ליקוטי חבר בן חיים ח כא

לק"מ כיון דהצבי רץ מפני הכלב שרודהו האדם העומד לפניו וגודר דכבר הוא הצד בידים כצבי בבית ואדם יושב על הפתח דחייב משום צד: סי' רנ"ג מג"א סק"ה משמע דבשבת נ"ב מ"ש דגול מרבבה דהיינו תחלת סמיכה אבל להחזיר מה ששהה מע"ש מותר ממ"ש מג"א סק"ז לא משמע כן וראיתו מש"ס אינו מוכרחת דהא בריי' דב' כירות מיירי מששהה ומחזיר כדתני' נוטלי' ומחזירי' וע"כ התם משום דמידלי שליט בי' אוירא, גם דברי מג"א סק"ז צ"ע ועיי' מלחמות ד' בתחלת דבריו כ"כ שם סקט"ו דמשום הפשט יד נ"ב שאינו ממילא כעין קוגל שלנו כמ"ש ש"ך סקי"ו שם: סי' רנ"ד הג"ה סעי' ה' שיקרום פניו למעלה נ"ב דברי אבן עוזר בכאן תמוהי' נעלמו ממנו דברי ש"ס מנחות ר"פ ב' לחם דהדפוס הי' מחובר בתנור ונוסק עמו, גם דקדוקו מדקאמר בפ"פ בנוסחאות סמ"ק ותרומת וגם סמ"ג שבב"י לא מצאתי תיבה זו כלל גם כל דבריו בזה אינו אלא המצאה של חדוד והאמת דבפלאדין שנתמלא ונחלקו ב' הלחמי' עליון מתחתון הו"ל כב' ככרות נפרדי' וצריך לשער התחתון בפניו התחתוני' ועליון בפניו העליון כי פניו התחתונים אינם נאפות מחום האש אלא מחום המילוי שבתוכו ואפי' עוגה סתמא יש בתוכו שקדי' או שומשמי' ומפסיק בין עליון לתחתון כמ"ש לקמן סי' ת"ס וכ"כ חמד משה כאן ומ"מ בנאפה בדפוס יש לעיי' כי מ"ש מג"א סקי"ז מיירי שהקדרה עומד על האש ממש אבל בנאפה בתנור גרוף יש לעיי': סי' רנ"ט מג"א סק"ה דהא אין נ"ב כן פרש"י מ"ט ע"א ד"ה נוטל כיסוי וכו' ע"ש ועמ"ש ס"פ במה טומנין נ"א ע"א בסופו ועיי' מ"ש בסמוך אי"ה: שם סק"ט כמ"ש סס"א נ"ב פי' דהר"ן מפרש כהרז"ה דהך כיסה אינינו כיסוי של קדרה אלא שמכסה גלופקרא למעלה לצורך שמירת חום בשבת ומשו"ה דומה ממש לגיזי צמר דלעיל סס"א אבל רש"י ס"פ במה טומנין מפרש לי' בכיסוי קדרה שמכסה פה הקדרה והוא חשוב כמו הכלי עצמו והכלי נעשה בסיס לו כמו אבן שע"פ חביות שיעשה החביות בסים לו הואיל ועשוי לכסות פה החביות וכמו שרמז מג"א חלוק זה בדבריו לעיל סק"ו לחלק בין גיזי צמר לסי' ש' ס"ד ובמגיני שלמה ס"פ במה טומנין ר"ל דאבן שע"פ חביות מיירי שלא נעשה תשמיש לחביות כלל ע"ש וצ"ע בשבת קכ"ה ע"ב מבואר דמיירי שנעשה תשמיש לחבית ומ"ש נ"ל עיקור ולק"מ קו' ש"ג ס"פ במה טומני' אות ד' ע"ש וק"ל: סי' רס"א מחבר סעי' א' ברביעי מיל [אחר] שקה"ח נמחק אחר ונ"ב קודם סוף, מג"א דין שהי' והטמנה בקיצור ואם לא נצטנן לגמרי נ"ב אבל לא קר עמג"א ססי' רנ"ג: סי' רס"ג סעי' א' בעגול עשירי' נ"ב והא דלקמן סי' תקצ"א סעי' ז' ומייתי ראי' מלקמן רסי' רפ"ב אבל צל"ע מש"ס פ' ע"פ ק"ד ע"א ומש"ס ר"פ התכלת ל"ט ע"א וצ"ע לחלק, שוב מצאתי קו' זו בס' שחבר של"ה על מרדכי ונדחק מאד ליישב אהא דפ' התכלת אבל מהבדלה לא תי' כלום ע"ש: שם סקי"ב דלא חלקו חכמי' נ"ב והמעיין בפני' יראה שהוא עצמה הרגישה בזה וכתבה דהרי בנר חנוכה מברכין עובר לעשייתן א"כ הרי חזינן דלענין ברכת הדלקה פליגו רבנן ולא דמי לטבילה וכו' דלא פליגו ועמ"ש בחי' לש"ס שבת כ"ד ע"ב: שם סקל"ג לא ידעתי מה נ"ב המעיי' בפני' בהגהת הלבוש יראה שהרגש בכל הדברי' וסברתו נכונה דהרשב"א יליף מתחומין שהוא בעצמו יכול לילך ע"י בורגנין וה"ה בע"ש שהרי יכול להתיר נדרו במה שקדם לקבל שבת משא"כ במ"ש קודם שבירך בהמ"ז לא יכול לומר המבדיל דמפסיד רצה שבבה"מ וא"כ אין שום מציאות שיבשל לעצמו באמצע סעודה שלישית וממילא אסור לו ליהנות ממלאכת חבירו ודברי הט"ז כבר דחאום בס' חמד משה ודבריו נכונים ע"ש, ומ"מ אין אנו מוחי' בהדלקת נר ע"י ישראל שאמר המבדיל אבל לא לאפות ולבשל בשביל זה דשייך ירבה בשבילו וגם בלאה"נ יש להחמיר במלאכה גמורה קודם הבדלה כמ"ש מג"א לקמן ססי' רצ"ט ע"ש: סי' רס"ה מג"א סק"י שיעשה כן בשבת נ"ב ובא"ר כ' עוד בשם הכל בו דבשנותן המים בנר עצמו ליכא למגזר שיעשה כן בשבת ר"ל דהוי דומי' דעורות לעבדן עם חשיכה כמ"ש תוס' ס"פ כירה גלל כן נ"ל למעשה דעכ"פ מותר כה"ג ע"י גוי בע"ש שישפוך הגוי המים אל הקנה דהרי א"נ יעשה כן ע"י גוי בשבת יש בזה שבות דשבות ובשגם דכיבוי עצמו מלאכה שא"צ לגופה הוא ע"כ נ"ל דבע"ש יש להתיר בודאי ע"י גוי: סי' רס"ו מג"א סק"י דהתם איירי בשוכח נ"ב ובחי' רמב"ן ר"פ מי שהחשיך אוסר בהדי' אפי' שוכ ע"ש וא"כ קשי' ההיא דמס' ע"ז ובס' קרבן נתנאל ר"פ מי שהחשיך כ' דהרמב"ם הי' מפרש הך דמס' ע"ז