ליקוטי חבר בן חיים ח רלה

ובעיקר קוש' הרשב"א ע"ד רש"י נ' ד' רב וה"ק הא דקאמר רב אסיר דווקא בלא היה לו חולה מבע"י והא דקאמר מבשל מותר אפילו בנחלה היום דווקא במה דראוי לכוס לא זולת: תוס' ד"ה כגון שקצץ הא דפשיטא לתוס' דקרא ודלעת א' היא כן פי' רש"י ס"פ בכל מערבין אהא דר"י אפי' אקרא חדתא: אמנם ע' פ' מי שהחשיך שם נחלקו ר"ה ור"י אי מתני' נקט דלועים דומי' דנבילה דרכיך או נבילה דומיא דדילועין ש"מ דלאו כל דלועין שוין: ב"ק ע"א תוס' ד"ה מה קדש לא לכתוב לא קדש ולא לכם וצ"ע הרי מכל שתעבתי הייתי אוסר אף בהנאה ועכ"פ אצטריך לכם ובפ' כל הבשר באמת לא כ' תוס' כ"א דלא לכתוב קדש וצ"ל דתוס' דהכא אזדא לחזקי' דס"ל לא תאכל איסר אכילה משמע ולא הנאה אבל בחולין דקאי סוגיא לר' אבוה קו' אינה כ"א לא לכתוב קדש ועד"ז צריך לפ' ג"כ מ"ש בדבור הסמוך הוה אסרי' באכילה ר"ל ג"כ באכילה אפי' לחזקיה: והנה מה שהקשה תוס' ד"ה בשלמא מלצעורי קמכוין י"ל לכאורה דמיירי במתיר עצמו למיתה דאין מומר גדול מזה כדאמרי' פ' השוחט שם: ומה שצריך להבין מאי נ"מ מפלוגת' דרב אחא ורבינא מאחר דלא קיי"ל כר"י הסנדל' והרמב"ן במלחמו' פ' כירה כ' י"ל דבהא גופא פליגי אי הל' כר"י הסנדלר ונתקשה לפי"ז מאי קאמר למ"ד דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי וקשה הא מ"ד מדרבנן מודה דלר"י הסנדלר מדאוריית' איסור והו"ל שחיטה שאינו ראוי' ותי' דכיון דלא קיי"ל למ"ד זה כר"י הסנדלר ל"מ להש"ס לאוקמי רבנן דלא כהלכ' ודבריו צ"ע דעכ"פ רבנן כר"ש ס"ל דשחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה ואנן הרי לא קיי"ל כר"ש: ואפשר כיון דעכ"פ בכיסוי הדם הדם קיי"ל כר"ש אין דוחק לאוקמי רבנן כר"ש: ומה שנ' בענין פלוגתיי' דלמ"ד מעשה שבת דרבנן א"כ הרי מיעטה תורה בהדיא היא קדש ואין מעשי' קדש ואעפי"כ קניס ר"י הסנדלר א"כ מה לי שבת מה לי יוה"כ וב"ס גם במבשל ביוה"כ קניס אמנ' למ"ד דאוריי' ויליף לה ממה היא קדש אף מעשי' קדש ורבנן לא גזרו מידי א"כ בשבת דכ' קרא הוא דאסור ר"י הסנדלר אבל לא ביוה"כ ומעתה הנה תנא דידן תנא אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה ואוקימנא כר"י וה"ק אף במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשירה אבל במזיד לדידי' מיהת אסור וקאי הך דיוקא אף איוה"כ ומתחייב בנפשו ל"ד כ"א כמ"ש הרמב' ולוקה ביוהכ"פ אבל למ"ד דאורייתא ור"י הסנדלר בשבת דווקא אוסר ה"ה לר"י דווקא בשבת קניס לדידי' אבל לא ביוהכ"פ ומתחייב בנפשו דווקא אשבת קאי: ומ"מ לד' הרי"ף לא הועלנו בדברינו מאומה מאחר שכ' דמדקיי"ל הכ' כד' המיקל ש"מ דליתי' לדר"י הסנדלר וגם אמאי שביק לדרב דדריש בפרקי' כר"י ונ' דהרי"ף מס' ליה בפי' ד' ר"מ שאמר סתמא לא יאכל עולמות אם הפי' כד' רש"י ותוס' דאיהו לא יאכל בו ביום וא"כ ר"מ מיקל לגבי ר"י בין בשוגג בין במזיד ורב בין בשוגג בין במזיד דרוש בפרקין כר"י משום ע"ה או דלמא ר"מ במזיד כר"י הסנדלר ס"ל דבין הוא בין אחרים לא יאכלו וס"ל מעשה שבת במזיד דאוריי' וא"כ רב בשוגג הוא דדריש כר"י משום ע"ה וע"ז מייתי פלוגתא דרב אחא ורבינא אי אפי' ר"י הסנדלר ס"ל מעשה שבת דאוריי' ומאחר דקיי"ל כמיקל א"כ גם לר"י הסנדלר הוה רק דרבנן ומהי"ת נימא מאחר דר"מ בשוגג לא קניס כלל דבמזיד כר"י הסנדלר ס"ל א"וו ר"י בין במזיד בין בשוגג מיקל וממילא אמרי' דרב כי דריש בפירקא כר"י בין בשוגג בין במזיד דריש והכי קיי"ל: בענין ט' ציבורין פסחים פ"ק לשה"ג תרום. ואתא עכבר ושקל ב' רש"י ונכנס בבית לא רצא רש"י לפ' כפ' תוס' דלענין אכילה מיירי משם דכולה סוגיין לקמן לענין בדיקה מיירי: אלא שיל"ד א"כ עיקר חסר מן הספר דלא קאמר ונכנס לבית ונ' דבאמת יל"ד מאי קאמר היינו ט' חניות הרי כאן איכא ס"ס שמא מצה ואת"ל חמץ דלמא אכלו כלו ואמנם למאי דקיי"ל דבעי' שיהי' ב' הספיקות נולדו בבב"א אין כאן ס"ס דכיון דאתא עכבר ושקל יש לנו לדון אם החתיכה שבפי העכבר מותר ואסרי' אותה וממילא אנו צריכין לבדוק שהרי החזקנוה בחמץ: ולד' ר"ת דלא בעי ב' הספיקות בב"א י"ל דלא מהני בוקבוע ס"ס כי היכי דרובא לא מהני ס"ס לא עדיף מרובא ואמנם להפוסקים דס"ס עדיף מרובא אנו צריכין לתי' קמא שכתבנו: ואין לומר דמה"ט לא הוה ס"ס משום דשם אונס חד הוא דהכא ס' א' מתיר יותר מחביר' דספק ראשון אם מצה הוא שרי אפי' באכילה וספק שני באכילה מ"מ אוסר אלא מבדיקה פטור: