ליקוטי חבר בן חיים ח רטו

ומתוך דברינו נתבאר דמ"ש תוס' ד"ה ושמואל דע"כ רב לא קאמר כוונתם אסוגיי' דנדה וכ"כ שם בהדיא: ומ"ש בענין מה שפלפל כאן תוס' רי"ד מכל הטומאות כשעת מציאתן דגם מ"ש ראי' וגם להקל אמרי' כן דחו תוס' שם דלהקל דאמרי' משום דאיכא תרתי לטיבותא דהיינו חזקת טהרה וגם מחט חלודה ושבורה לפניך ומ"מ מ"ש להק' בשב שמעתתא ע"ד תוס' רי"ד דמחלק בין ס' מגע לס' בטומאה ממה דמדמה הש"ס בנדה להך פלוגתא דר"מ ורבנן הא דקופא שנשתמשו בה טהרות בזויות זו ושרץ בזויות אחרת דהרי התם ס' מגע יש ליישב ולומר דמדר"מ עכ"פ מייתו שפיר דאם אפי' בס' טומאה לא קאזיל ר"מ בתר שעת מציאה בס' מגע לא כ"ש ומיירי דידעי' בבירור שהי' השרץ בקופה בשעה שנשתמשו בה בטהרות ולר"מ מ' להש"ס דלא אמרי' כאן בזויות זו נמצא כאן הי' ועדן צ"ע: ומ"ש השב שמעתתא להק' לד' הט"וז יו"ד שצ"ז דשמואל אדשמואל כל דברי' נכללי' בד' תוס' פ' המדיר שם ע"ש וד' הטו"ז תמוהי' וצ"ע: רש"י ד"ה על גבי בכלים שהוטבלו ובמק"א פי' אדם וכלים דכאן דייק רש"י ל' נעשו דקאי אכלים שנעשו בהם דאי באדם עשו הו"ל למימר ונ"מ דלכלי' מדאוריי' לא בעי' מ' סאה כ"א שיכולי' לטובלן בתוכו בב"א וכה"ג ע"כ מיירי דאל"כ אפי' מ' סאה לא מהני וא"כ אס' דרבנן אנו דנין ומ"מ כדאורייתא דנינן לי' ונ' דהיינו דאמרי' בנזיר רביעית דמקוה בטולי בטלוהו כלומר כאלו לא הי' מעולם הדין כן דהיינו דבדאוריית' משוי' לי': בין ברה"י נקט לה לאפוקי מדר"ש דאמר ברה"י תולין וכן רמז רש"י: רש"י ד"ה הי' בודק את החבי' נ' דק' לי' היאיך יוכל לבודקו הרי הוא טבל ומ' לי' דלא בדק כ"א החביות שלא תחמיץ את היין ומ"מ להלן גבי ג' ימים ל"מ כן: כשבא לשתות מאה לוגין נ' דרש"י נקט מאה לוגין ליישב קו' תוס' רי"ד שהקש' כיון שכבר שתה מאי אהני לי' בתיקונו ולזה כ' דמיירי שהיכון לו לשתות ק' לוגין ועדן הם בעין ומה שלא רצה רש"י לפרש כמו שפי' תוס' רי"ד דמיירי במוכר אולי משום דתרומות מוכר דרבנן דדרש' ואכלת ולא מוכר זרעך ולא לוקח: תוס' ד"ה כל ג' ימים וודאי רש"י לא הביא כ"א ב' מ"ד נ' ד' רש"י כמ"ש הריטב"א דהא דפליגי אמוראי התם בפי' דהך ברייתא לאו משום דהל' כבריי' זו דהרי כר"ש אתיא אלא משום דנ"מ לענין ריחא חלא אי הוה חלא או חמרא וא"כ רק מאותן ב' מ"ד דפליגי בהא נ"מ לדידן ולא ממ"ד השלישי דאיהי וודאי ס"ל דהלכ' כהך ברייתא ולהכי שבק רש"י להאי מ"ד מאחר דמסקי כאן מאן תנא חביות ר"ש: וליישב ד' הרמב' התמוהי' שפסק כרבנן גבי מקוה וברייתא דהבי' אשר קו' זאת נעלמה מהכ"מ ה' תרומות שם שלא יישב כ"א למה פסק כהך דחביו' ולא הסתירה ממקוה לחביות נ' בנדקדק מאחר דככבר אסקי' גבי מקוה דהוה תרתי לריעותא לאיזו ענין מייתי הש"ס שוב מחבית ונ' דהנה תוס' נדה שם הק', מאחר דילפי' מנגע דאזלי' בתר חזקה אף דאית לה ריעותא מ"ט לא ילפי' ג"כ דאזלינן בתר חזקה אפילו בתרתי לריעותא דהרי בנגע חסר לפניך וחזקת טהרה ותירץ דחסר לא מהני כ"א דומי' דמקוה שאינו מתחסר בב"א וא"כ ע"כ אתה מחזיק ריעותא למפרע ואף אנו נאמר דבשעתא דטבל כבר הי' חסר משא"כ בנגע דלמא בב"א חסר ולמה נחזיק כלל ריעותא למפרע זה תו"ד וא"כ אם גם בחומץ נאמר הרי החמיץ לפניך צריך אתה לומר דאין דרך יין להחמיץ בפ"א וא"כ ע"כ אתה מחזיק ריעותא למפרע ומעתה ע"ז הי' המק' דן אם ביין לא אמרינן שמתחמץ בב"א והוה שפיר תרתי לריעותא דומיא דמקוה או נימא כי יין לפעמים מתחמץ בפ"א ודומה לנגע ומסקי' דדומה למקוה ואמנם הני אמוראי בב"ב שם תרוויי' ס"ל דחמרא עם סילוק ידי' מיעקר וא"כ אין כאן תרתי לריעותא ושפיר אמרי' מכאן ואילך ספק ומעתה ר"ח מסורא דרמי חבית אמקוה הוה פשיטא לי' דחמרא לאו בב"א מיעקר ומשו"ה קשה לי' ומשני מאן תנא חבית ר"ש היא אבל לסוגי' דב"ב באמת אין חבית דומה למקוה דבמקוה הוה תרתי לריעותא הוה וודאי וביין לא הוה כ"א חדא לריעותא הוה ס' כמו לשמואל הכא ושפיר פסק הרמב' כתרוויי': וכ"ת אי לא הוה כ"א חדא לריעותא אפי' ס' לא ליהוי דומי' דנגע וי"ל דבין הכא בין ביין נהי דוודאי לא הוה שבגרה מצפרא ונתחמץ מקודם מ"מ אורחא דמלתא הכי הוה ולכך ספיקא הוה: תוס' שני' ד"ה אדרבא נ' משום דבעי' למימר דלא ליהוי כ"א ספק ולא וודאי כדאמר ר"ח מסורא לזה קאמר ל' אדרבא: תוס' ד"ה מי איכא למימר מבואר מדברי' דלא ניחא להו בד' רש"י דמשום דחזקת נערות עשוי להשתנות באותו יום חזקת בגרות אלימא דמ' שיהא שוין כ"א הטעם משום דרגילות לרב ושמואל ע"כ לית