ליקוטי חבר בן חיים ח רטז

לי' הך סברא דרגילות ולזה כ' ד"ה אלא הכא דלשמואל הטעם כמ"ש רש"י דחזקת נערות עשוי להשתנות ולכך ספיקא הוה ומיושב ג"כ לשמואל בתר חזקה קמייתא כמו בנגע כיון דליכא כ"א חדא לריעותא אלא דבנגע אינו עשוי להשתנות מיד ביציאת הכהן מן הבית והכא עשוי להשתנות: וע' בשב שמעתתא שהקשה אד' רמ"א שפסק במלמד כהמרדכי והמרדכי לטעמיה דפסק כר"נ משא"כ לרמ"א דפוסק כר' יעקב ליתא להאי דינא וכ' ליישב עם ד' הר"ן ק' קצת דעיקר חסר מן הספר דלמה לא אמר דטעמא דר"י דהך חזקה דבריאות לאו חזקה הוא ולזה ק' דהנה מה טעם ש"מ אם עמד חוזר דאנן סהדי דאי לאו דמצוה מחמת מותה הוה לא שבק נפשא ערטילאי וא"כ ע"כ רוב בריאי' לא יהבי' מתנת בריא בכולהו נכסי דאל"כ ליכא אומדנא בשכ"מ וא"כ כל שטר מתנה הבא לפנינו בכולהו נכסי אנו דנין שהוא משכ"מ דרובן יהבי מתנה בכולהו ולא מבריא דאין רובן יהבי מתנה בכולהו ומעתה היינו עיקר טעמא דר' יעקב ואמנם באמת אי לאו דמסייע להאי רובא חזקת ממון לא היינו הולכין בממון אחר הרוב והוה שוב עיקר הטעם משום חזקה ושפיר נקט הש"ס חזקה ואף דלרב קיימא ורב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ניחא ליה להש"ס למנקט סברא דחזקה משום דלא קיי"ל כרב בהולכין בממון בתר רוב וקיי"ל כר' יעקב ומ"מ היינו דווקא בהאי שטר מתנה דהתם משא"כ במלמד דאדרב' רוב הלומדי' בקיאי' כמ"ש השב שמעתתא גופא גם ר' יעקב מודה דחזקת ממון לחודי' לא מהני כיון דעכשיו הוא ג"כ ברי ושפיר פסק כן הרמב': ואפשר הר"ן שלא כ"כ ס"ל דאפי' בצד החזקה אין הולכין בממון אחר הרוב: בענין סוקלין ושורפין על החזקות פ"י יוחסין מתני' מתה ואלו בני' לא נקט אין ברורין דס"ד משום דאין ברורין הוה ריעותא משא"כ מתה דלא הוה ריעותא: תוס' ד"ה ומביא ע' רש"א י"ל ד' רש"ל דחדא חזקה אלימתא עכ"פ בעי' ובשלמא ברישא איכא חזקה דכרוכין לא בעי' ראי' שהם שלו משא"כ בסיפא הא גופא דסגי בראי' שמתה הוא משום דאיכא ראי שלו ואי לא הוה ראיה לזה היינו צריכין לראיה שתם בני המיוחסת: והנה ד' התוי"ט שהק' לד' תוס' דבני' דסיפא לא הוה כבני' דרישא ג"כ ע"כ כד' רש"א דלד' רש"ל לא הוה מק' ובטעות הוסיפו בד' תוי"ט שם ד' רש"ל: ואמנם תי' התוי"ט צריך הסבר ונ' כוונתו דמתני' מוסיף וקתני ברישא א"צ ראי' כלל ובתר הכי ראי' על הבני' ובתר הכי ראי' על האשה ובתר הכי תני ראי' על שני' ולהכי נקט חד לשנא בכולהו דעדן לא תי' התוי"ט עיקר הקו' מהי"ת יהא צריך ראי' על האשה אלא כמ"ש דחדא לשנא נקט: ואמנם נ' ליישב ד' רש"י עפ"י הירושלמי דמתני' דהביא ראי' על הגדולי' צריך להביא על הקטני' דשמא גרשה בנתיים ומעתה הכי תנן דס"ד דלמא גרשה במדה"י ואח"כ החזירה כשהיא גרושה ומתני' בכהן מיירי וא"כ פסולה לו קמ"ל וא"כ ס"ד היינו דווקא ברישא דאין שום ריעותא לפנינו משא"כ במתה גם לגירושין נחוש קמ"ל דמ"מ לא חיישי': ועד"ז נ' ליישב רבותא דכולא מתני' דס"ד אימת מהני כרוכין דנימא שהם שלו ברישא שנשא אשה לפנינו משא"כ אשה נשאתי במדה"י דלא ידעי' כלל שנשא אשה כ"א עפ"י דאם ס"ד דלא מהני חזקת כרוכין שהם שלו קמ"ל דגם הכא מהני ואמנם סיפא וודאי ק' פשיטא דצריך להביא ראי' על שני' ובשלמא לד' תוס' י"ל דמשום דברישא סגי אם מביא ראי' שהם בני המתה קמ"ל בסיפא דבעי' שיביא ראי' שהם בני מיוחסת משא"כ לרש"י דגם ברישא צריך להביא ראי' שהם בני המיוחסת כיון דאין כרוכין סיפא מאי קמ"ל וצ"ל דס"ד בשלמא ברישא דסיפא דחזי' שהוא עמה כאיש עם אשתו היא דלא בעי' עידות על הנישואין משא"כ בסיפא דסיפא דהכל עפ"י דבורו לא ניהמני' על הנושואין כלל ובעי' ראי' שהם שלו קמ"ל: גמ' בכרוכין ובירושלמי טעם אחר ולית לי' כרוכין ופלוגתיי' דלגמ' דידן גרסי' הביא ראי' על הגדולי' א"צ להביא ראי' על הקטני' ש"מ דבכריכין תלי' מלתא אמנם הירושלמי גריס בהיפך א"כ שפיר ע"כ לאו בכרוכין תליא מלתא: ומביא ראי' על הגדולי' ע' רש"י והל' מוקשה דקיצור הו"ל למתני' בד"א בקטני' ולכאורה הי' אפשר לפ' דה"ק כי היכי דמהני כרוכין אאם שאם כרוכין אחרי' סגי ה"נ באחי' כדלקמן תינוק ותינוקת שהגדילו וצ"ל דמ"מ לא ידעי' שהם בני אם אחת אם גם ידעי' שהם אחי' וע"כ כפי' רש"י אבל בשתי נשים אין לפ' וברמב' פ"כ מאי"ב שם מ' דמיירי שבא בב' נשים וצ"ע: