ליקוטי חבר בן חיים ח ריד

דווקא וא"כ דווקא במכחישתו פליגי קמ"ל דפליגי בגוונא דהא לא ידעה כלל שאבוה קיבל הקידושין ולא מיירי במכחישתו דווקא: והנה למסקנא יש כאן ג' שטות שטת תוס' דבמכחישתו שמואל מודה דשטת תוס' רי"ד דבכ"ג אפלגו ושטת הרמ"ה דבאינה מכחישתו רב מודה והנה לתוס' רי"ד ולרמ"ה ק' היאיך קאמר אידי ואידי כשמואל כיון דגם במכחישתו שמואל פליג ובשלמה לתוס' רי"ד י"ל דשמואל מס' לי' בהא גופא אי הכי תרי ברייתות ל"פ וא"כ במכחישתו הדין עם רב או דלמא פליגי וא"כ נקטי' לחומרא ואפי' במכחישתו מצרכי' ב' גיטין משא"כ אידי ואידי כרב אין לומר דאם רב ג"כ מס' לי' אי פליגי הו"ל למיזל לחומרא כדקיי"ל בשל סופרי' הלך אחר המיקל אמנם להרמ"ה וודאי קל אדרבה אידי ואידי כרב הו"ל למימר וחדא במכחישתו כרב וחד באינו מכחישתו דגם רב מודה דצריכה גט משני' וצ"ע: והנה מה דפשיטא לי' לרש"א תוס' ד"ה קדשה אביה דאם היא קבלה קידושין דע"כ צריכה גט לרב וודאי ולשמואל מס' ע' בלח"מ וח"מ ובי"ש דאדרבא אם היא קבלה קידושין בצפרא אפי' לרב אינה צריכא גט דאיכא ב' חזקות כנגד בגרה לפנינו חזקת נערות היינו חזקת רשות אבי' וחזקת פנויי' ע"ש: והנה קו' הלח"מ על הרמב' בזה מדוע אם היא קבלה קידושין בס' בגרות צריכה גט הלא הוה ב' חזקו' וכמ"ש יישבה שפיר הבי"ש במ"ש דכה"ג דמי לס' קידושין דעלמא ר"ל דמה לי ס' יש בקידושין פרוטה או לא או ס' אשה זו ראוי' לקידושין או לא ור"ל דהו"ל כס' חסרון ידיעה דלא מהני בי' שום חזקה משא"כ שמעתין דדנינן כיון דהשתא בגרה וכיוצא זה ל"ש למקרי ס' חסרון ידיעה: והנה הריטב"א בשמעתין נסתפק בזה אם כה"ג ג"כ רב פליג או לא אמנם הריטב"א מיירי היכא דשני' קבלו קידושי' דומיא דפלוגתן דאז ליתי לקו' הלח"מ דהרי עכ"פ אין לה חזקת פנוי' וגם המחבר שדרכו להעתיק ל' הרמב' שינה כאן הל' נקט היכא דשני' קיבלו הקידושין ש"מ דק' לי' ג"כ קו' הלח"מ ולא נהירין לי' ד' הבי"ש: ואמנם ספיקת הריטב"א היכא דשני' קבלו הקידושי' נ' דהוה בהא דהנה די רש"י ותוס' ותוס' רי"ד דטעמא דרב לא הוה משום דחזקה דהשתא אלימא מחזקה דמעיקרא כ"א משום דרגילות לבא מצפרא ע"ד שכ' תוס' בריש נדה ולקמן בשמעתין או בד' רש"י דיומא דמשלם שית אין כאן חזקה כלל וע' לפנינו ועיקרא דהא מלתא בנוי עפ"י שמעתא קמייתא דנדה דבין שמאי בין הלל מודו דבעי' תרתי לריעותא לדחות חזקה דמעיקרא ואמנם הריטב"א דחה זה דדלמא לרב טעמא התם דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתא ובזה הוא שצידד כאן הריטב"א דאם טעם דרב כרש"י וסייעתו א"כ בשאר ס' מודה רב דצריכה שני גיטין משום טעתא דרב דחזקה דהשתא אלימא דלמא גם כאן כשתצא מס' בוגרת נימא מדהשתא בגרה בשעת קידושין נמי בגרה ועדן צ"ע: וביישוב ד' הרמב' כשהביא הכ"מ בשם נכד הרמב' הר' ישמעאל הק' הח"מ א"כ מאי קאמר הש"ס אילימא בתוך ששה ולא נעלמו מהח"מ ד' תו"י ע"ד רש"י כ"א קושייתו כי הוא דבר והפוכו אחרי כי הששה חדשי' המה הבגר והבי"ש הק' מל' מצפרא ולי ק' יותר מזה כיון דאין כאן שום סימני בגרות מאי מכחישתו שייך לומר וכי בשני' מציא מכחשא לאבוה איהו בקי טפי מנה אשר ע"כ נ' ד' הרמב' ע"ד אחר דק' לי' להרמב' קו' תוס' ד"ה ושמואל מאי מק' לשמואל דווקא הרי לרב ג"כ ק' דאטו בלא תרתי לריעותא תדחה חזקה דהשתא לחזקה דמעיקרא אע"כ סוגי' דשמעתין באמת הכי הוה מ' להו דבהא פליגי רב ושמואל אבל מאחר דמסיק רב אשא הל' כרב וחזינן סוגי' דעלמא דבחדא לריעותא כ"ע מודו דחזקה דהשתא לא מציא לדחויי לגמרי חזקה דמעיקרא א"כ ע"כ רב ושמואל במלתא אחריתא פליגי שמואל ס"ל דסימני בגרות דתנן בנדה הרי הן כסימני נערות וכ"ז שלא הביאתן הרי היא בחזקת נערה אמנם מודה שמואל דמקמי ששה חדשי' לא אתיין וכמ"ש תו"י וגם לאחר ששה לא מתאחרן כדאמר שמואל גופא אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשי' בלבד וביומא דמשלם שית אי חזי' מצפרא בגרה מצפרא ואי מערב מערב ורב ס"ל דסי' בגרות ל"ד כ"א ל' בגר מפ' תנא בנדה ולעולם לי' חדשי' תליא ויומא דמשלם שית כלאחר שית ומצינו לרב דס"ל כ"כ הכי גבי תקופה במס' תענית יום ס' כאחר ס' וא"כ ל"ש כלל לרב כאן לא חזקה דמעיקר ולא חזקה דהשתא ומאחר דקיי"ל כרב שפיר השמיט הרמב' סימני בגרות לגמרי ופסק דיומא דמשלם שית הלאחר שית ומודה הרמב' דסוגיי' דידן לא ס"ל כן אמנם מ' לי' דסוגיין אזלא למאן דפסיק כשמואל ואנן דקיי"ל כרב וקיי"ל בעלמא דחזקה דהשתא בלא תרתי לריעותא לא דחיא חזקה דמעיקרא כלל ע"כ טעמא דרב כמ"ש: