ליקוטי חבר בן חיים ח רלב

ותימא שלא הביאו תוס' ראיה ממתני' דמנחות חל יוה"כ להיות ע"ש הבבליי' אוכלי' בליל שבת שעיר יוה"כ והתוי"ט בהך משנה הק' מזה אד' הרמב' הנ"ל ותי' דאין שבות במקדש והתירו להם שלא יבא לידו נותר ועד"ז יתיישבו ג"כ ד' תוס' שלא הביאו ראי' מהך אמנם הדבר צע"ג אם שייך אין שבות במקדש בענין זה: רש"י ד"ה את הדילועון התלושין לטעמא אזיל שכ' בפ' אין צדין דבמוקצה דמחובר גם ר"ש מודה אא"כ מנ"ל לר"י כלל דר"ש מיירי בנתנבלה ביו"ט דלמא דומיא דדילועין קאמר ובנתנבלה מעי"ט וכ"ת תרתי ל"ל סד"א לבהמה דמזונותיה עליך שרי למטרח באוכלא אבל לא בכלבים קמ"ל וצ"ל דא"כ לא ניתני כ"א נבילה לכלבים ואנא ידענא כ"ש לבהמה אלא דהוה מוקמא לה בנתנבלה מעיו"ט ולהכי תנו תרתי חדא בנתלשו מעיו"ט ולבהמה וחדא בנתנבלה ביו"ט ומ"מ אפי' לכלבים שרי למטרח: שם ברש"י ד"ה הכא נמי ומוקצה אסורה מדרבנן נ' כוונת רש"י למ"ש לעיל דגם בס"ד מדומיא דיוה"כ יליף לה והתם דאורייתא וס"ד דר' אבא בשטת רבה פ' אלו עוברין אמרה דס"ל מוקצה דאוריי' ולזה כ' רש"י דאף דמוקצה דרבנן שייך דומיא דיוה"כ דהרי למסקנא גם לר"י דמבשל לא איסור אלא מדרבנן וקרי לי' דומא דיוה"כ: רש"י ד"ה נשחטה כשהיא שחוטה נ' כוונתו דלכאורה גם בנתנבלה נימא הוברר דלאכילה עומדת דלגבי ברירה אדרבה תולה בדעת אחרים יש ברירה ולזה כ' רש"י דהכא הכנה בעי' וכשהיא שחוטה הוברר שהכינה משא"כ כשנתנבלה: שם לא נשחטה כגון זו רצה רש"י ליישב דהרי גם הכא שחטה ואמאי לא אמרינן הובררה לזה כ' רש"י מדאמרי' ושחיטתו כשירה ע"כ לאו למומר להכעיס חשבי' לי' דא"כ שחיטתו פסולה וא"כ אי ס"ד דאתמול הי' בדעתו לשחטה והניחה לשחטה בשבת הו"ל מומר להכעיס או"ו מאתמול לא הי' דעתו לשחטו והיום מאיזה טעם השיאו יצרו לשחטה: גמ' בהמה ביו"ט היכי שחטי' יל"ד דלמא ע"י הכנה כההוא דתנן עומד ואומר זה וזה אני נוטל ונ' דממתני' סוף ביצה מק' דתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתיות ומ' לי' דהך מתני' ר"י הוא ואי ס"ד בעי' הכנה מדבריות מ"ט לא: גמ' ה"נ דלא אתכן מאתמול יל"ד א"כ הדרא קו' לדוכתא בהמה ביו"ט היכא שחטו וכן אביי למה לא קאמר בקיצור בהמה ביו"ט היכא שחטי' ונ' דר"י ה"ק בהמה גם לאכילה עומדת וביו"ט דזמן שחיטה הויא אי שחטה מוכנת הוה מעיקרא משא"כ בשבת דלאו זמן שחיטה כשהגיע שבת ולא שחטה הו"ל לא אתכן וע"ז פריך אביי כיון דע"כ מודית דהוה מוכן לאכילה א"כ אוכלא דאפרת הוא ור"ל בלי אוכלא דאפרת דהא דחסר הכשר שחיטה ל"ש למקרי לי' נולד: רש"י ד"ה סחיטה אב מלאכה נ' כוונתו משום דמדמי לקמן סחיטה דלא גזר ר"י לשחיטה ואי סחיטה לאו אב מלאכה י"ל בשחיטה מחמרי' טפי: גמ' אין דתנן וכו' יל'ד א"כ ל"ל להביא כלל מוקצה מחמת מיאוס לייתו מיד הך דנרות של מתכת ונ' דגם המתרץ ידע דיש לדחות דשאני התם דדחיא בידים אמנם התינח אי לאו משכחינן דר"י אי' לי' בשאר דוכתי מוקצה אבל מאחר דאי' לי' מוקצה מחמת מיאוס מסתבר דבכל מוקצה מחמת אי' ג"כ אוסר ר"י והש"ס בדחוי בעלמא דחי לי' וכמ"ש תוס' בשמעתין: ר"מ אומר במזיד לא יאכל כ' רש"י דבשבת קאמר וכ"כ בפ' מרובה וסיים והכי מוכח בהכל שוחטין, כוונתו לד' תוס' דאי עולמות קאמר הו"ל להש"ס לשינוי מיד שחיטתו כשירה קתני בין לו בין לאחרים ומ"מ בפ' אלו נערות כ' רש"י דר"מ לא יאכל עולמות קאמר ונ' דהא דלא משני הש"ס מיד שחיטתו כשירה בין לו בין לאחרים אינה קו' כ"כ דהאי תי' דמתרץ עדיפא מני', אמנם כוונת תוס' דמאחר דמ"מ אצטריך האי שינוי אליבא דר"י הסנדלר ל"ל לר"מ תי' אחרינא וזה באמת יש לתרץ דבעדנא דמק' הש"ס ולוקמא במזיד ור"מ היינו משום דמתחייב בנפשו תנן ואמנם כר"י הסנדלר ליכא לאוקמי במזיד דלדידי' לכ"ע אסור עולמות ואין שחיטתו כשירה אמנם לבתר דמתרצי' דדומיא דיוה"כ קתני מק' מנ"ל דבשוגג ור"י דלמא בשוגג ור"י הסנדלר ולא תפשוט לן דסתם לנא כר"י דחקי' לתרוצי הא דשחיטתו כשירה ובלאו תי' קמא לא הוה ק' מידי ודחקו לרש"י בכתובות לפרושי הכי משום דלא ניחא בהאי תי' איידי דתנא רישא בדידי' תנא נמי סיפא בדידי': ובפ' כל הבשר בסוגי' דכל שתעבתי מק' הש"ס מעש' שבת ליתסר ומשני אמר קרא קודש היא ולא מעשיה והקשה תוס' דלמא לענין הנאה מועטי' קרא באכילה ליתסר ונ' דכיון דלאו דלא תאכל כל תועבה א' אי' אכילה וא, אי' הנאה במש' וכ' קרא קודש להוציא מעשה שבת מן הכלל והו"ל דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ואי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזרנו הכתוב בפירוש: