ליקוטי חבר בן חיים ח ריג

היינו מטעם הודאת בע"ד כק' עדי' וזה ל"ש בגוי ועדן צ"ע גבי קדשתיך מהיכן פשיטא ליה להרא"ש דאינו נאמן לאסור עצמו על הקרובי' ונ' דהתם משום דהיא מכחישתו: שנפלו לו כשהוא גוסס וכן הביא הטור והב"י בשם נ"י ב"ב שם חולק ועיקר דברי' דמאחר דקיי"ל כר"י לא דרשי' יכיר אגוסס ולכאורה לא הי' צ"ל מאחר דקיי"ל כר"י כ"א מאחר דלא קיי"ל כר"מ אלא דקושטא דמלתא קאמר אבל דברי' תמוהי' אטו מל' יכיר דרשי' להא מלתא אנן לא אמרינן אלא דפשיטא דנאמן האב דהרי אית לי' מגו וע"ז אנו משיבין זמנין דלית לי' מגו כגון בגוסס ומדכ' רחמנא יכיר נאמן וא"כ כ"ש לר"י דנאמן וכמ"ש הב"י תחלה לד' הטור ונ' ד' הנ"י דקשה לי' קו' תוס' בשמעתין אטו גוסס לאו בר הקנאה הוא וס"ל לענין בכורה אצטריך קרא דבעי' אשר ימצא לו ובאותה שעה שהוא גוסס לא מקרי תו ימצא לו כי מה חפצו בביתו ולרבנן ע"כ גלי קרא משא"כ לר"י ושפיר כ' הנ"י אלא שקיצור כדרכו: ועתה נבא לסו"ד הנ"י שכתב אבל חלק פשוט נוטל דממ"נ אי מהימני' לי' שהוא בנו א"כ מנא ילפי' מיכיר כיון דכ' הנ"י דלר"י לא דרשי' יכיר אגוסס מ"ק חלק פשיט מ"ט נוטל ולמ"ש הי' אפשר לומר דימצא לו הוא דלא מקרי בגוסס וכמ"ש ומ"מ יכיר מהני לחלק פשוט אא"כ למה סיים הנ"י דגוסס הרי הוא כחי דמ' הא נפלו לו לאחר מיתה לא מהני ואמאי כיון דמטעם יכיר אתי' עלה ולא מטעם ימצא לו דל"ש כ"א גבי בכורה ונ' דהנ"י לענין ירושת האם קאמר להתחיל לאחין מן האב דקיי"ל דאינו יורש את אמו בקבר להתחיל לאחין מן האב ואהא קאמר הנ"י דבגוסס לא מקרי בקבר והביא שפיר ראיה ממס' שמחות דתנינא התם דנוחל ומנחיל: ומתוך דברינו יתיישבו לנו ד' הסמ"ע סי' רע"ז שכ' דהרמ"א שלא כ' כאן דאפי' בנפלו וכשהוא גוסס מהני יכיר סמך עצמו אמ"ש כן סי' רע"ט גבי פשיט ולכאורה נעלמו ממנו ד' הנ"י הנ"ל דמחלק בין בכור לפשוט ולמ"ש א"ש דהנ"י מיירי לענין בן יורש אמו להנחיל וכמ"ש אבל לענין זה בני לא מיירי דכיון דלא דרשי' יכיר אגוסס גם לענין זה בני לא דרשי' ואמנם הרמ"א שכ' הדין לקמן רע"ט לענין זה בנו שפיר כ' הסמ"ע דה"ה לענין בכור דתרוויי' מיכיר נפקא ובאמת הו"מ רמ"א למנקט דאפי' אנכסי' שנפלו לאחר מיתה נאמן כיון דמיכיר ילפי' וימצא לו לא בעי' בפשוט אלא לרמז אבכור נקט גוסס ז"נ כוונת הסמ"ע: תוס' ד"ה נפלו וכו' ע' רש"א ותי' עולה יפה לגי' תוס' לפנינו דהך דשמחות לענין נדר והקדש מתני' דלא הוה מידי דאתי ממילא אמנם באמת ד' תוס' שלפנינו חסרון ועיקר הגי' במס' שמחות נוכל וכו' וכמו שהוא בראש והך דנדרו נדר הוא בערכין וא"כ מדמק' תוס' משמחות הו"מ לאקשייי משמעתין ונ' דלק"מ דבשמעתין הוה אמרי' דס"ד דגוסס לא מקרי ימצא לו וכמ"ש לד' הנ"י להכי אצטריך קרא דמקרי ימצא לו ומ"מ גזיה"כ הוא דהוה לענין בכורה ועדן אינו מוכרח דהוה כחי ולהכי אצטריכו תוס' להק' ממס' שמחות: ואמנם מסקנת ד' תוס' ק' להולמן דע"כ צ"ל לפי דברי' דבושתתק מהני הרצון ובגוסס לא מהני והדרא קו' משחט בו שני' לדוכתא דאין גוסס גדול מזה וא"כ הרכין לא מהני ודיבור בשחט בו שנים ל"ש כלל דמדקתני או רוב שני' ש"מ דשני' ממש קאמר ואיך יוכל לדבר וא"כ איך יוכל לגרש ואמנם בריטב"א יישב זה דכ' דסתם גוסס כבר נטרפה דעתו ומשו"ה לא מהני הרכין וא"כ י"ל דווקא גוסס מחמת חולי משא"כ בשחט בו שני' לא אמרי' נטרפה דעתו והכי מסתבר וראיתי כי גם הראש רמז לזה שכ"כ ונשחטה ונשתתק לא שכיח וק' נשתטה מאן דכר שמי' אע"כ כמ"ש הריטב"א דטעמא דגוסס משום דנטרפה דעתו וכה"ג בנשתתק לא שכיח: ועדן ק' מהניחו זקן או חולה דאמרי' אבל גוסס לא וא"כ אפי' גוסס של חולי ג"כ מצי לגרש וצ"ל דוודאי אם בדקוהו וחזי' דלא נטרפה דעתו שפיר מצי לגרש אלא דרוב גוססין כבר נטרפה דעתן וכה"ג מיירי בשמעתין: ודע שיש קיצור בד' הרא"ש במ"ש דומי' דזקן קאמר ר"ל דרבא כייל התם גוסס עם זקן שהגיע לגבורות וזקן שהגיע לגבורות וודאי יכול לגרש בעצמו זה כוונת הרא"ש: בענין קדשה אביה בדרך פ"י יוחסין. מתני' האומר לשלוחו יל"ד מה ענין משנה זו לכאן לעיל פ' האומר הוה שייכא ונ' לאשמיעי' צריכותא הוא דנקטא תנא הכא דהיינו דס"ד אשה אינה בקיאה ביוחסין וכיוצא להכא תנן דיני יוחסין תחלה: קדשה אביה בדרך הנה תוס' וכל המפ' לא יישבו מלת בדרך דנקט הש"ס ונ' דלהכי נקטא דלא תימא דמיירי שהיא ידעה שקיבל אביה הקידושין מיירי