ליקוטי חבר בן חיים ח רכט

דקידוש בעי עכ"פ לשעתה וממילא קדשה ג"כ לע"ל וקרא דנחלה לאחר קידוש מיירי: המעלה כ' רש"י בחוץ נ' דכ"כ דלכאורה נ"מ מפלוגתת ר"י ור"ל פלוגתא אחרת דלר"י מותר להקריב במקום המקדש מיהת אעפ"י שאין בית כד' ר"א דמייתי הש"ס ולר"ל אסור להקריב ולזה כ' רש"י דהכא לענין מעלה בחיץ פליגי ור"י לחימרא וכ"ת לר"ל מאי אי' שייך י"ל בנתרץ קו' תוס' למה לא מק' לר"ל ממתני' דמנוח' ונחלה כדתק' במגלה לר"י ולמ"ש גם ר"ל מודה דאי' במות שייך גם בזמה"ז אלא דס"ל דאי' במות לאו בקדושת הבית תלי' כ"א אף דבטלה קדושת הבית תמ"ת אי' במות במקומו עומד אלא דשחוטי חוץ לא שייך כיון דאין כאן פתח אוהל מועד ור"י ס"ל באמת כל הבית ראוי להקרבה אלא בזמן שיש מזבח במזבח תליא מלתא ולהכי ס"ל לר"י לעיל נ"ט שהקדישן בזמן שהמזבח פגום נדחין אבל כשאין מזבח כל בית הבחירה ראוי להקרבה והן הן ד' רש"י שכ"כ לתרץ קו' תוס' מדר"י לעיל דמזבח פגום גרע מאין מזבח כלל: ואמנם ר"ו במגלה דאמר מקריבין לכתחלה שפיר מק' עלי' ממתני' ומ"מ מה דמסיק תנאי היא מבתי ערי חומה ק' להבין דהא דקדשה לע"ל ינפי' ממנותה ונחלה וההיא בענינא דקרבנות כתיב כ' בפ' ראה אבל לענין בתי ערי חומה בכיבוש הארץ תליא מלתא ומה ענין קרבנות לשם וצע"ג: ומכ"ש דיק' להרמב"ם דמחלק בה' בית הבחירה בין קדושת המקדש דכ' והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף שוממין לקדושת הארץ ונראה דהנה הטו"א במגילה הק' למה לא מתרץ הש"ס בזבחים עלי' דר"ל ג"כ תנאי היא מהני תנאי דמגילה ונ' דזה הי' קשה להרמב"ם וס"ל דהני ב' סוגי' בהא פליגי סוגי' דמגילה מדמה קדושת הארץ לקדושת הבית ושפיר קאמר כתנאי וסוגי' דזבחים מחלק ע"ד שחילק הרמב"ם ול"מ למימר כתנאי ופסק הרמב"ם כסוגיא דזבחים דהוה סוגיא במקומה: סוגי' דהשוחט בשבת לש"ש תרמ"ו. השוחט בשבת ובוהכ"פ אעפ"י שמתחייב בנעשו שחיטתו כשירה, יל"ד מאי קמ"ל פשיטא בשלמא לרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ס"ד דהכא גם כן השחיטה פסולה מה"ט קמ"ל דלא שייך הכא הא מלתא ומטעם שכתב המפ' אבל לאביי דס"ל מהני מאי קמ"ל והיה נ' לומר דס"ד דהוה מומר בתחלת שחיטה וסוף שחיטתו פסולה וכמ"ש באמת הרמב' בפ' המשנה קמ"ל דבפ"א לא הוה מומר אא"כ התינח שבת ויו"כ ל"ל וקושיא זו גם לרבא ק' דתרתי ל"ל ונ' דלמ"ש תוס' ריש מכלתין דשחיטת נכרי נבילה משום דכתב וזבחת ואכלת מי שמצווה על הזביחה אתה אוכל מזביחתו וא"כ ס"ד כיון דבשבת אסרה תורה וחיובה סקילה על השחיטה אפילו ישראל לא מקרי בר זביחה בשבת קמ"ל וכ"ת באמ' טעמא מאי נ' דבאמת יק' לד' תוס' א"כ חש"ו שפטורים מכל המצות אמאי שחיטתן כשירה באחרים רואין אותן וצ"ל כיון דעכ"פ איסר להאכילם מדאוריי' בידים אינו זבות שפיר מקרי בר זביחה וא"כ בשבת ג"כ ה"ט כיון דעכ"פ אסור לאכול בשבת אינו זבוח מקרי כל ישראל בר זביחה ואמנם התינח בשבת דשייך אכילה אבל ביוה"כ דאכילה גופא אסורא ס"ד דל"ש בר זביחה קמ"ל וא"כ באמת טעמא מאי ונראה מדצותה תורה לשחוט בבית המקדש בנן בשבת בין ביוה"כ וכל ישראל ראוי לאותה שחיטה שפיר מקרי בר זביחה ואמנם כ"ז לד' תוס' הנ"ל אבל למ"ש הרמב"ם דשחיטת נכרי נבילה לאו מקרא דואכלת וזבחת ליתא לכל מ"ש וצ"ל דעיקרא דמלתא כרבא הנ"ל ויוה"כ נקט לאשמעי' שבת דומיא דיוהכ"פ מה יוהכ"פ אסורה באכילה לימא אף שבת כן: והנה הרמב"ם בפי המשנה כ' דע"כ מתני' לא מיירי במזיד דאי במזיד כיון שחתך בעור נעשה מומר לחלל שבתות ושחיטתו פסולה וכו' ואם תרצה לבאר יותר אחר שחתך מקצת סימנא נעשה מומר נ' פירושו דאי משום עור אכתי נוקי לה שנגלד עור הצוואר ע"י חולי ואין כאן טריפה ולזה כ' דעכ"פ במקצת סי' נעשה מומר והק' הר"ן בחי' חולין הא הו"ל מקלקל בחבורה והרמב"ם גופא פסק דמקלקל בחבור' פטור ולא נעשה מומר ונ' דפלוגתיי' בהא תליא ד' הרמב' דמקלקל ע"מ לתקן הו"ל מלאכת מחשבת אפי' נתחרט ולא תיקן אח"כ דאל"כ קורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב ל"ל למתני הרי ע"כ חייב משום התיקון לחוד אלא ש"מ כדכתב דהקלקול עצמו הו"ל מלאכת מחשבת וא"כ שפיר נעשה מומר ואמנ' ד' הר"ן כיון דעכ"פ אינו חייב על הקלקול כ"א משום דעתיד לתקן כולא חדא מלאכה הוה וצ"ע: ועד"ז יש לתרץ קו' שניי' שהק' שם הר"ן הרי הש"ס בס"ד מק' ונוקמא במזיד ונרא' למ"ש דהטעם דהוה מומר משום מקלקל ע"מ לתקן הנה בפ' ב"מ מתני' ר"י פוטר בכלן חוץ מן הפתיל' קאמר הש"ס בחד לישנא דטעמא דר"י דבעי' סותר ע"מ לבנות וא"כ הכא