ליקוטי חבר בן חיים ח רכח

ומק' תינח דקדוש בכספא וכ' רש"י משום דהפקר ב"ד הפקר וק' א"כ ל"ל אדעתי' דרבנן מקדש וצ"ל דהתם ה"פ דנהו דהפקירו התם ממון המקדש מ"מ היא באת לידי הפקר זה מידו ובההיא הנאה מקדשה לי' וע"ז צריך אדעתי' דרבנן ורבנן שהפקיעו ממונו ונתנוהו לדידה וממילא משלה קדשה ובשמעתין י"ל ג"כ ד' רש"י עד"ז דמאחר דהיא ידעה דחמץ זה שמקדשה בה הוא אסור ואעפי"כ מתקדשת לו ש"מ דאי' דרבנן לא חשיב אצלה ובוודאי תמכור החמץ ותיהני מדמיו ואמאי לא מתקדשה וע"ז צריך אדעתי' דרבנן מקדש ורבנן הפקיעו ממון זה ממנו וכאילו לא נתץ לה מאומה: גמ' ובתר אי' לא מצי מבטל יל"ד טובא מאי ס"ד שיהא יכול לבטל לאחר זמן אי' הרי אינו שלו ובשלמא לרש"י דהא דאינו מבטל לאחר זמן אי' היינו דהתורה אמרה אך חלק כלומר קודם שיחלק היום תשביתו דהיינו תבטלו י"ל מנ"ל דהכי דרשי' לקרא דלמא אך ל"ד וכולא יום ראשון שרי לבטל אבל לתו' דביטול מטעם הפקר וכי יפקיר דבר שאינו שלו ונ' דלעיל ילפי' הא דלא מבטל לאחר זמן אי' מדר"א דאמר עשאן הכ' כאילו הן ברשותו ויש לבאר ענין זה מאחר דמן התורה חמץ לאחר הפסח מותר בהנאה וא"כ לאחר הפסח יהי' ברשותו ועשאו הכ' כאילו עכשו ברשותו ואמנם אם מפקירו ויהי' גם לאחר הפסח אינו ברשותו דלמא כה"ג לא עשאו הכ' כאילו ברשותו: מבטלו בלבו הנה לרש"י י"ל דר"ל דבאמת גם לרש"י מהני הפקר אמנם בשבת ויו"ט דאסור להקנות מרשות לרשות לא יפקיר כ"א מבטלו בלבו וע"ז קאמר א' שבת וא' יו"ט ר"ל ל"מ בשבת דהפקר אסור אפי' ביו"ט ג"כ ולתוס' צריך לומר דוודאי ל"מ ביטול בלא דיבור כ"א אמור כל חמירא דדיו דהפקר א"צ שלשה אבל בפיו עכ"פ צ"ל וקאמר שיהי' ביטול בכל לבו שלא יהא לבו חלוק עליו וקאמר ל"מ ביו"ט שהתירו להפקיר אפי' בשבת התירו: ואמנם למסקנא ה"ק אף דהחמץ בעין אבל מ"מ קודם זמן יכול לבטלו ול"מ ביו"ט אף דהגיע זמן איסורא מ"מ עדיין לא נתחמץ: תוס' ד"ה שמא ימצא המעיי' בד' רש"י יראה שדחקו לפ' כן ולא כד' תוס' חדא דל' יפה מיותר ותו למאי אצטריך לומר ודעתי' עלוי' הרי הש"ס לא קאמר כ"א פירורין בטלו וגלוסקא כל שיצאה מכלל פירורין לא בטלה וצ"ל לד' תוס' דמאחר שהתחיל לבדוק הרי גלי דעתי' דאינה רוצה בחמץ בביתו וכ"כ מדמק' הש"ס מ"ט וכמו שפי' רש"י הקו' דהרי בדק ואי רבא ר"ל שלא בדק יפה הול"ל שמא לא בדק יפה ודי אע"כ כמ"ש לעיל דחייש שמא תגרר חולדה או עכבר לשם גלוסקא ואמנם כיון דכבר גלי דעתי' דלא ניחא לי' היתירא ניחא לי' דלקני לי' חצירו אי' לא ניחא לי' דלקני ואמנם בגלוסקא יפה י"ל דדעתי' עלי' וניחא לי' דלקני: תוס' ד"ה משש שעות י"ל ד' רש"י דל' קרא ע"כ לחוד דמבן עשרים ומעלה וודאי אחר עברו עשרים אלא שתוס' הק' ממ"א שהוא ל התלמוד ואמנם כיון שאמר עשאן הכ' ובל' הכ' ומעלה: וע' רש"א כוונתו דלמא לעולם ר"א ג"כ מתחלת שש קאמר ומדרבנן כדר"ג אא"כ לא הי' לו לומר עשאן הכ': הביא דעה שי"ל ליבטל וגם הפקר הנה מ"ש שיאמר הפקר בפי' י"ל למען ידע ענין הביטול ואמנם מה שצריך שיאמר ליבטל נ' הטעם שלא יאמרו בכל הפקר מהני בינו נבין עצמו: והנה גי' הראש דדעתי' עלוי' וכ"ה ל' הרמב"ם הנה לד' הרמב"ם דלא מהני הביטול אלא אם שכח א"ש ל' דדעתי' עילוי' אבל להרא"ש מה ענין דדעתי' עילוי ונ' דכוונתו כמ"ש לעיל דבאמת בדק שפיר אלא שגלוסקא זאת הי' מעיקרא דעתא עילוי וגנזה ומ"מ עובר עלי' ולא בטלה אלא אם ביטל בפיו: ומדכ' הראש על חיטי קרדניי' דשרירן ויבישן וכ"ה ל' הרי"ף מ' דס"ל כרש"י דאינו אלא ס' חמץ: וז"נ ג"כ פי' ד' הרמב"ם שכ' ואם לא ביטל עובר על בל יראה ותמה הראב"ד ואמנם כוונת הרמב' לד' רש"י דאין תקנה ללאו זה דהרי להרמב"ם ג"כ השבתה היינו ביטל כרש"י וכמ"ש בפ"ב ואין כאן ניתק לעשה ומה"ט פסק הרמב"ם הקונה חמץ בפסח לוקה משום דעבד מעשה ולד' תוס' אם שורפו לבסוף אינו לוקה וקצת ראי' יש לד' הרמב' ורש"י דאדמפלגי ר"י ור' יעקב בנותר מ"ט אין לוקין אי משום דניתק לעשה או משום לאו שאין בו מעשה ליפלגו בקונה חמץ בפסח אמנם אם לא מקרי ניתק לעשה א"ש: בענין קדושה ראשונה קדשה לשעתה זבחים ק"ז ע"ב לסיומא דמס' זבחים. קדשה לשעתה נ' דלה"ק קדשה לשעתה דמאחר דהא דקדשה לע"ל ילפי' ממנוחה ונחלה לומר דאחר נחלה שוב אין היתר א"כ קידוש למה לי וע"ז קאמר