ליקוטי חבר בן חיים ח רלו

תוס' ד"ה היינו ט' חניות והכא ספיקא דרבנן נ' דרש"י שנה וכפל לנו דקבוע כמחצה על מחצה י"נ כוונתו דקבוע הו"ל כתערובות חד בחד ובחד בחד לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא: באו"ד שלא ביטל וק' הליבטל עתה וכ"ת דמיירי ל אחר זמן אוסירו א"כ צבור של חמץ מנ"ל וכ"ת דאותו צבור של חמץ של גוי א"כ בפשיטות דל"מ בי' ביטל כיון דלאו דילי' ונ' ד' תוס' דבאמת יש זמן לבטלו אבל לקמן בסמוך מיירי שבייל בשעת בדיקה וממילא סמכי' אשאני אומר והכא מיירי שלא ביטל בשעת בדיקה ואנן לא מורונן לו דליבטל השתא שלא יסמוך פעם אחרת על ביטל בלא בדיקה: בא"ד דאי לא הכי פשיטא לכאורה הוא שפת יתר בתוס' ונ' כוונתם וכ"ת דמיירי בבית שאין מכניסין בו חמץ דא"צ בדיקה כיון דעכ"פ עכשיו עכבר הכנוס לשם ס' חמץ ס' מצה פשיטא דצריך בדיקה ועדן צ"ע: בא"ד מ"ש נמצא בפי עכבר לכאורה הי' מ' מד' רש"י שכ' כאן נמצא ע"ג קרקע דס' לי' סוגיין דלא כרב דאי כרב גם בפי עכבר נקרא פירש וכקו' תוס': וע' לפנינו: גמ' תשע חניות יל"ד בשני חנויות סגי למנקט ונ' דבשני חנויות פעמי' שא"צ לקבוע וכגון שיש בחנות נבילה הרבה יותר מבשני החנויות המוכרים כשירות משא"כ בתשע דעכ"פ יש יותר בתשע מבחנות א' וע"כ משום קבוע אתינין עלה: כולן מוברות נ' פירושי דכולן בוואדאי מוכרות בחניות נבילות ושחיטות ואזיל זבין ולא אמר שחיטות הוי לי' איהו דנחות לספיקא אפסיד אנפשי' אפי' בלא קבוע אבל הכא מיירי שאינן מוכרות רק בשר שחיטה וע"כ משום קבוע אתי' עלה דאל"ה שפיר עבוד דסמוך ארובא: רש"י ד"ה ולקח מא' מהן בתוך החנית לכאורה י"ל כוונת רש"י דאף דלא קיי"ל כרב דבשר שנתעלם מן העין אסור וא"כ אפי' ע"ג קרקע מותר וכמ"ש רש"י מ"מ מודינין לרב דגם נמצא ביד גוי מקרי פריש ושרי והכא בלקח מן החנות דווקא מיירי וזה דלא כמ"ש לעי' בכוונת רש"י בנמצא: רש"י באו"ד דנפקא לן מוארב לו וקם עלי' י"ל כוונת רש"י דאין לומר לעולם באוסורא אעי' בקבוע אזלי' בתר רוב והכא בדו"נ דכ' והצילו העדה הוא דפטור דא"כ עלי' דכתב רחמנא ל"ל הא איכא למטעי ולומר כר"ש דנתכוון לזה והרג את זה פטור או"ו התורה גילה לנו דקבוע לא מקרי עליו וא"כ ע"כ באיסורו ג"כ דינא הכא: לכאורה מדלא מייתא הש"ס הך שו"ט אתשע צבורין דלעיל היה ראי' לד' הרמא' דבקבוע מחמרי' אף דביטל ואמנם יש לדחות דה"ט דלא קאי בט' צבורין משום דכאן הו"ל ס"ס ולכאורה למ"ש הראב"ד דבעי' דווקא ביטול ק' טפי דהו"ל לאסוקי אט' צבורין וה"מ שלא ביטל אבל ביטל פטור מבדיקה ונ' דהא הוה פשיטא דאמרי' ספיקא דרבנן לקולא משא"כ השתא בב' צבורין דידעי' דלחד בית עייל ס"ד דגרע טפי קמ"ל: ויל"ד לכאורה ב' צבורין ל"ל לינקט ציבור א' של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעי' להי עייל אי לבדוק או לאינו בדוק דתלי' באיני בדיק והכי קיי"ל אפי' בקדירה א' דלא ידעי' אי נפל לתוכה אי' דרבנן או היתר אמרינ' וודאי היתר נפל ונ' דבשלמא בלא ידעי' כלל אי עייל וודאי אמרי' לא עייל ומקמי' לביתא בחזקת בדוק משא"כ השתא דע"כ עייל ס"ד דגרע קמ"ל: רש"י בד"ה היינו שני קופות סיים רש"י דילפי' משם לקולא כוונת רש"י דלעיל אמרי' היינו ט' חניות בין לקולא בפירש בין לחומרא בלא פירש אבל הכי נהי דמנקט תנא תרומה מ' דדווקא בתרומה דרבנן אמרי' הכי מ"מ אין אני יכולין ללמוד משם לחומרא דהכא שאני דאיכא חזקת בדוק: רש"י סאין של פירות נ' כוונת רש"י אליבא דר"י דמיקי לה ביבמות כשרבו חולין על התרומה פי' ומדאורייתא חד בתרי בטל ואמנם זה בפירות דווקא יבש ביבש אבל לא בלח דבעי' לכה"פ ס': כ' רש"י וידוע שנפלה כוונתו למ"ש לעיל דלהכי נקט ב' קופת וב' סאין משום דבא לאשמעי' אפי' ידוע שנתרבו תרוויי' אבל בקופה א' ג"כ מיירי בלא נתרבה פשיטא דלא אמרינן איסורא נפל ובזה א"ש מ"ט בדאוריי' לא מוקמ' בחזקת היתר הרי חזקה דאוריי' אע"כ משום דבעינן דנתרבה: וכ' עוד רש"י דמותרין ר"ל החולין נ' דכוונתו דלא תימא דאפי' התרומה מותרת דמיירי שרבו חולין על התרומה לזה כ' רש"י דעיקר הסברא הוה דמקמי' בחזקת היתר וזה לא שייך כ"א בחולין: תוס' ד"ה לר"י קאי כוונתם דמדפשיטא להש"ס דבתרומה דרבנן מיירי ש"מ דלר"י קאי ואמאי לא אדכר הש"ס מידי מזה וע"ז כ' תוס' סוגי' דלא כר' דלר"י אינו ענין כלל לב' צבורין דהתם משום רביי' הוא: