ליקוטי חבר בן חיים ח רכא

בנקלה אמנם מאחר שכל א' מעכב על חבירו כבד העולם על יושבי' וז"ש שילמד את בנו להתחבר באומנותו עם כל העולם וכשם שאין החורש חורש כ"א תלם שלו כך לא יכנס האומן במערפיא של חבירו ועי"ז תהא אומנותו נקיי' שלא יהא בה גזל וקלה כמ"ש החו"ה ואמר ר' כי תכלית אומנות נקיי' עוד לדבר אחר כי כל אומנות יש בו מעלותי' ופחיתותי' והבן שרואה הוריו באומנות פחותה אזי יורש פחיתיותי' והרואה אותן באומנות מעולה נוחל מעלותי' ואמר עוד יש אומנות שהאומן נהנה יותר מאשר העולם נהנין ממנו והיא הבסם היושב כל היום במקום ריח טוב וההנאה שנהנין ממנו הוא מועטת כי היא הנאה מותרית ויש אומנות להיפך שהעולם נהנין יותר מאשר הוא נהנה והוא הבורסי שמלאכתו תועלת כוללת וא"א בלא בורסי והוא מתייגע ומהפך בריח רע ואמר אח"ז דרך כלל העולם בכללו נחלק בין משפיעי' המה הצדיקי' אשר בזכותם העולם ניזון ומקבלי' השפע ע"י אחרי' והראשוני' המה מכוני' בשם זכרי' והשניי' בשם נקיבות ואמר אשרי מי שבניו זכרי' אוי למי שגם בניו נקיבות שאינם יכולים לזכות לעצמן וסיים ר"מ ויתפלל למי שהעושר שלו שהכל לפי זכותו וכ' תוס' דזכותו היינו מזלו וע' תוי"ט ורש"א ונ' דאדרבא ק' להו לתוס' קו' תוי"ט אם הכל לפי זכותו תפלה מאי אהני או"ו דהיינו מזלא וממילא אהני תפלה דהש"י יכול לשנות המזל ואמנם דקרי לי' למזלא זכותא נ' דהיינו דאמרי' בנדה המלאך מביא הטפה לפני הב"ה ואומר טפה זו מה תהא עלי' עני או עשיר והיינו ע"כ לפי זכות האבות באותה שעה והיינו כי המזל שנולד בו הוא הזכות שהנחילו לו אבותיו וכדתנן בעדיות האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר ומ"מ כיון דלא זכות דידי' הוא שפיר מהני התפלה ובברייתא בגמ' מסיים בה שנא' לי הכסף ולי הזהב הכוונה ואס"ד דתפלה לא מהני א"כ מאי לי הכסף דאמר קרא הרי הכל במזלתא תליא אלא ש"מ דתפלה מהני ועי"ז בא ר"ש בן אלעזר ואמר כי לא היתה התורה צריכה עמה מלאכה כמו דרשב"י בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתך נעשית ע"י אחרי' ואם הש"י מפרנס בגלל האדם כל משמשיו אינו דין שיפרנס האדם המשמש את קונו ואמנם הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והטעם כי רשב"י אחרי שישב במערה ולא הי' אפשר לו לבטוח זולת בה' הי' הי' מבטחו והת"ח היושבים בין יושבי תב כאשר יבאו שלוחי דרחמנא ויפרנסו אותם המה משימים בטחונם ח"ו בנדיבי' האלו ועי"ז מקפחי' פרנסתם ואחרי' רואי' ואומרי' כי התורה צריכה עמה מלאכה וז"ש אלא שהריעותי מעשי ועי"ז וקפחתי פרנסתי ומסיים בה בברייתא עוונותיכם הטו אלה ר"ל האנשי וחטאתיכם מנעו הטוב מכם ובברייתא קאמר בה ראית מימיך צבי קייץ ר"ל יש מבני אדם שיאמרו הלא כל מכשירי לעסוק באומנות זה החריצות להיות אוגר בקיץ וזה הגבורה להיות סבל וזה המרמומית להיות חנוני ואם אין רצון הש"י שאהי' מתפרנס באומנות זו למה נתן לי מכשירי' כאילו וע"ז השיב לו רשב"א והלא הצבי יש בו מדת החריצות והארי גבורת הסבל והשועל ערמימות החניני וכולן הקב"ה מפרנסן א"כ אף אתה עסוק בתורה ולזה אתה צריך החריצות והגבורה והערמומית לא לאומנותיך: בענין טוב שברופאי' לגיהנם פי' רש"י ג' פירושי' ועל כלם ק' א"כ מאי טובו אם יש בו מדה זו ובשם הגאון מו"ה עקיבא איגר זצ"ל שמעתי כי המדות הטובות שברופאי' המה האכזריות כי רחמן לא יוכל להקיז דם ולחתוך מכה וכיוצא אם יצטרך וכן לא יהא נאמן כ"א יגיד לחולה מעמדו לפעמי' יקרב מיתתו והיינו הטוב המדות הטובות שברופאי' מביאין בני אדם אחרי' לגיהנם וזה שאנו אומרי' בי"ח כי הש"י הוא רופא נאמן א"צ לכזב וגם רחמן ואמנם נ' לפ' כי הנה הרוב מהרופאי' הם אשר יבטחו בחכמתם ויכפרו לגמרי בישועת ה' וכמ"ש עלי' הרמב' בפ' חלק ואמנם הטובים שבהם יאמינו כי לה' הישועה אבל אשר יוכל הש"י לרפאות מבלעדי רפואתם וכמ"ש בתוה"ק כי אני ה' רופאיך והסרותי מחלה מקרבך את זה יכפרו ולזה אמרו הטיב שברופאי' לגיהנם: ואמרו כשר שבטבחי' וע' רש"י וע' תוי"ט והנה פי' רש"י הוא לפי גרסתו טוב שבטבחי' ולא שייך פי' תוי"ט ואמנם לפי גרסתינו כשר שבטבחי' ל"ש פי' רש"י ומפי אמ"ו הגאון ח"ס זצוקלל"ה שמעתי ע"ד הלצה הנה הטבח הוא הנכשל ביותר במדת שקר כי א"א לו לכוון לשקול עצם כמגיע לכל ליטרא בשר והכשר בהם המתיירא שיתקיים בו זכור את אשר עשה לך עמלק שהוא העונש על מדות שקר וכמ"ש רש"י פ' כי תצא עושה עם עמלק שותפות שמתקיים בזה קללת רז"ל ואמנם נ' לפ' הענין כי הכשר שבהם ודואג שלא יאכיל ס' טריפות לישראל עושה שותפות עם טבח עכו"ם וסתם טבח עכו"ם הוא במדת עמלק כי התנהגותו עם הב"ח הוא באכזריות והדבק עמו לומד ממעשיו: והנה אחר שראה ר' נהוראי ד' אבא גוריא אמר א"כ כי רוב האומניות יש בהם סכנה לאבד את נפשו