ליקוטי חבר בן חיים ח רכז

הפקר מאי מהני הביטול וצ"ל דמ"מ כשמפקיר בפי' לאו כל במינא דשימור אגב ביתא לבטל מתורת הפקר: סופי תאני' נ' דלהכי נקט תרתי גוונא לאשמעי' דלא זו דתאני' וענבי' ששניהם מין אילן דמהני שמירת ענבים לתאנים אפי' במקשאות שאינן מן אילן מ"מ מהני וז"נ דבא רש"י להסביר שכ' מקשאות ומדלעות קרי כל האילנות ואטו קישואין ודלועין אילנות הם ואמנם כ' רש"י דמקשאות ומדלעות קאי אקישואין שבין האילנות ומה"ט מהני שמירה דידהו לאילנות: מ"ש רש"י פטור ממעשר אם לקטן בע"ה משום דלאחר הרי אסורי': ומ"מ מ"ש או לן לאחר צ"ל ליהוי רישא דומיא דסיפא דמיירי: אמר רבא גזירה שמא ימצא יל"ד א"כ לא בדק שפיר ולימא רבא שמא לא בדק יפה ודי בכך וצ"ל דהבדיקה וודאי היתה יפה אלא שמא גררה אח"כ חולדה גלוסקא יפה לבית: ואמנם כ"ז לפי' רש"י הש"ס דקו' הי' מ"ט הרי מבער כל הנמצא אבל לולא ד' רש"י הייתי מפ' דהש"ס הק' הרי כל הענין ביטול הוא גילוי דעת שאינו רוצה בחמץ ואטו בדיקה לאו גילוי דעת הוא ע"ז תי' שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עליו מל"מ גילוי דעת דבדיקה אבל אם בטול בפי' וודאי מהני: רש"י ד"ה ודעתי' עלי' דבריו צריכין ביאור דמ' מדבריו דבתוך הפסח מיירי רבא דקודם הפסח ליכא בל יראה וא"כ מאי מק' הש"ס אי משכחת ליבטלי' ומשני דלמא לאחר הזמן איסורא הרי כל תי' של רבא לא הוה כ"א לאחר זמן איסורו ואמנם פי' ד' רש"י הם עד"ז דרש"י בא ליישב ולרבא ביטול מאי טעמא מהני וע"ז כ' רש"י הנה התורה אמרה אך ביום הראשון תשביתו דהיינו ביטול לד' רש"י ואז ולא יראה לך חמץ אבל אם לא תקיים תשביתו אתה עובר על לא יראה לך וא"כ אם ביטול אפי' חס על הגלוסקא לשורפה, בב"י עכ"פ אינו עובר משא"כ אם לא יבטל הרי הוא עובר כל רגע בב"י וכוונת רש"י בכל רגע לאפוקי מד' תוס' דב"י לאו הניתן לעשה דתשביתו וכששורפו אח"כ ניתקן הלאו אבל לרש"י אינו כן כיון דתשביתו היינו ביטול ומצאתי דברי' אלו בס' צל"ח: וכי משכחת לי' לביטלי' יל"ד כיון דחס עלי' לא מבטלה וצ"ל כיון דרמי רבנן עלי' כדמשכח חמץ צריך לבטלו לא ימנע ולשמוע ד' חכמים ומשני דכיון דלאחר זמן אי' אי משכח לי' לא מצי מבטל לי' לא יועילו רבנן בתקנתן: רש"י ולאו ברשותא הוא דאינו שלו יל"ד בשלמא לתוס' דמטעם הפקר הוא ביטול שפיר דמה שאינו שלו אינו יכול אבל לרש"י מה לי שלו או לא ונ' הכוונה בשלמא דבר שעומד ברשותו ליהנות הימנו ואומר שיהא כעפרא דארעא היינו ביטול אבל בדבר שאין לו רשות ליהנות ממנו מאי ביטול שייך בזה הרי הוא לדידי' באמת כעפרא דארעא וזה ענין דלאחר אי' ל"ש ביטול: וז"ש רש"י בד' ר"א ברשותו להתחייב כלומר דאילו ברשותו ממש הי' יכול לבטל: וניבטלי' בארבע וניבטלי' בחמש לכאורה ה"ק למר. כדאי' לי' ולמר מתי' הש"ס מבואר דה"ק וניבטלי' כ"ז שראוי לאוכלו או כ"ז שראוי ליהנות ממנו ומשני כל זמן שראוי לאוכלו לאו זמן איסורא הוא ולאח"כ לאו זמן ביעורא מיהת הוא: וכ' רש"י וניבטלי' בד' למה הוצרכתו לבטל ומאי צריכותא שייך בזה ואמנם למ"ש דאם רוצה לבטל ולומר בביתא הדין ע"כ יוציא החמץ שמשייר חוץ לבית הוה צריכותא טובא: וכן למ"ש דמשו"ה אינו עושה שליח לבדוק פשיטא דהוה צריכותא: וניבטלי' בשית הא דפשיטא למק' דבשית אף דאסור מדרבנן מצי מבטל נ' דה"ט ע"ד שכ' הטו"ז בכמה מקומות דמה דכ' בתורה בפי' אין כח ביד חכמים לעקור וא"כ ה"נ כיון דלרש"י תשביתו היינו ביטול וקאמר רחמנא אך חלק א"כ כ' בהדי': יבטל ולמה יעקרו חכמים מ"ש בתורה וע"ז משני כיון דעכ"פ רמי רבנן איסורא עלי' הו"ל אינו שלו וכמ"ש רש"י ומאי ביטול שייך ומ"מ לא עקרו תשביתו דאטו שריפה לאו תשביתו וז"ש רש"י ולא' מצי מבטל לי' בלבו אבל לשורפו יכול ויקיים ג"כ תשביתו אבל עבר עליו ויעבר בב"י וזה תו"ד רש"י: המקדש אשה ר"ל דל"מ דר"ג בקטנה שקדשה אמה ואחיה מיירי דאתי דרבנן ומבטל דרבנן כ"א סתם המקדש מיירי באשה גדולה שקי' דאוריי': כ' רש"י ולמעלה מתחלת דכיון דס"ל לרש"י דחטי קרדנייתא לאו נוקשה נונה א"נ נוקשה דרבנן ג"כ לא הו"ל למימר אפי' חטי קרדניי' או"ו אשעות דרבנן קאי ואשמעי' אף דבעלמא ס' דרבנן לקולא הכא כעין דאוריי' אזלי' לחומר' אפי' בדרבנן: וכ' רש"י כל דמקדש אדעתי' דרבנן מקדש והפקר ב"ד הפקר וי"ל כיון דהפקר ב"ד הפקר למה לי' אדעתי' דרבנן מקדש אלא דקו' זו י"ל גם בפ' השולח דאמרי' בסוגי' דאפקעינה כל דמקדש אדעתי' דרבנן מקדש