ליקוטי חבר בן חיים ח כג

שם מג"א סקכ"ז דאיכא זילותא דשבת כמ"ש סי' תקכ"ב נ"ב בנב"י סי' י"א פליג ע"ז בדברים נכונים: סי' ש"ג מג"א סקכ"ב לצמר [עמ"ש בסי' ש"מ] נ"ב שם העלה כהתוס' דהוי מלאכה שאצל"ג ע"ש סק"ג וגם מ"ש סי' תצ"ח סקכ"ב וכ"ג נמי היינו בצמר דצריך אח"כ לדבר הנתלש אבל בשער וצפורן דאינו צריך לא שייך תולדה דקוצר ודעוקר דבר מגידולו ועתה בעו"ה נתקלקלו בנות ישראל ונושאי' מסרק על ראשם בשבת, ואינם שומעי' וכיון דליכא אלא איסור דרבנן מוטב שיהי' שוגגי' וכמ"ש הריב"ש בעצמו סי' שצ"ד סוף ד"ה ואחר שנתבארנו וכו' ע"ש אמנם מ"ש שעורות תחשים היו נגזזים ולא היו צריכות לשערות שלהם צלע"ג מנ"ל שגזזו עורות התחשי' הנה רש"י פי' במתני' דמ' מלאכות המוחק את העור שבמשכן היו מגרדים שער התחשי' להחליק עורן גם זה איני יודע מנ"ל שהסירו שער מהתחשי' דלמא מעורות אילים אחר שגזזו צמרן גרדום והחליקן ומ"מ גם לרש"י עכ"פ לא היתה גזיזה בתחשי' אלא ממחק ודברי ריב"ש צלע"ג שוב מצאתי שכבר תמה ע"ז בסדרי טהרה סי' קצ"ח ספ"ק ל"ט ע"ש: סי' ש"ד מג"א סקי"ב אלם כוון נ"ב עיי' תשובותי סי' תשצ"א ד"ה וכיון שזכינו לדין ע"ש וצ"ע: סי' ש"ו מחבר רסע"י א' ממצא חפציך נ"ב להפקיר בשבת או לקנות מן ההפקר בשבת מבואר בתשובותי סי' אלף רפ"ד: שם מג"א רס"ק ט"ו לפסוק לצדקה נ"ב עיי' ט"ז סק"ב וז"ל בעל כפתור ופרח פרק ס"ז אבל הפוסק מעות לצדקה אפי' אומר סלע זו לעניים לא יצא מרשותו ואינו נאסר בה כהקדש אלא שמותר להשתמש בה ולהחליפה ואין עליו אלא לקיים נדרו וכו' עכ"ל ע"ש ונכן הוא: ע"ש בד"ה וא"כ צ"ע נ"ב אבל לרב הדורש אין ספק משום דהוה דורן לחכם וכבוד התורה ותפארת וחבוב המצוה הנזכר כב"י סי' תקכ"ז בשם המרדכי הנ"ל דלצורך מצוה שרי ליתן מתנה דוקא משכן אסור דמחזי טפי כמו"מ אבל מתנה שרי טפי ורוב פעמי' כבר יחדו הכלים מע"ש מה שרוצי' לשלוח מחר לחכם ומכיון שהפריש כבר יצא מרשות בעליו משום דכתי' בפיך זו צדקה וא"כ מה שנותן אח"כ בשבת אינו אלא לפרסומא מלתא וכמ"ש ט"ז סק"ב בס"ת לבהכ"נ, אך מה שרגילים לשלוח, גרגרי קאפע שהוא מוקצה לא חזי לשום מידי בודאי צ"ע אם לא שמונח עליו צוקר כבר מע"ש באופן שא"א לנערו ממנו ומטלטל הכלי עם הקאפע אגב הצוקר וכבר פרסמתי כן ברבים והשומע ישמע: ע"ש סעי' י"א בהגה בכתב שלהם נ"ב וצ"ע ב"ש סי' קכ"ו ססק"א ע"ש ולקמן מג"א סי' ש"מ ססק"י: סי' ש"ז מחבר סעי' ט"ז מושב לצים נ"ב עמ"ש מג"א סי' רכ"ד סק"ג בשם ספר האשכל ע"ש: שם מג"א סק"כ (משמע דאסור לומר לפותחה וכ"כ [בס' זכרונות] ועמ"ש וכו' נ"ב עיי' לקמן ססי' ש"מ במג"א לכן אם אפשר להתיר החותם בלי שבירת אותיות ומבלי שיקרע הנייר פשיטא דמותר לומר לנכרי ואם א"א יכול נמי לומר לנכרי לקרוע הנייר סביב החותם שלא ישבר האותיות ועמ"ש א"ר סי' זה ג"כ להתיר ודלא כפר"ח בי"ד סי' קי"ח ע"ש שמחמיר ועמ"ש ג"כ מג"א לקמן סי' תקי"ט סק"ד להתיר באופן שכתבתי, שוב מצאתי בס' דגול מרבבה סי' זה דמייתי בשם חכם צבי ססי' ל"ט להתיר וכן נוטה דעת מ"ל ע"ש ומהריעב"ץ ח"ב סס"ב ק"מ מתיר אפי' שבירת האותיות ע"ש: סי' ש"ח מחבר סעי' ד' וכתבי קודש נ"ב עיי' בא"ע ססי' קל"ו מענין טלטול גט בשבת ולעיל בסי' זה במג"א סקכ"ד: ע"ש במג"א סקכ"ב וא"כ גם חלונות אסור נ"ב עט"ז סי' שי"ג: ע"ש סקנ"א ומשמע מזה נ"ב ומש"ה טוב להניח חתיכת פת בקערה ולקלוף עלי' קלפת הביצים בשבת או קליפי האגוז: ע"ש הג"ה סי' נ"א וכבר פשט המנהג לאסור נ"ב וכבר פשט המנהג להתיר עיי' שו"ת פנים מאירות ח"ב ושיעב"ץ ח"א דף ע"ב ע"ב וח"ב סי' ס"ג ובתשו' שבסוף ספר משנת דר"ע, ומיהו כלי שעות של חול אוסרים אפי' ליגע בו שא"א שלא יורד החול מחלק העליון לתחתון: שם מג"א סקע"ט לכל וכו' ובתוס' פ' מפנים וכו' נ"ב עיי' פרש"י סוכה מ"ב ע"א והג"ה אשרי שם נראה דס"ל דלמד"א נשים אינ' סומכות רשות הו"ל לולב לגבי נשים דבר שמלאכתו לאיסור ולא הוי שרי לנשים אע"ג דחזי לאנשים וא"כ ע"כ מתני' כמ"ד נשים סומכת רשות דמשו"ה שרי להו לטלטל משום דחזי לאנשים עיי' שאר המלך פ"ז מה"ל לולב בסופו והשתא אי ס"ד דמברכין וציונו על מ"ע שהז"ג א"כ מה חידושו שמחזרת במים עיי' וק"ל זה נ"ל כוונת הג"ה שם: ש"י ט"ז סק"א סי' שי"ת ס"ב פסק נ"ב עמג"א שם סק"ד דלק"מ ופשוט: