ליקוטי חבר בן חיים ח רלג

ד' רש"י בפי' דברי ר"י כבר עמד עליה' רש"ל ורש"א ונבאר בע"ה א' לא' ד' רש"י דסוגי' דידן מחולקת עם סוגי' דפ' הנזיקין דסוגי' דפ' הנזיקין מפ' דר"י לו דווקא אוסר לבו ביום, ועד"ז יש לתרץ ג"כ למה שביק הש"ס תי' דמבשל אבתרא משום דמס' לי' פי' ד' ר"י, ומטעם קנס שוגג אטו מזיד אבל לאחרינא לא שייך וטעם סברת הש"ס דל' יאכל למ"ש מ' הוא יאכל למ"ש אבל אחריני אפי' בו ביום אכלו, אמנם סוגיא דידן דמוקי מתניתן דאסורה באכילה לכ"ע ביומא ע"כ לא ס"ל משום קנסו שוגג דלאחריני ל"ש קנס וע"ז הקשה רש"י מנ"ל בשמעתין לפ' ד' ר"י הכי דאפילו לאחריני אסור דלמא מתני' דלא כר"י ור"י לו דווקא אוסר משו' קנסו שוגג אטו מזיד ופי' רש"י דק' להש"ס א"כ עולמית ליתסר כמו במזיד ואמנם צ"ע מ"ש דלא כר"ת ולא כר"י הסנדלר מצית מוקמת לה וצ"ל דכר"מ וודאי לא מתוקמא דמדקתני שבת דומיא דיוה"כ אבל כר"י הסנדלר דל"ק כ"א שחיטתו כשירה קתני דמ' בין לו בין לאחרי' כה"ג מקרי ודקדק דאם רק לאחרים מותרת באכילה ג"כ שייך שחיטתו כשירה אמנם הא תליא אי כר"י הסנדלר מדאוריית' קאמר א"כ מתני' דלא כר"י הסנדלר דקתני שבת ויוה"כ בהדי הדדי ולר"י הסנדלר מעשה שבת במזיד מדאוריית' אסור מכ' קדש ומעשה יוה"כ עכ"פ לאו דאוריי' ורש"י דלא דחי דע"כ ר"י היא משום דכיון דכר"מ לא אתיא וגם כר"י הסנדלר לא אתיא ואמאן תרמיי' משום דכולא שקלא וטריא קאי אחבריי' דס"ל לרב מתני' ר"י הוא ומנ"ל דרב ס"ל אליבא דר"י הסנדל' מעשה שבת דאורייתא דלמא דרבנן ומטעם קנס וה"ה ליוהכ"פ ומעתה הני תרי סוגי' בהא פליגי סוגי' דהנזיקין ס"ל כמ"ד מעשה שבת דרבנן ושפיר איכא לאוקמא מתניתן דידן כר"י הסנדלר ומפ' ד' ר"י כפשטן דהוא לא יאכל ומטעם קנסו שוגג וסוגיא דידן אזלא כמ"ד מעשה שבת דאוריי' וע"כ מתני' כר"י ולא כר"י הסנדל' ומה"ט נ' ג"כ דרש"י מפ' ד' ר"י הסנדלר כמ"ד מעשה שבת דאוריית' משום דזה עיקר הסברא דע"כ מוקמא מתני' כר"י ולא כר"י הסנדלר והנה רש"י פ' אלו נערות מפ' ד' ר"י כבפ' הנזיקין ונ' טעמא משום דמי לי' התם בגיטין סתמא דש"ס קא מסיק הכא משא"כ הכא בשמעתין אליבא דחברי' הוא דאזלא ומחזי כשקלא וטרי' בעלמא אמנם בב"ק שוב פי' כשמעתין ונ' טעמו מאחר דמייתי התם מ"ד מעשה שבת דאורייתא ולדידי' ע"כ כשמעתיו ס"ל ואף דגם באלו נערות מייתי הך פלוגתא דמעשה שבת אי דאוריי' אי דרבנן י"ל דבאמת למ"ד דרבנן מפ' הכי והיינו סוגיא דגיטין, והק' תלמיד א' למ"ד מעשה שבת דרבנן משום דכ' כי קדש היא, היא קדש ואין מעשי' קדש הא לא"ה אסרינן מכל שתעבתי לך א"כ יוהכ"פ דלא כ' קרא ליתסר מכל שתעבתי ונ' דמדאמדה תורה שבת הוא קדש ואין מעשי' קדש הרי כל מעלת יוה"כ משו' דאקרי שבת וא"כ גם יוה"כ בכלל וודאי לאידך מ"ד ליכא למילף ג"כ יוה"כ משום דכ' מחלליה מות יומת וכי היכי דממעטי' שוגג ה"ה ליוה"כ: תוס' ד"ה בשוגג יאכל יל"ד מהי"ת נימא דיאכל למו"ש קאמר דהוצרכו תוס' להביא דמותר מהי"ת נימא דאסור ונ' שכ' דאפי' נפ' כרש"י בכתובות דבמזיד לר"מ לא יאכל עולמות מ"מ בשוגג אפי' בו ביום מותר: ולא הביא ראי' מסוגי' דלא אמרי' נוקמא בשוגג ור"מ משום דלאחריני עכ"פ שרי ולא שייך אסורה באכילה ליומא: לא סגי להו מראי' דפ' הנזיקין משום דאיכא למימר דסוגיא דשמעתין פליגי אהך סוגיא אמנם מה שהביאו ראיה מפ' כירה קשה קצת דהתם לאו אדר"מ דבריי' קאי כ"א אמתני' דמ' תרומות אמנם הא גופא גופא ק' הרי לכאורה לא קיי"ל כהך מתניתן דמתניתן דידן בשמעתין סתם כר"י ונ' דה"ט דהך לישנא דקאמ' התם ל"ש לחומרא פשיט ליה כלומר ע"כ פליג ר"מ אר"י במבשל דלא אתו לאערומי אבל בשכח מודה ליה: ואמנם מה שכ' דע"כ לר"מ לא יאכל היינו בו ביום בין לו בין לאחרים היה די להביא מדבעי לאוקמי מתניתן כר"מ ורב הא קאמר אסורה באכילה והיינו בין לו בין לאחרים ומנ"ל להא לרב ול"ל לתוס' להאריך בזה: וכ"כ רש"א להאי פירושו ונ' כוונת תוס' דלמא לעולם לא יאכל דנקט ר"מ אדידיה קאי ומשום דלא יאכל עולמות אבל לאחרים לא ידענא מאי ס"ל לר"מ וקאמר רב דאסורה באכילה ליומא וי"ל דקים ליה לרב דר"מ הכי ס"ל וע"ז כ' תוס' א"כ מהי"ת דמתני' ר"מ דבמתני' קתני דומיא דיוה"כ ע"כ ס"ל דאסורה באכילה ליומא ובדר"מ אינו מבואר דדינא הכי ובדר"י מבואר אי ר"מ לא יאכל עולמות ס"ל א"כ ק' ל' שחיטתו כשירה דמ' בין לו לאחרים וכ"ת דאין דקדוק זה ק' כ"כ אלא לתרוצי דלא מוקמי חבריא מתני' כר"י הסנדלר ע"כ מתרצים הכי אבל לר"מ אין זה דקדוק דאם מותרת לכ"ע אפי' זר מן השוחט שייך מ"מ שחיטתו כשורת הרי אי אמרת הכי הו"ל מזיד דר"מ מזיד דר"י ומנ"ל להש"ס דאליבא דר"י בשוגג מוקי לה חבריא דלמא במזיד א"כ משום דבמזיד ק' ל' שחיטתו כשירה נמצא דקו' זו של ועוד ק' אדלעיל וכ"מ מל' תוס' פ' אלו נערות שכ' ג"כ האי