נתקיים בנו נבואת ישעיה ע"ה כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה כל משען ומשענה כל משען לחם ומשען מים הכוונה בירושלים כמ"ש רש"י בשיר השירים כונוי ליראים ושלימים וביהודה שער עם בני ישראל והכוונה בלחם כמשמעו כי כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וצדיק יסוד עולם ומשען מים הוא התורה שנמשלה למים שנ' הוי כל צמא ר"ל בני האדם אשר יצרם בוער בקרבם בראתי יצה"ר בראתו תבלין תורה והמשען הוא מה שהאדם נשען עליו וזו הלחם כי אם אין קמח אין תורה ומשענה מה שהמשען נשען עליו וזו משען מים והנה המשען מים הוא אשר אבד לירושלים ליראים ושלמים כי מ' יפרק היות ומי יתרץ שברים אם המאיר עיני חכמים בהלכה לקח מאתנו וליהודה אבד המשען לחם כי ע"י העמלים בתורה הבטיח לנו הכ' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה: תנן במ' אבות ר"ש אומר אל תעש תפלתך קבע כי אם רחמים ותחנונים לפני המקום שנ' כי חנון ורחום הוא ורב חסד ונחם על הרעה כוונת התנא למול המחקרים האומרים כי התפלה עצמה אינה פועלת שישתנה הש"י מרצון לרצון כ"א תכלית התפלה שיתן המתפלל הודאתי כי הוא מאמין כי ביד ה' החכמה והתבונה והבריאות והפרנסה וכמו שאמר דוד והעושר והכבוד מלפניך ואתה משל בכל ובידך לגדל ולחזק לכל זהו תכלית התפלה ל"ד כת מן המחקרים ואם התפלה רק לזה ניתקנה יוכל האדם לסדר תפלתו כדרך שקירא בתורה ולא שיבקש רחמים ורצון אחרי כי זה מן הנמנע ועל הכת הזאת הואל ר"ש באר כי לא כן כ"א אל תעש תפלתך קבע לאמור כי כשם שאנו מחויבים לקרוא ק"ש שחרית וערבית כך עלנו לסדר תפלתינו לא זולת כי לא כן הדבר כ"א רחמים ותחנונים לפני המקום ואל יקש עליך משינוי מרצון אל רצון שהרי הקב"ה כ' בעצמו ונחם על הרעה ואמנם תוכן הענין הוא כך אמרה תוה"ק פן תואכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך ואמרת בלבבך כחו ר"ל כח שכלי שאני חרוץ במו"מ ועוצם ידי זריזות במלאכתו עשה לי חי' וזכרת מי הוא הנותן לך הכח השכלי שוב החונן לאדם דעת א"כ שוב עליך לכל תשכח את ה' והנה מחשבה הרעה הזאת אשר הוא הכפירה בהשגחת הבור' ב"ה וכפיית הטובה