ליקוטי חבר בן חיים ח ריח

אמאי לא נקט כהן דהוה ק' לן הא גופא מנ"ל דבמלקין לא בעי' ראי' וע"ז מייתי הש"ס דמנדה ילפי' הא מלתא דאמרה תורה בועל נדה לוקה ומנא ידעי' דהרי אין אשה מטמא אלא בהרגשה ומאן יימר דארגשה אע"כ היא נאמנת להחזיק עצמה לנדה הרי דבנדה סגי בחזקה בלא ראי' ומיושב קו' השערי תורה מנ"ל למהרי"ק הא מנדה ומ"מ מסתבר דראיה קצת בעי' משום דאיכא למימר דלמא עכ"פ בעי' דידעי' שראתה דאף דראה בלא הרגשה לא מטמאה בכ"ז ראיה איכא וד' הבי"ש דבאמת וספרה לה אמרה תורה והיא בלא ראי' נאמנת והא דנקט הש"ס הוחזקה נ' דל"ק לי' למהרי"ק דכבר בא רש"י ליישב זה שכן כ' רש"י שראוה שכינותי' לובשת בגדי נדות היום ומה בעי רש"י במלת היום אע"כ ליישב דמה"ט נקט הוחזקה למימר דאי עבדה ועשה מיד הוה חזקה והא דבלא ראיה מלקין היינו לאחר זמן והש"ס רק נדה בעי למנקט משום דמהתם ילפי' וממ"נ כיון דמנדה ילפי' אי הוחזקה בזמן א"צ ראי' כלל: והנה הבי"ש כ' דמרמב' ל"מ כן ולי נ' דהרמב' ע"כ כמהרי"ק ס"ל כיון דפסק בפ"כ דמי שהחזיק עצמו לכהן לוקה אם נשא גרושה והתם ליכא ראי' כלל וע' מ"ל שם ואמנ' דווקא במלקין ס"ל כן משא"כ בדי"נ כיון דפסק סתמא גבי אב נאמן לאסור ואינו נאמן לסקול ש"מ דבעי' ראיה ג"כ בדי"נ והתם ליכא ראיה ודלא כתוס' רי"ד שם וכן מוכרת מדילפי' ממנה אביה והתם איכא חזקה וראי': ובענין קו' השב שמעתתא ע"ד הרמב' האלו דלמה לא יהי' בנו וודאי חלל דהרי קיי"ל כר' יודא י"ל דלכאורה באמת לר"י למה יהא נאמן לפסול העובר הרי מיכיר יליף ר"י ויכיר ל"ש כ"א לאחר שיצא לעולם וצ"ל דהתם שאומר אינו בנו וכיון דהאמינתו תורה כ"ש דנאמן מקמי דאית לי' חזקה כדעביד הגמ' צריכותא לעיל ואמנם כ"ז אם אומר שאינו בנו משא"כ אם אומר כי הוא בן גרושה י"ל דבעי' יכיר דווקא ועל העובר לא מהימן: והנה לד' הב"ח והטו"ז מיושב ג"כ דנקט מלקין מנדה להב"ח לאשמעי' דלא בעי' ל' יום ולטו"ז דלא בעי' אמתלא ואמנ' יש עוד לחלק באופן אחר בין אשת איש לשאר קרובי' דבאשת איש דאיכא לכל אשה חזקת פנויי' בעי' ל' יום להוציא מחזקה קמייתא משא"כ בשאר קרובים: בענין סמיך מיעוט לחזקה פ"י יוחסין. רש"י ד"ה ואין שורפין דבר שהוא טמא מתוך חזקה ולא מתוך שהיא ראי' נ' דרש"י בא ליישב בזה קו' הראשוני' על רש"י במ"ש דמדבצק בידו ממילא נגע בעיסה ואמנם על הטיפוח באשפה אנו דנין והקשו עלי' א"כ מאי אהני לן חזקת טהרה דעיסה כיון דוודאי נגע מידי דהוה אמקוה דלעיל דאמרי' העמד טמא על חזקתו ולא אמרי' העמד טהרות משום דוודאי נגע ולזה כ' רש"י דבשלמא התם האי טמא וודאי דטבל הי' טמא וודאי וכיון דהעמידנו על חזקתו א"כ שפיר אמרי' בוודאי נגע דטהרות טמאי' משא"כ הכא דהתינוק אינו טמא כ"א משום דרוב תינוקות מטפחין אין חילוק אם וודאי נגע או לא: א"נ י"ל דבאמת מה"ט לא נקט לרש"י תינוק שנגע דבוודאי נגע לא שייך חזקת טהרה דעיסה ואף זה ס' ממש מ"מ וודאי לא הוה וממילא מיושב קושי' תוס' לרש"י למה לא נקט נגע: תוס' ד"ה שדרכו של תינוק ע' רש"א וי"ל דגם לתוס' נקט בצד העיסה דאיכא עוד ספק אם נגוע בעיסה ג"כ ואפ"ה רבנן מטמאי': בסו"ד אדם טהור ע' רש"א י"ל דלהכי נקט אדם טהור ר"ל דלא מחזקי' להנך שושני' כלל דמהאי קבר אתי כ"א אמרי' מעלמא אתי אבל אי הוה מחזקי' להו מהאי קבר גם ר"מ מודה דאדרבה יותר מסתבר שהתינוק טימא את עצמו ונטלן מדנימא אדם אחר טימא עצמו או אדם שהי' כבר טמא דווקא נתן לו. רש"י ד"ה סמוך מיעוטא וכו' יל"ד מ"ט לא קאמר הש"ס הכי בהדי' ור"מ לטעמיה ורבנן לטעמיי' ועוד יל"ד לר"מ נהי דאתרע ליה רובא מ"מ פחות ממיעוט לא הוה האי רובא ור"מ הרי חייש למיעוטא מ"מ טפי מספיקא לא הוה והוה ס' דאין בו דעת לישאל וספיקו טהור והנה כ"ז לר"מ אבל לרבנן פליגי בהא ר"י ור"ל ר"ל ס"ל דלרבנן מיעוטא כמאן דליתא וא"כ אפי' ס' אין כאן ושפיר שורפין את התרומה ור"י ס"ל דלעולם לרבנן ג"כ אמרי' סמוך מיעוטא והו"ל ס' וכ"ת הרי אין בו דעת לישאל ע"ז תניא לקמן דעשאו חכמי' כיש בו דעת לישאל ומעתה רש"י כ' פירושו על הא דאמר ר"ל זו היא חזקה ואליבי' כ' רש"י מ"ש ואמנם הש"ס לא ר"ל ר"מ לטעמי' ורבנן לטעמיי' דלאו בהא פליגי: תוס' ד"ה סמוך מיעוטא עשאם חכמים ע' רש"א וי"ל דמתרנגולים דייקו תוס' דלא מצינו שיחלוק ר"מ וע"כ צריך לחלק בין תינוק לתרלגולי' לר"מ ובשלמא אי בתינוק לא הוה פלגא ופלגא א"כ י"ל דס' דתרנגולים לא הוה מיעוטא משא"כ אי תינוק הוה פלגא ופלגא א"כ אין לך ספק קרוב מזה ואמאי פליג ר"מ: