ליקוטי חבר בן חיים ח רלח

רש"י כהטור דמהני ס"ס והרמב' הוא דלית לי' ס"ס ונ' הטעם דלטעמא אזיל דס"ל ס' דאורייתא מה"ת לקולא אלא דרבנן החמירו ואמנם ס' קבוע בהדיא אסרה תורה וכל ס' דאתיליד בי' הו"ל כאולי אתילד בוודאי דאוריי' והיינו שכ' הרמב"ם בכל ספיקות שפטורין מן הבדיקה שאין כאן קבוע כלומר דבקבוע הוא דמחמרינ' משום דמה"ת ה"ל כוודאי אלא דצ"ע מס' על דמחייב הרמב' ועמד עלי' ה"ה ולשטתו תי' שפיר אבל אנן לדידן צריכן ביאור ונ' ד' הרמב' דכי היכי דבקבוע ל"ש לן בין דאוריי' לדרבנן ה"נ באתחזק אי' והתם כיון דנכנס עכבר לחצר שלפני הבית וחמץ בפיו והחמץ איני נמצא בהחצר הו"ל כאתחזק אי' דגם בדרבנן ספיקא לחומרא: תוס' ד"ה הייני יל"ד מאחר דאמרי' כל קבוע כמחצה ע"מ א"כ הו"ל כתערובות חד בחד ובחד בחד אפילו בדרבנן לא אזלי' לקולא ונ' ד' תוס' דבאמת ס' דאוריי' מה"ת לחומרא אלא דהתורה גלתה לנו במקום רוב אין כאן ספק אמנם במקום קבוע אמרה תורה דאין כאן רוב וא"כ הספק במקומו עומד ובדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא נמצא דלד' רש"י והרמב"ם ל' קבוע כמע"מ דווקא והוה חד בחד ולא אזלנ' לקולא וז"ש הרמב"ם דאין כאן קבוע כלומר כיון דבדק איירי כל בודק מבטל, ובשלומא בוקבוע הו"ל חד בחד ואפי' בדרבנן אזלי' לחומרא משא"כ באינך ספיקא אזלינן בדרבנן לקולא לבר מעל וכמ"ש ותוס' לית להו הך סבר' כ"א טפי מספיקא לא הוה קבוע: והא דלא מסתבר לתוס' לאוקמי בלא ביטל היינו ג"כ מטעם שכ' מאחר דבדק וודאי ביטל ואי לא מיירי כה"ג הו"ל לש"ס לפי': ואמנם בר מן דן לא ניחא להו האי תי' דל' היינו ט' חניות ק' דהכא שאני דאיכא חזקת בדוק ואולי הנה רובא בט' תנוי' הוא העדיף שברובא כד כדאמרינן פ"ק דחולין רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות לא קמיבעיא ואעפי"כ ליתא במקום קבוע ואמנם האי חזקת בדוק הוה חזקה קלישא דהרי בעאל ובדק ולא אשכח לא סמכי' אבדיקה ואמרי' דמ"מ דלמא לא בדק שפיר ואמאי יהי' קבוע לגבין פחות מלגבי רוב: באו"ד דלענין אכילה קמבעי ליה ויל"ד א"כ פשיטא דהיינו ט' חניות ונ' דלהכי מייתי תוס' הכא הך ק' למימר דאדרבא אפכא מסתברא דלאו היינו תשע חניות דהוה כנמצא ביד נכרי: אלא שצריך ביאור דע"כ מיירי כה"ג דאי לא"ה תנא ידעי' דמהכא שקלא העכבר דלמא מעלמא שקלא וצ"ל דנוכל לומר שראינו לעכבר זה מטייל בין הציבורין ובוודאי מהכא שקל אא"כ הדרא ק' לדוכתא פשיטא דהיינו ט' חניות ואולי י"ל דס"ד ס' איסורא לא גרע מס' טומאה ברה"י דאמרי' באין בו דעת לשאול ספיקו טהור וא"כ בנמצא ביד גוי הוא דבעי' רוב אבל בפי עכבר אפי' ס' שרי קמ"ל: והנה עיקר פלוגתת תוס' עם רש"י נ' עד"ז דלכאורה מאי קשה להו לתוס' הא בדיקת חמץ דרבנן מאחר דאמרה תורה כל קבוע כמחצה על מחצה אטי חד בחד בדרבנן אמרי' ספיקא לקולא וצ"ל דד' תוס' דמחצה ע"מ ל"ד כ"א הענין ס' דאוריי' מה"ת לחומרא אלא דגלתה תורה במקום רוב לא שייך ספק ובקבוע אמרה תורה דאין כאן רוב ונשאר הספק על מקומו וממילא בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא וא"כ לד' הרמ' דס' דאוריי' מה"ת לקולא ע"כ צ"ל דקבוע מחצה על מחצה ממש ואינה דומה לשאר ספק ואפי' בדרבנן אזלי' לחומרא בחד בחד וכמ"ש ויש להביא ראיה נגד ד' תוס' דלד' תוס' למה בעי' בב' ציבורין שאני אומר בלא"ה נימא ס' דרבנן לקולא וצ"ל דמיירי שב' הבתים של אדם אחד וא"כ אי אתה יכול ליפטר שני' כמו בשבילין לקמן וצ"ע ע"י שנהייתי ונוחלתי לא זכיתי לבאר הסוגי' הזאת מכאן ואילך וה' יכפר בעדי: ב"ה בענין נו"נ אין קרבין בי"ט ביצה פ"ב תחלת הקיץ תרו"ם ואי"ה לשבועות. פי' רש"י במתני' דטעמא דבי"ש משום דכת' לכם ואף דמיד אמתני' בא עולא ופי' טעמא דבי"ש משום דכ' חג מה חג ונ' בא רש"י לרמז שד' הבריית' לקמן עיקר דטעמא דבי"ש משום לכם ואמנם עולא דלא רצה לפי' כן משום דקשה ליה הא שפיר קאמרי בי"ה לכם ולא לנכרים ואמנם לכאורה מהי"ת הא צריך קרא למעוטי נכרים וצ"ל משום דאמרי' מתוך ס"ד דאפי' נכרי נמי שרי ואפשר דבנכרי שמוטל עלי' לזנו צורך קצת נמי מקרי ואמנם התינח לבי"ה דאי' להו מתוך אבל בי"ש דלית להו מתוך שפיר ל"צ קרא למעוטי נכרים וה"ט דתני' דבריי' ואמנ' עולא י"ל דסביר כרבה דלא במתוך פליגי בי"ש ובי"ה כ"א בעירב והוצאה וא"כ הדרה ק' לדכתא אפי' לבי"ה למה לי קרא למעוטי נכרי ומה"ט קאמר עולא דלאו בלכם פליגי כי אם בחג אלא דיל"ד לר"ע דלית ליה ג"כ מתוך בפ"ק דפסחים למה לי' קרא למעוטי נכרים וי"ל דס"ד משום הואיל לישתרו כמו האופה מיו"ט לחול קמ"ל קרא ולא לנכרים: