ליקוטי חבר בן חיים ח כב

המוציא מציאה כיס בשבת ע"ש אך הרמב"ן פליג להדי' אהרמב"ם בהא ע"ש: סי' רס"ט מג"א סק"א הגה"מ בשם מהר"ם נ"ב עיי' תוס' ישנים יומא פ"ב ע"א סברתם הפוכה ולקמן סי' תע"א סק"ז וכן סי' תרי"ו סק"ב כ' כדעת מהר"ם ולקמן סי' תר"מ סק"ג כ' בהיפוך וצ"ע סי' רע"א מחבר סעי' ב' נשים נ"ב עיינתי בפני' באגודה דמייתי מג"א סק"ב ולא פליג אהר"י אלא דהר"י מיירי דנשים אין מוציאות אנשים וכ"כ באגודה בעצמו פ"ג דשבועות והאגודה מיירי דנשים מוצאות נשים דס"ל דערבות של עצמן נתערבו הנשים וכן נראה שהרי הוזכרי בפ' נצבים גרים ועבדי' חוטבי עצים ושואבי מים ודברי פמ"ג ססע"ג צ"ע, ותמהני אם אנשים מוציאי' נשים כמ"ש דגול מרבבה בסי' זה וכל זה תלי' בפלוגת' רש"י ותוס' נדה י"ג ע"ב ויבמות מ"ז ע"ב: שם מג"א סק"א ד"ה וד"ע נ"ב עיי' פרשי' שבועת י"ג ע"א ותוס' שם ד"ה לא קראו וכו' משמע דלרש"י קדוש יה"כ דאוריי' כמו שבת וטעמא נ"ל דשבת ויה"כ דאין ליחיד בהם שום קום ועשה רק שבות מאכילה ומלאכה אינו ניכר שהוא לשם מצוה אם אינו זוכריהו בכניסתו וכעין זה מטעם זה תקנו בתענית לקבל תענית מבערב דאל"ה ליכא אלא שב' וא"ת דזה דוקא שבת ויה"כ אבל יו"ט דאיכא לכל יחיד מ"ע חגיגה ראי' ושמחה אפי' בח"ל בזה"ז כיון דאיכא קום ועשה לכל יחיד אינו צריך זכירה והזמנה ככל מ"ע דעלמא ולפ"ז למה דקי"ל מצות צריכו' כונה צריך לכוון בתפלת יה"כ בין בחול בין בשבת לצאת י"ח זכירה ובשבתות דעלמא לא יכוון לצאת בתפלה כדי שיצא ידי חובת קדוש דאורייתא מן המובחר במקום סעודה על הכוס וכתיקון חז"ל כנל"ע: שם מג"א סק"ב לכן תקדש האשה לעצמה נ"ב עמ"ש דגול מרבבה פ"ה מענין ערבות כבר קדמו פ"מ ס"ס נ"ג באשל אברהם והעלה דאפ"ה מוציא' י"ח ע"ש וכבר כתבתי לעיל בצ"ע שם: מחבר סעי' ח' בין במזיד נ"ב עיי' תשובתי סי' תתר"א: סי' רע"ב ססק"ו מג"א ועסי' רע"א סי"ג נ"ב וכדלעיל סי' ק"צ סק"ד ודלא כט"ז רסי' ר"י דס"ל דלא בעי' רביעי' דליתא: סי' רע"ג בהגה סעי' ג' שיהא בדעתו לאכול וכו' נמחק הס"ק ו' ולקמן באותו סעי' ד"ה שלא לאכול שם נ"ב כאן צ"ל ס"ק: סי' רע"ו סעי' ב' בהגה דהא רוב הפוסקים חולקים ואפשר דלא פליגי אלא בשבת דאיכא עשה ול"ת דרבנן עכ"פ משא"כ ביה"כ דליכא אלא ל"ת כמבואר ס"פ אלו קשרי' בפרש"י אפשר דכ"ע מודי' דאתי מצוה ודחי שבות מק"ו דמצות תוספת עגמת נפש דחי שבות דקניבת ירק והוא שבות שע"י מעשה ישראל מכ"ש אמירה לנכרי דקיל טפי כמוכח בעירובין ס"ח ע"א ומזה יש ללמוד זכות על הנוהגין להדליק נר ע"י גוי בשעת נעילה ומ"מ בחל בשבת צריך למחות לפ"ז ועיי' רמב"ן פ' אמור גבי שבתון זכרון תרועה יש להבין דשבתון דגבי ר"ה הוא למילף מני' עשה לכל המועדים ובסוכת דכתי' ביום ראשון שבתון וביום השמיני שבתון אתי למעוטי חה"מ מעשה דשבות ולפ"ז ראשון ושביעי דפסח אתי למעוטי חה"מ מלאו ע"ש ודברי' אלו נעלמו מהגאון מעיין חכמה דף ע"ב ע"א חרוז המתחיל פרות תפרח ע"ש: סי' רע"ט מג"א סק"ה לשלהבת נ"ב צ"ע דהשמן הוה: איסור מחמת עצמו משום המסתפק חייב משום מכבה שוב מצאתי בהגה' מג"א א' שבסוף ס' מקור חיים ועיי' בחידושינו בזה: סי' רפ"א מג"א ר"ס יש מקומות נ"ב וכ"כ בסידור של"ה בסידור מהריעב"ץ ובתשובתי ח"ב סי' ק"כ: סי' רפ"ב מג"א סק"א ומשמע נ"ב עיי' תשובתי אלף רכ"ב: שם מג"א רסקי"ו ואל יאמר נ"ב ובס' אבן העוזר פסק דאמר קדיש אחר השביעי ואח"כ יפטיר וכן נוהגין בט"ב שאומרים קדיש בין קריאה למפטיר בשחרית וכך נ"ל להורות: שם מג"א דיה החתן שהי' וכו' הוא אחרון לו וכו' נ"ב ואפי' ביום המילה עצמו כ"כ לבוש מטעם שסופו לעלות לתורה ביום שתלך היולדת לבה"כ אח"כ יום מ"ם ע"ש וכ"כ בשערי אפרים ע"ב: סי' רפ"ו סעי' א' בהגה קודם נ"ב נ"ל אפי' לא נתכוון אלא לשחרית יצא משום מוסף מצות דרבנן א"צ כוונה עמ"ש מג"א ס"ס קס"ג ועיי' מ"ש מג"א וא"ר לעיל סי' רס"ח ס"ק ז' ח' ט' וכצ"ל: שם מג"א סס"ק א' משמע דלא גרע וכו' נ"ב עי' תשובתי סי' תתצ"א: סי' רצ"ח מג"א סק"ד ד"ה אמרינן וכו' ה"ל להפוסקי' לכתוב דין זה נ"ב ולא דמי לסעי' א' דהתם אינו רוצה לברך כלל אין צריך לחזור אחריו אבל אם מברך צריך לעשות מן המובחר על אבוקה כנלע"ד דלא כאלי' רבה: סי' ש"א באר הגולה סק"י טור בספר נמחק נ"ב בסי"ש