ליקוטי חבר בן חיים ח רכו

והנה הב"ח תי' ע"ד המחבר דנקט הדליקה בפנים והוציאה לא יצא משום הרואה אומר דהמחבר מיירי בזה"ז המחבר מביא ל' הרי"ף ובזמן הרי"ף הרי לא היו עדן מדליקין מבפני' ונ' דהנה רש"י פי' עששית שהדליקה לשם מצות חנכה ומאי הביא לפי' כן אלא דק' לי' בשלמא אי לשם מצות חניכה מיירי שפיר דלא נקט מגביה ומניחה שכבר היתה מונחת בטפח הסמוך לפתח אבל אי מיירי שלא היתה, דולקת לשם חנכה א"כ וודאי שלא במקומה היתה וא"נ הדלקה עושה מצוה הו"ל למתני ומניחה ומדליקה משום דהדלקה במקומה בעי' ואמנם להרי"ף ל"מ לי' לפ' כן בתן בנר חנכה שמן שיהא דולק כל היום כולו א"וו שלא לנ"ח היתה דולקת ומדלא קאמר מניחה ומדליקה ש"מ דלא בעי' הדלקה במקומה והוציאוה בחוץ לא יצא משום הרואה אומר וכד' הטו"ז ומ"מ הרמב' באמת כ' בהדלקה בפני' והוציאוה לחוץ הטעם משום הדלקה במקומה בעי' ותימא שלא עמדו האחרונים ע"ד הרמב' אלו: ונתקשה הק"נ בד' הרא"ש בתי' קמא ונדחק מאוד לפ' ולדידי פי' ד' הרא"ש עד"ז מאחר דאכחושי אתותב אין כאן אלא ביזוי מצוה ומעתה אי הנחה עושה מצוה הוה מדליק מנר לנר ג"כ ביזוי ומדשרי שמואל להדליק מנר לנר ה"ה בקינסא שרי דתרווייהו ביזוי מצוה נינהו אבל אי הדלקה עושה מצוה א"כ מנר לנר ליכא ביזוי י"ל דשמואל מנר לנר דווקא מתיר אבל בקינסא מודה שמואל ומאחר דקיי"ל הדלקה עושה מצוה עכ"פ אפי' לשמואל אסור קינסא ורב מ"מ משום אכחושי אוסר מנר לנר: וד' רמ"א שכ' דמ"מ אין מדליקין מנר לנר משום שהנר הראשון הוא עיקר והשני רק הידור וזה נגד הש"ס דמפ' אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר: וד' ה"ה דס"ל כפשט ל' הרמב' דאוסר בקנסא וכתב דטעמא דהרמב"ם דשרי מנר לנר דהלכה כשמואל ושמואל גופא בקינסא וכמ"ש הרמב"ן והרמב"ן אפכא כ' דלא קיי"ל כשמואל בקינסא אלא כרב קיי"ל דדווקא מנר לנר מדליקין ע"ש וצ"ע: בענין הבודק צריך שיבטל פסחים ו' לשה"ג תרמ"ה. הבודק צריך שיבטל הנה לפום פשטא מ' דאשמעי' דבבדיקה לא סגי אבל מדפריך הש"ס לקמן וניבטלי' בד' דלמא באמת גם בד' סגי אלא ש"מ דה"פ כמ"ש רש"י סמוך לבדיקה מיד ואמנם מנ"ל להש"ס לדייק כן מד' ר"י נ' מדלא קאמר אחר הבדיקה צריך ג"כ ביטול או אעפ"י שבדק צריך ביטול ש"מ דה"ק כיון דהבודק צריך לבטל מיד אחר הבדיקה לא יבדוק לכתחלה ע"י אחר שאינו יכול לבטל כיון דהחמץ אינו שלו ל"ש ביטול וכמ"ש רש"י בשמעתין כמה פעמים: ואף דכ' הר"ן דדווקא אם ביטול מטעם הפקר ס"ל לאחרי' דאינו מבטל ע"י שליח לרש"י דביטול השבתה שפיר דמ' ול' רש"י ל"מ כן כ"א מאחר דעיקר ביטול בלב אז לא שייך כ"א מי שהחמץ שלו לא זולת : וכ' רש"י דהביטול היינו שיאמר כל חמירא דאיכא בביתא הדין לבטיל מבואר דלא ניחא לי' לרש"י שיאמר דדווקא חמירא דלא חזיתא אבל שאר החמץ אינו מבטל ואם ישאר חמץ בביתו יעבור עליו וכ"ת שיבטלו בד' או בה' ק' קו' הש"ס כיון דלאו זמן איסורא וביעורא הוא דלמא פשע ולא מבטל לי' לזה כ' רש"י שיאמר כל חמירא דאיכא בביתא הדין אלא שצריך ביאור כיון דלאחר הביטול ימלא כריסו ממנו מאי ביטול הוא זה ונ' דמה"ט כ' רש"י ל' בביתא הדין ולא קאמר כדאמרינן אנן ברשותי משום חמירא דמשירי מניחו בצנעא חוץ לביתו וזה לבד הוציא מן הביטול לא זולת: מ"ט ע' רש"י ויל"ד דלפי פי' רש"י א"כ מפ' הש"ס ד' ר"י כפשטא דגם בטול צריך ואמנם במ"ש א"ש דתרווייהו ש"מ דצריך ביטול ומדקאמר הבודק צריך שיבטל ש"מ דסמוך לבדיקה צריך הביטול ומק' הש"ס תחלה כל מלתא דביטול למאי אצטריך ובתר הכי מק' אמאי תיכף לבדיקה צריך הביטול: הא לא חשיבי לכאורה בשלמא לד' תוס' דביטול היינו הפקר ודבר דלא חשוב ממילא מופקר אבל לרש"י דביטול מטעם השבתה מה לי חשיבי או לא וצ"ל דהענין אם ע"י שאמר ליבטל עושה חמץ הראוי ליהנות בו כעפרא דארעא חמץ שהיא כעפרא דארעא למה צריך ביטול: אלא אי ק' הא ק' מאי קאמר וכ"ת כיון דמנטר אגב ביתא בשלמא לד' תוס' שפיר קאמר דהפקר כהאי דמנטר אגב ביתא לא שמי' הפקר אב בל לרש"י מה לי מנטר אגב ביתא או לא ואמנם מה"ט האריך רש"י טובא בזה וביאור דבריו דה"ק דשימור אפי' שלא מדעתי' משוי לי' דבר חשוב: ואדרבא אפכא יש להקשות בשלמא לד' רש"י היינו דא"נ מנטר אגב ביתא חשוב אבל ביטול מהני דגלי דעתי' דלא מחשוב לי' אבל לד' תוס' דביטול מטעם הפקר וכיון דאמרת דמנטר אגב ביתא לא הוה