ליקוטי חבר בן חיים ח רכג

והיינו הדרן עליך מס' קידושין וסליקא לה מס' מ' קידושין אם תתקשה בסיפא מאי שייכות להא דקיים א"א לכאן חזור לראשה ותתקשה מאי ל' האשה ותתקי' זה בזה בידך: ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה יה"ר מלפניך ה' או"א כשם שזיכתני לסיים מס' קידושין כן תעזרני להתחיל ספרים אחרים ולסיימם ללמוד וללמד לשמור ולעשות ויתקיים בנו ברחמיך הרבים ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעיך ומפי זרע זרעיך מעתה ועד עולם א"ס. בענין מדליקין מנר לנר לחנכה תרמ"ה. יל"ד מדליקין נר מנר הו"ל למימר ונ' דזה הביא לההוא מרבנן למימר דנר מנר דהיינו שלא ע"י קנסא באמת שרי ודווקא מנר לנר דהיינו ע"י ד"א כגון קנסא הוא דאסור ואמנם ר"א בר אהבה דאמר משום אכחושי ג"כ מודה דאם מדליק נר מנר ל"ש אכחושי כדאמרי' במדרש ע"פ כי נר מצוה נמשלה הצדקה לנר מה נר זה אפי' מאה מדליקין בו אין אורה חסר כך אין אדם מימני מן הצדקה אמנם אם נוטל הנר הדולק ומדליק בו נר אחר כה"ג הוא דשייך אכחושי דוודאי כה"ג נפחת מן השמן ג"כ ואמנם המק' שהק' ממנורה לא אסיק אדעתי' לחלוק בהכי ומ"מ הש"ס לא קאמר כ"א קשיא משום דיש לתרץ ולחלק כמ"ש והיינו דקאמר הש"ס בתר דאתותב ר"א בר אהבה מאי הוה עלה ר"ל משכחת לה מ"מ אכחושי מצוה או לא ומשני אי הדלקה עושה מצוה והו"ל דומיא דמנורה ע"כ כה"ג דהוה דומיא דמנורה דהיינו נר מנר ליכא אכחושי אבל מנר לנר עדן י"ל דשייך אכחושי אבל אי הנחה עושה מצוה ולא הוה דומיא דמנורה כלל וודאי י"ל דאפי' נר מנר אסור אמנם רש"י פי' דלמ"ד ביזוי מצוה מיירי ובהדלקה ל"ש ביזוי אי עושה מצוה משא"כ אי הנחה עושה מצוה ע' בדבריו לקמן: וכ' רש"י מנר לנר דחנוכה כדמפ' טעמא לקמן נ' כוונתו דלכאורה ע"כ מיירי רב במהדרין מן המהדרין דבעינן אחר דהיינו שמדליקין כ"א בפ"ע לא מסתבר כיון דהדלקה במקומה בעי' שיוכל להדליק שלא ע"י קינסא וא"כ הא גופא יחשב לכאורה לביזוי מצוה שידלק הטפל שהוא רק משום הידור מנר א' שהוא עיקר לזה כ' רש"י כיון ששני' דחנוכה לית לן בה וטעמא דרב כדמפי' טעמא לקמי': רש"י ד"ה טעמא דרב נ' דרש"י בא לומר דהא דפשיטא לההוא מרבנן דטעמא דרב משום ביזוי מצוה משום דקאמר מנר לנר והיינו כשמדליק ע"י קיסם וכמ"ש לעיל: ואמנם ר"א בר אהבה דאמר לא תציתו לי' משום דא"כ שמואל אפי' ע"י קנסא מתיר ומנ"ל הא דבמנורה נוכל לאוקמי בפתילות ארוכות שלא ע"י קינסא ומ"ד שמואל אפי' כה"ג מתיר ס"ל דדוחק לאוקמי במנורה בפתילות ארוכות והנה הרמב' בה' תמידין כ' מושך הפתילה דהיינו פתילות ארוכות ובה' חנכה כ' מדליקין נר מנר ושנה ל' הגמ' למימרא דדווקא נר מנר שלא ע"י קינסא וכן הבין הראב"ד דבריו והשיג וכ' דגם ע"י קינסא שרי והתימא שלא השיג ג"כ בה' תמידין: אכחושי כ' רש"י דמחזי נ' דבא רש"י ליישב לר"א בר אהבה ל' מנר לנר וע"ז כ' רש"י דמחזי כאלו שואב נר השני משמנו של ראשון ויש להוסיף עפ"י מה שכ' תוס' לקמן בסוגי' דשמן שריפה דשמן מקרי בעין בעת ההדלקה והכי קאמר רש"י מאחר דמחזי כמאן דשקול נהורא דמי כמאן דשואב לחלותי השמן: והוצרך רש"י לבאר כן דלכאורה הי' אפשר לפ' דאכחושי מצוה היינו דנר ראשון עיקר והשני רק הידור בעלמא אא"כ לא מק' הש"ס ממנורה דהתם כולא חדא מצוה ולכך האריך רש"י לבאר: וכ' רש"י משרגא לשרגא מביא נר אצל נר ר"ל דלא תימא לר"א בר אהבה נקט מנר לנר דאסור להולך הנר הדולק אבל נר מנר באמת שרי לא היא אדרבא להוליך הנר הדולק וודאי אסור אפי' מביא נר אח"כ ג"כ אסור ול' מנר לנר פי' כמ"ש רש"י וכמ"ש: גמ' סלע של יל"ד רישא מאי קמ"ל פשיטא דאין שוקלין חולין אצל מעשר ואי קת"ל לא הו"ל למתני אפי' ונ' דרישא מיירי שלא תיקן עדן החומש ורוצה לישקל דינרין לצורך החומש וגם זה ל"ת לר"א דאמר יאכל קודם שנתן החומש אפי' לר"י דפליג פ' הזהב שם היינו משום שמא יפשע אבל אין החומש מעכב ומ"מ שפיר קאמר אפי' דהתם בסיפא בא לחלל עצמו ובהכי מתיישב לן לכאורה לחנכה הכי תרווייהו נרות מצוה אבל התם מאי מצוה איכא היתר הוא דנתנה תורה אבל לא מצוה ואמנם למ"ש הקו' מרישא דלגופא לא אצטרך וע"כ אחומש קמיירי וחומש זה דומה לנר שני שהוא מן המהדרין: זו נר מערבי פי' דה"ק קרא העדות וערך אותו לפני ה' והיינו נר מערבי: רש"י ד"ה נר מערבי ד' רש"י הבאים המה עמוקים מאוד וצריכין ביאור מ"ש רישא ה"ג ממנה הי'