ליקוטי חבר בן חיים ח ריב

בעבירה ואמנם עוררני צורבא מרבנן דמצי' טפי פוסל בביאתו לאחרינו וכן מטין ד' רש"י: וע' ריטב"א מ"ש ליישב טעם ראב"י וד' ק' להולמן דהא גופא דגם פוסל בביאה נילף במה הצד: כל זרע ע' תוס' רי"ד כוונתו דהכי קרי ר"י זרע האב כל זרע והתם קרי לי' מקצת דמו וע"ז תירץ דהתם לאו אזרע דנינן דהכל הולך אחר האם והזרע נהי דהוה כל זרע קרי לי' מקצת דמו משא"כ הכא דאזרע דנינן: מ"ש בי"ש דבצד א' ישראל בעי' ג"כ הורתו בקדושה ע"כ ר"ל אביי ישראל דאי אמו ישראלית אין זו גיורת ומ"מ באבי ג"כ ק' פשיטא כיון דאמו היא דהוה גויה גיורת גמורה הוה דאין זה קרוי' בנך: בענין יכיר מ"י יוחסין. רש"י ד"ה ממזר שנולד מחייבי כריתות ר"ל כיון דאומר בני זה היאיך יכול לומר ממזר הוא בשלמא בסיפא בעובר באמת אומר שאינו בנו ולזה כ' רש"י שאומר שאינו מאשתו כ"א משאר חייבי כריתות: רש"י ד"ה וחכ"א אינו נאמן אפסולי' קיימי והק' התוס' רי"ד הרי בפי' אמרינן בב"ב שם דגם בבכור פליגי ולכאורה אין משם הקו' עצומה כ"כ דלמא ס"ל לרש"י רבנן דשמעתין היינו דמתני' מודה בבכור אבל עדיפא הו"ל להק' דא"כ מ"פ הש"ס יכיר ל"ל כיון דלבכור אצטריך ואמנם ד' רש"י דל' אינו נאמן שאמרו חכמי' מ' לגמרי אין לו נאמנות ואפי' לא הוחזק לפנינו וע"ז הוא דכ' רש"י דלענין בת גרושה הוא דאמרי חכמים אינו נאמן כלל אבל לגבי בכור היכא דליכא חזקה מודו רבנן והתם בדאיכא חזקה הוא דפליגי רבנן והנה הביא התוס' רי"ד שם בשם הרי"ף דאין הל' כר"י אלא היכא דלא הוחזק נ' ג"כ טעמי' ע"ד שכ' הרא"ש ב"ב שם ע"ד בה"ג מדלא קאמר ר' אבא סתמא הל' כר"י ש"מ דלאו לגמרי הל' כר"י והתוס' רי"ד דחה דברי' דבסוגי' דב"ב עיקר פלוגתיי' בהוחזק מדאמרי' הל' כר"י ש"מ דבהוחזק הל' כר"י וה"ל ג"כ להק' הרי בסוגיין מוכח דבלא הוחזק גם רבנן מודו וא"כ מאי הל' כר"י: וע' בענין הוחזק מ"ש להק' הלח"מ ע"ד הרמב"ם בה' נחלות שם הסמ"ע רע"ז יישב הקו' בטוב טעם ואמנם ד' הסמ"ע תליין בפלוגתת הרשד"ם והריב"ל במ"ל ה' נחלות שם דלהריז"ל דס"ל להרמב"ן בכ"ג נאמן האב להכחיש העדי' ליתא לד' הסמ"ע: ונ' דגם לתוס' רי"ד ק' לי' הא דלא אמר ר' אבא בהדי' הל' כר"י ומשו"ה צידד לומר דלמא בשאר פסולין לא קיי"ל כר"י ואמנם דבריו תמוהים מסוגי' דהחולץ תו דאמרי' הל' כרנב"י ואי אין הל' כרנב"י ולא שייך כאן תירץ הרא"ש ב"ב שם אד' בה"ג דנ"מ גם לענין בכורה דהיינו לבה"ג שכ' עכ"פ היכא דנ"מ לענין פסולין קיי"ל כר"י משא"כ מד' תוס' רי"ד מ' דלענין פסולין לא קיי"ל כלל כר"י וביבמות שם הק' אפסולין אנו דנין וצ"ע: וראיתי לבאר ד' הרא"ש ב"ב שם דאין לומר דבה"ג אליבא דר"י גופא ורצה להוכיח דזה אינו מדאמר ר"י דנאמן לומר בן גרושה וכ' דדלמא מיירי שע"י שאינו בכור או שהוא בכור הוא בן גרושה והרב בפלפלא חריפתא כ' לבאר ולא ביאור כלום ונ' דמשכחת לה עד"ז ראובן גירש אשתו ע"ת ולאחר זמן מת ולא ידעי' אם נתקיים התנאי וה"ה גרושה ואסורה לכהן זה שנשאה או אלמנה כי לא נתקיים התנאי והנה לכהן זה בן מאשה אחרת וידעי' בר כמה הוא ואם בנו מאשת ראובן הוא הבכור א"כ נשאה כהן זה קודם שמת ראובן וממילא הבן בן גרושה כי ע"כ נתקיים התנאי דאל"כ הו"ל ממזר וכה"ג מצי לומר גם לענין בן חליצה שמת היבם לאחר זמן: ובמסקנא דייק הרא"ש ממתני' דר"י אומר דנאמן על העוב' שבמעי' דע"כ לאו לענין בכורה מיירי דממ"נ אי אית לי' אחר הרי אין זה בכור ואי לית לי' מאי יכיר שייך זה תו"ד ולכאורה יש לדחות דיש לו ב' נשי' ושתיהן מעוברת והא מוקדמת והא' מאוחרת ואומר על המוקדמת כי עוברה ממזר וממילא שייך אאידך יכיר אלא דכוונת הרא"ש דא"כ דבלא הכרח בכורה לא קאמר ר"י דנאמן עיקר חסר מן הספר ולא הו"ל לתנא למסתם היכא דאינו נאמן לרבנן דהיינו בכ"ג נאמן לר"י: ועתה נבא לד' הרא"ש ביבמות שכ' דהא דאר"י נאמן אתה לפסול עצמך היינו לשוויי' לנפשי' חתיכא דאיסורא ולא לפסול בת ישראל וכן רמזו תוס' שם ויש לי לדקדק כיון דלדברי' גוי מאי שויא חתיכא דאיסורא שיייך גבי גוי ותו אטו אמרה תורה גוי אסור בבת ישראל לבת ישראל אסרה תורה למנסב גוי וכיון דהתם להא מלתא לא מהימן א"כ מאי שוי' חד"א דכ' הרא"ש ותוס' וצ"ע ואפשר דמשו"ה כתב הרא"ש אח"כ דנ"מ לנמקין: ואמנם באמת לא ידעי' למה לא יוכל לאסור עצמו על בנות ישראל ונ' משום דס"ל שוי' חד"א