ליקוטי חבר בן חיים ח רכ

אין כאן אמנם הרמב' מפ' דמיירי שכבר אירע ייחוד להם שפיר הק' הר"ן ואמנם הרמב' כבר יישב זה שכן כ' לא יתייחדו עם אשה א' ש"מ דעם נשים הרבה וכה"ג מיירי הך ראשונים מבפני' לקמן: תוס' ד"ה מלקין ע' רש"א ודבריו תמוהי' דבמי שאינו פוסל אפי' בא עלי' לא פסלה וייחוד מאי עבדתי' ואפשר נ"מ לעניין דיימא דבלא דיימא מני' בביאה אמרי' מדאפקרה ובייחוד לא אמרי: בעלה בעיר ע' רש"י ותוס' נ' דק' לי' לרש"י אי ס"ד דאפי' איתתא ליכא אמאי נקט במתני' אשתו עמו ולא נקט בעלה עמה אלא ש"מ דהתם לגמרי שרי והכא אי' איכא והא דהק' תוס' מרב יוסף לקמן הנה בלא"ה יל"ד הא רב יוסף בבית הי' ובאשתו עמו וודאי ליכא איסורא וצ"ל משום דרב יוסף סגי נהור הוה לא מקרי אשתו עמו ואמנם עכ"פ עדיף מבעלה בעיר: מתני' יישן עמהם בפונדקי מכאן ראיה לד' הראב"ד שכ' דישן כדרך דמי ולהכי נקט לרבותא דבאשתו עמו אפי' ישן שפיר דמי: והנה כל האחרוני' דחי ד' מהרי"ו גבי אשה עם עגלן ומ"מ נהוג עלמא כיותי' ואפשר דדרכי' שלנו שאני דשכיחי בהו רבים ודמי למה שאמר גבי יי"נ בין הגיתות שאני: רחמנא וגער בי' בשטן הכוונה כי השטן עושה רצון ה' והוא מוכרח לכך ואם הש"י גוער בו שלא יתגרה בצדיק גם הוא שמח: רש"י דפריש מנאי מחמת זקנה יש לדייק מד' רש"י קצת דס"ל דאין האשה יכולה למחול על עונתה בזמן שהבעל בעיר דאל"כ מ"ט זקנה דווקא: בע"ה ח"א לסיומא דמס' קידושין ר"ח אדר תרכ"ג. מתני' ולא ילמד אדם את בנו וכו' ר"מ לעולם ילמד אדם את בנו וכו' נ' דהני ב' תנאי פליגי בהא דמסקי' פ"ק דמכלתין דאמרי' וללמדו אומנות מנ"ל דכ' ראה חיים עם אשה אם אשה כמשמעו כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות ואם אשה זו תורה כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות והנה ת"ק סבר אשה כמשמעו וחייב ללמדו אומנות שיוכל לפרנס את אשתו ועיקר קפידא דליהוי לי' שלמא בביתא לא זולת ואמנם אם יהי' לו אומנות בין הנשים אשתו תחשדנו שנותן עיניו באחרת ואם תהא פרנסתו שפוי' מ"מ תתקוטט עמו ועלי' אמר שהע"ה פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב ואמנם ר"מ סבר אשה זו תורה והטעם משום הא דאמר ר"ג בן ר"י הנשיא באבות יפה ת"ת עם דרך ארץ וכו' ויל"ד דתחלה אמר יפה ת"ת עם דרך ארץ דמ' יפה ותו לא ולבסוף אמר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה אמנם הכוונה לומר כי באמת שני' צריכין וא"א לזה בלא זה אבל יפה היא אם התורה עיקר ודרך ארץ טפל וע"ז אמר כי לא תאמר א"כ יפה עוד מזה תורה לחוד ע"ז אמר לא כן כ"א כל תורה שאין עמה מלאכה ע"כ יגיעת שני' דווקא משכחת עון וכן אמר ר"מ עצמו באבות הוה ממעט בעסק ועסוק בתורה וע"ז אמר כאן דלא די במה שלא יהא לו מריבה בתוך ביתו כ"א צריך שיהא אומנתו נקיי' וקלה שלא יבטל מד"ת והנה המובן במלת נקיי' ביארו בגמ' ואמרו עלי' שאין מעמידין מהם מלך וכו"ג ואמנם הרמב' בה' מלכי' חלקה להך ברייתא ומפ' להא דאין מעמידין מהם מלך מספר ואילך נ' טעמו משום דמצינו במס' עדיות עד שבאו שני גרדיי' והכריעו כל חכמי ישראל ואס"ד דגרדות היא אומנות שאין מעמידין ממנה מלך לא היו מתעסקין בה ת"ח גדלי' כהני וכ"ת הרי עכ"פ סורו רע נ' היינו בע"ה אבל בת"ח שיכולין לעמוד על עצמן לל"ב כדאמרי' בר"ח ור' אושעי' דהיו אושכפי ומתקני מסאני לזונות ולא מסתכלי בהו וקרי להו רבנן קדישי: ואמרו עוד עשרה דברי' נאמרי בגרע נ' דגרע זה הוא משל על האיש שאינו עוסק במלאכה כלל וסומך עצמו על שלחן אחרי' ועליו אמר שהע"ה חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם כי הוא אומר למה זה הבל איגע הלא אחרים ייגעו בשבילי וכה"א הכסיל חובק את ידיו כלומר אינו עוסק במלאכה ואוכל את בשרו ר"ל את קרוביו ואמרו כי גרע זה עשרה מדות רעות נאמרו בו מהלך על צידו כעני' כלומר נ' דמשפיל עצמו בפני מיטוביו ואמנם רוחו גסה כי אל"כ למה לא יעסוק במלאכה אמנם אומר בלבו כגון אני ראוי לכל איש לפרנסוני ונחלה באחרי' וישב כלומר בראש לעיני צרה לתת לאחרי' אע"פ שפרנסתו קלה וגם עיני רעה במיטיבא אוכל הרבה משל אחרי' ומוציא קמעא משלו וחשוד על העריות כמ"ש המתגאה כאילו בא על העריות כלן ועל הגזל משום סעודה שאינה מספקת ועל שפיכות דמים משום רכילות ובא בר קפרא וחזר ד' ר"מ וק' מאי קמ"ל ב"ק אע"כ מלתא חדתא אתא לאשמועי' וקאמר עלי' רב יודא מאי הוא מחטא דתלמיותא והכוונה ע"ד שכ' בחו"ה בשער חשבון הנפש כי לולא היו כל העולם משתדלי' בתקנת הכל היו כולם נזוני'