ליקוטי חבר בן חיים ח רמ

כבר ביאר הרב המגיד דד' הרמב' כד' רש"י דלא בעי צורך קצת וק' הואיל ל"ל הא מדארי' אמרי' מתוך ומדרב' גם הואיל לא מהני אלא מיו"ט לשבת ע"י עי"ת ולזה מ' להרמב' דאנן לדידן לית לן מתוך כ"א לענין הוצאה והבערה ולשאר מלאכות אמר הואיל והואיל ע"כ אמרי' מדמהני עי"ת מאחרי דכ' והכינו וא"כ צרכי שבת אין נעשין ביו"ט ואמנם מ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט אין צריך הואיל כלל וא"כ ר"י בר אבדימי וכן ר"י לקמן דקאמר הבערה ובישול אינה משנה אי' להי דצרכי שבת נעשין כיו"ט ור"י דמוקי טעמא דביצה משום משקין שזבי ודאי לית לי' הכנה דרבה דאי ביצה מטעם הכנה אסור ל"ל משקין שזבו ושפיר לא מחלקי במתוך בין מלאכת או"נ למלאכת או"נ וסברתם פשיט דבתורה כ' בפי' לא יעשה מלאכה אך אשר יאכל לכל נפש ובפ' אמור כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו ש"מ דמלאכת א"נ לאו מלאכת עבודה היא והיינו ענין מתוך דקאמרי בי"ה דכיון דלצורך שרי שוב לא מקרי מלאכת עבודה ואמנם לדידן אמרי' כל מלאכת עבודה אתי למעוטי הוצאה דמלאכה גרועה הוא וכן הבערה דכ' בה בהדיא ביום השבת ותו לא: באו"ד דמהיכי ת"ל מלכם ולא לגבוה וכ"כ תוס' לקמן כ"ו ע"ב ד"ה ולא לנכרי' ולית להו תוס' סברת רש"י דנו"נ מחג ילפי' דבעי' קבוע להם זמן וצ"ע א"כ מאי קאמרי בי"ש לבי"ה והלא כבר נאמר לכם הלא ידעי' דאצטריך לנו"נ ובי"ה אמאי לא אהדרי לבי"ש הכי ונ' ד' תוס' דהא דאצטריך קרא לנו"ל דלא היינו דס"ד דמותר משום מתוך וכמ"ש תוס' בדיבר הסמוך דמקרי צורך קצת אמנם ה"ד לבי"ה דאית להו מתוך ואמנם בי"ש דלית להו מתוך לדדהו לא אצטריך קרא לו"נ כלל ומיית' ראי' לנפשיי' דע"כ לא דרשי כל לה' דהרי כ' לכם ולא לגבוה וע"כ אעולת ראיה אצטריך ולא לנו"נ וכמ"ש ולטעמיא אהדרי להו בי"ה נהי דלית להו מתוך ולא אצטריך קרא לנו"נ אבל לנכרי' וכלבי' אכתי אצטריך ואמנם כלבים ודאי בעי קרא משום דכ' לכל נפש כדאמר ר"י הגלילי דבריית' אבל נכרי' אגב גררה נקטי' ובאמת בנכרי משום דאמרי' מתוך ואצטריך קרא לנכרי שברשתו ועליו לזונו דהוה שפיר צורך קצת: והנה רש"י פי' דהאי לה' דנקט הש"ס היינו חג לה' ולכם הייני לבדו יעשה לכם אבל הרמב' בפי' המשנה על הא מתני' אבל לא עולת מפ' לכם היינו עצרת יהי' לכם ולה' הייני עצרת לה' ובחבורו פ"א מהיו"ט גבי לכם ולא לנכרים מפ' כרש"י הוא לבדו יעשה לכם וכן בפח מתו"מ גבי שתי הלחם איני דוחה יו"ט כ' ג"כ כרש"י מהוא לבדו יעשה לכם וכן מסתבר דהנהו קראי עצרת לה' ועצרת לכם אפלגי בהו ר"א ור"י או כולו לה' או חציו לה': ונ' לבאר מה דמק' להרמב' בפ' המשנה לפ' דלא כרש"י דלכאורה ק' מאי מק' בי"ש לבי"ה מלכם אטו בי"ש לית להו לכם ולא לנכר' אלא ש"מ דבי"ש ילפי' להא ממה דכ' יעשה לכם בפ' בא ולא לנכרים וק' להו מעצרת תהיה לכם אלא ש"מ ולא לגבוה ואמנם בי"ה מפקי להאי קרא דפ' בא אמוגמר דבעי' שוה לכל נפש כדאמרי' כתובות ז' ע"א ואצטריך להו עצרת תהיה לכם ולא לנכרים וק' א"כ נו"נ דאין קריבין מנ"ל וצ"ל כמ"ש רש"י דדרשי' מה חגיגה הקבוע לו זמן אף כל הקבוע לו זמן לאפוקי נו"נ והיינו דאמר ר"ה לבתר דמייתי הש"ס לדאבא שאול דס"ל לבי"ה נו"נ קרובין ביו"ט וא"כ לא ילפי' מחגיגה מסתברא לכאורה דלת"ק דאסר נו"נ היינו מדרבנן וקשה הרי שתי הלחם דחובת היום וליכא למגזר ולמה לא ידחי יו"ט אע"כ מדאוריי' אב מחגיגה ליכא למילף דשתי הלחם הרי דומה לחגיגה וע"כ מלכם דפ' בא וכ"ת הא אצטריך למוגמר הוה סגי דלכתוב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה ואכתי לכם ל"ל ש"מ לכם ולא לגבוה היכא דאפשר מעיו"ט והנה בפ' המשנה נקט הרמב' לדעולא ולבריית' ומפ' לה כפשיטא אעצרת ולמסקנא ע"כ צ"ל כדפריש ולכם דעצרת לר"א ור"י: דרוש והספד על הגאון מו"ה יואל רעכניץ אב"ד בקהל פאקש ועל גיסי הגאון מו"ה ישעי' בייערן אב"ד בקהל פאטאק ועל הרב מו"ה מהר"ם טרעביטש בפעסט ז' א"ר תצוה תרמ"ו. בתנחומא רפ"ז ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול וק' וכי לא אמר הש"י לאברהם ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וחזר ושנאו בפ' שמיני ימ' בשר ערלתו כך שנו רבותינו קטן נימול לשמנה מ' טעם כשם שנימול יצחק אבינו ועדן ק' מ"ט ארשב"י בא וראה שאין חביב לאדם יותר מבנו והוא מל אותי למה אר"נ בר שמואל כדי לעשות רצון בוראו הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה, א"ר חנינא ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה מה שלא נצטווה הוא שהכ' אומר ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתיך: