ליקוטי חבר בן חיים ח רלט

ויל"ד כיון דכ' לכל נפש לגבוה אתיא מק"ו לכך אצטריך לכם ומאן דפסק לכם ולא לנכרים באמת מק"ו מפיק לגבוה: והנה אי טעמא דבי"ש מלכם אהדרי בי"ה ולא לנכרי' אבל לעולא בי"ה האי חג מאי עביד לי' ונרא' דמהכא יליף בי"ה דבעי' חובות הקבוע להם זמן והיינו דכל חג מה חג קבוע לו זמן אף כל שקבוע לו זמן לאפוקי נו"נ וכ"כ רש"י בהדיא לקמן ד"ה שתי לחם: גמ' יעל שלמים שהן של יו"ט שקריבין יל"ד הא תנן לה במתני' יצ"ל דה"ק כשם שאתם מודים בשלמי' כך תהי' מודים בעולות: וע' רש"י דלרשב"א בהא פליגי חגיגה יש לה ב' מעלות קבוע לה זמן ונאכלת לבעליו וס"ל לבי"ש דבלא ב' מעלות לא היתרה תורה ובי"ה ס"ל דבחד סגי או נאכל לבעלים או קבוע זמן כמו עולת ראי': שם סומך עלי' מעי"ט הנה במתני' מ' דלא בעי בי"ש סמיכה כלל ובא האי תנא ופיר' כיון דכ' בהדיא בקרא דשלמים בעי סמיכה אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כיון דהתורה אמרה להביא שלמי' בכל יו"ט אבל הא דתיכיף לסמיכה שחיט' מדרשא ילפי' בהא העמיד' חכמים דבריהם וא"ל בי"ה כשם שאתם מודים בטלו חכמים לשלמי שמחה ביו"ט כך עליכם להודות שלא בטלי תיכף לסמיכה שחיטה דאל"כ נח היה להם לתקן לשחוט שלמי שמחה מעיו"ט ולקיים תיכף לסמיכה שחיטה: ונ' דהא דנקט נדרי' ונדבות דס"ד בנדרים גזרו משו' שמא ישהה ויעבור על בל תאחר ואי תנא נדבות ס"ד נדבות לא צריך לאתינהו אבל נדרים דכ' ובאתם והבאתם שמה לא גזרו לזאת אצטריך תרווייהו: כ' ע"ב רש"י ד"ה אף א' וחיישי' שמא יפשע הנה שלא רצה רב לפרש רק שמא יאנס משום דאונס לא שכיחי' אבל הדבר תימא לומר דהתורה התירה משום שמא יפשע ונ' דהכי פרישי' דהא דזהרי עלמי' בעולת ראיה היינו משום דכ' בהדה ולא יראה פני ריקם ואם אתה מצריכו לקיים מיד ביו"ט ראשון מצוה זאת לא יפשע ואם אתה אוסרו ביו"ט ראשון הר כבר פטרת אותו מלא יראה פני ריקת שוב יפשע ולא יבא עוד לראות פנים שלא יתחייב בעולת ראי': רש"י ד"ה והלא כבר כ' וחגותם אותו כוונת רש"י דמכאן אין קריבון דבעי' דומיא דחג שקבוע לו זמן: ויום האחרון צ"ע לבי"ש מהי"ת יגיא ביו"ט האחרון עולה הרי לכם כ' וצ"ל דטעמא דביש דלא מיקרי קבוע זמן עד יו"ט האחרון אבל ביו"ט האחרון מודה בי"ש וצ"ע: וכ"כ בצל"ח לעיל י"ב ותימא דלא מייתי ראיה מכאן: וכן בדין נ' דאהא דס"ל נו"נ קריבין ביו"ט קאי דנהי דבלא"ה לא שייך כירת רבך סתומה כיון דמייתי קרבנות שקבוע להם זמן מ"מ אין שלחן רבך מלא כמו שלחנך: אמר ר"ה י"ל דר"ה לתרוצו לדעולא קאי דשביק לטעמא דבריי' ונקט משום דכ' חג דאי מטעמא דבריי' א"כ אין לנו קרא לנו"נ שאין קרבין ביו"ט שהרי לכם קאי ולא לנכרי אבל לטעמא דעולא אתא שפיר דבעי קבעי להם זמן: תוס' בד"ה אמר עולא וי"ל וכ' ויל"ד א"כ הו ק' ל"ל וחגותם חג י"נ דלכאורה אדרבא אף דכתב חג דרשי בי"ה לה' כל דלה' וצ"ל דה"ק תוס' דד' בי"ש משו' דכ' תרי קראי חג ולכם הוא דלא דרשי לה' כל לה': באו"ד מכל מקום קשיא ע' רש"י ונ' ד' תוס' דבאמת בי"ה לעצמיי' לא בעי הך דרשא ולקמן לבי"ש דלית להו מתוך הוא דמק' דמ"מ הרי כל לה' אבל עולא דקאמר דבהא פליגי בי"ש ובי"ה הוא דק' להו לבי"ה ל"ל קרא וכ"ת א"כ למסקנא לבי"ה קרא ל"ל גם זה ניחא בתי' התוס': תוס' ד"ה נדרים ונדבות וה"ר שמואל מפ' נ' דק' לי' אפי' רש"י דא"כ לאבא שאול האי חג מאי עביד לי' בשלמא לת"ק ילפי' דבעי קבוע להם זמן א"נ ק' לי' קו' תוס' בסמוך הא בי"ה נמי דרשי ולא לגבוה: באו"ד מדלא מוקי לה דברי' תמוהי' הם הרי מדקאמר הש"ס דר"ש בן הסגן כאבא שאול מוכח דלא בא שאול נו"נ קרבין ביו"ט דאל"כ אדרבא כת"ק הו"ל לאוקמא ונ' משום דרצי לסיי' לכך נ' כפי' ראשון ודלמא נימא דבעולות נו"נ גם אבא שאול מודה ובשלמים הוא דפליגי לזה כ' דא"כ גם אבא שאול דרש לכם ולא לגבוה דהייני בעולות: תוס' ד"ה השוחט עולת נדבה ותימא ולמ"ש לעיל דביו"ט האחרון מודה בי"ש נקט עולת נדבה משום יו"ט האחרון: והנה מסוגי' זאת צע"ג על הרמב' שמחלק פ"א מה' יו"ט לענין מתוך בין היצאה והבערה לשאר מלאכות א"כ מהיכי פשיטא לי' לר"י בר אבדימי דאין חילוק בין שחיטה להוצאה ונ' בנבאר מאין עלה ע"ד הרמב' לחלק בזה וגם בפי' המשנה כאן ביאר כן ונ' דק' לי' להרמב' אי בכל מלאכת או"נ אמרי' לבי"ה מתוך א"כ הואיל ל"ל והנה לדעת תוס' דלענין מתוך בעי' צורך קצת לא קשי' מידי דבאמת היינו ענין הואיל דע"י הואיל הוה בכל מלאכות או"נ צורך קצת אבל