ליקוטי חבר בן חיים ח ריז

שבא לפנינו בשתי נשים דא"כ אדרבא חזקה דכרוכין אלימתא טובא דבתרא דהך דכרוכין וודאי מחזקי' להו ומ"מ לפי' רש"י ק' ליהמני' במגו דאי בעי אמר לא הי' לו מעולם כ"א אשה א' וצ"ל דמ"מ השתא כשאומר שהיו לו שתי נשים שוב אין כאן חזקה כלל דאנן סהדי דאם מתה א' הבני' כרוכין אחרי השניי' על כרחה ומאי אהני לן מגו כיון דליתא לחזקה דכרוכין ומ"מ לא רצה רש"י לפ' דר"ל דידעי' שהי' לו שתי נשים דא"כ לא שייך בד"א באשה א' דהתם ע"כ אינו רוצה לומר דידעי' בבירור שלא הי' לו כ"א אשה א' אע"כ הכל אדיבורו קאי: תוס' ד"ה לא שני ע' תו"י כתיבות שם שתי' דהתם בכתובות מיירי בכרוכין ור"ל לריש לקי' דאמר אבל ליוחסין לא אבל לר' יוחנן דבכרוכין אפי' ליוחסין מהני ע"כ מיירי התם באין כרוכין: ובענין קו' רש"א ע"ד ר"ת נ' דהנה לר"ת צריך לומר דקדשי הגבול לאו דווקא כ"א קדושת הגבול וק' אמאי לא קאמר קדושת הגבול אע"כ דבאמת לר"ל לתנא דמתני' גם לתרומה בעי' כרוכין דלא מחלק בין תרומה להשיאו אשה ור' דהתם היא דס"ל לחלק ולדידי' מתני' דבעי' כרוכין לא קאי אתרומה ומ"מ ע"כ תרומה ג"כ בכלל קדשי הגבול: והנה לר"ת צריכין אנו לומר דס"ל כד' תוס' רי"ד לעיל פ' האומר גבי אינו נאמן לסקיל דמ"מ חזקה מהני אף דליכא מעשה בהדי דהרי התם היא אצל אבי' וע' בזה בס' שערי תורה ח"ב וכן ע"כ ד' ר"ת בזה דהרי גם כאן ליכא מעשה ויותר נפלא מזה דלד' ר"ח מ' ע"כ דס"ל כד' הב"ח דלא בעי' חזקת ל' יום וא"כ צ"ע למה אין האב נאמן לסקול ויש לחלק: ומ"מ לד' תוס' מובן במ"פ ר"ל ור' יוחנן דר"ל ס"ל דבעי' מעשה עם חזקה וע"י אמירה בעלמא ל"ש חזקה ור"י ס"ל דאפי' ע"י אמירה שייך חזקה אבל לרש"י ק' במ"פ והי' נ' לומר דד' רש"י דלגמ' דידן ס"ל כד' הס"ד בירושלמי כאן דר"ל לית לי' כלל הא דשורפין וסוקלין על החזקות ופלוגתי' לכאורה דר"י יליף הך חזקה ממכה אביו ואמו ור"ל ס"ל שאני התם דאיכא רוב כדאמרי' בחולין אמנם זה דוחק דבמסקנא לא קיי"ל בירושלמי הכא ופשטא דשמעתין מ' ג"כ דבשורפין תרומה הוא דפליגי לא זולת ולזה נ' בנבאר תחלה ד' הרמב' שהביא הך דירושלמי דממכה אבי' ילפי' הך חזקה והק' הבי"ש סי' י"ט למה לא יליף הש"ס בחולין ג"כ חזקה ממכה אבי' ויליף מנגע ודברי' צ"ע דמנגע ע"כ צריכין למילף דנדע דאפי' במקום חזקה קמייתא כי האי דהתם דכלי הבית הו"ל חזקת טהרה מ"מ אזלי' בתר חזקה ותו דאפי' היכא דאתרע חזקה אזלי' בתרא כמ"ש תוס' ריש נדה דבנגע ילפי' כה"ג משא"כ בחזקה ז' דליתא לכל זה לא מצינו למילף אמנם הא קשיא טובא א"כ דהתם טעמא משום חזקה הוא היאיך בעי' למילף הש"ס בחולין רוב מנה וכן כיון דהתם איכא רובא היאיך יליף הירושלמי חזקה מנה ונ' ליישב דתרוויי' אתנהו דלכאורה יש להק' דא"נ דאיכא רובא התם מ"מ היאיך מכה אבי' במיתה הא הוה התראת ספק דהא קיי"ל כר' יודא דהאב נאמן לומר שאינו בנו אף דאיכא רובא וא"כ דלמא אמר האב שאינו בנו ודנימא דבאמת לא חייבה תורה מכה אבי' כ"א בשכבר אמר האב שהוא בנו דתינח להרמב"ן וסייעתו דס"ל כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר לד' החולקי' מא"ל וכן להרמב"ן יש לדקדק א"כ אמאי אצטריך קרא בבן סורר ומורה ואמרו לאפוקי אלמי' הרי אינו נעשה בן סורר עד שיאמר האב שהוא בנו מלבד שכל הענין דחוק או"ו התם טעמא משום דאיכא חזקה שאתחזק שהוא בנו ובמקום חזקה ל"ש התראת ספק כמ"ש תוס' בסוגי' דבטלו מביטל א"כ ש"מ דאיכא חזקה דסוקלין עלי' וכד' הירושלמי ואמנם חזקה זו מאי הוה משום דהגדיל בתוך הבית ואמנם מזה לא ידעי' אלא דהיא בן לאמו וכיון שהוא כרוך אחרי' הרי היא גדל בתוך הבית בן לאבי' מנא ידעי' אכתי אלא ש"מ משום דרוב בעילות אחר הבעל א"כ שפיר ידעי' תרוויי' ומעתה י"ל טעמא דר"ל דדומיא דהתם ילפי' דווקא דאיכא חזקה ורובא משא"כ הכא דליכא אלא כרוכין אחרי' לבד לא סמכי' אחזקה: ודע דמ"ש תוי"ט כאן דאם נאמן לפסול כ"ש להכשיר ל"ש כ"א בפסול ממזירות ואי מתני' בכהן לק"מ דהרי הוא נאמן לפוסלו ולא להחזיקו דהתם ל"ש האי כ"ש: ונבא לד' מהרי"ק הנה האחרוני' מ' להו דמהרי"ק לא דייק לי' כ"א מהא דנקט ר' יוחנן מלקין לחוד וסוקלין לחוד ואמנם לי נ' דק' למהרי"ק עוד דקדוק עצום דמדעסק הש"ס בסוגיין דהכא למה לא נקט בפשיטות מלקין על החזקות כגון שאמר כהן אני ונשא גרושה ה"ז לוקה וכמ"ש הרמב' פ"כ מאי"ב ולמה נקט נדה דווקא או"ו דאי הוה נקט כהן אני דהיינו חזקה בלא ראי' דהרי לא מהימני' לי' באמת אינו לוקה ודלא כמהרי"ק ואמנם כד דייקת אשכחת דק' לי, למהרי"ק דכולא הך מלתא דמלקין על החזקות מיותר דכיון דהורגין על החזקות מלקין לא כ"ש אע"כ דלאו בחדא מחתא נינהו כ"א במלקין לא בעי' ראיה וכ"ת