ליקוטי חבר בן חיים ח ריא

בענין שאר אי' כהונה פ"י יוחסין שם. גרושה גרושה וכו' נ' דנקט הש"ס תרתי דאי נקט אלמנה לחוד הו"א התם ל"מ שמות מוחלקין משום דהדר אהדרי' קרא לשם א' כ"א בתולה מעמיו יקח משא"כ בגרושה דכהן הדיוט ואי נקט גרושה וכו' הו"א דמיירי שנתגרשה מאיש א' ב"פ דלא הוה שמות מוחלקי' להכי אצטריך אלמנה: זנתה ונתחללה נ' דכולהו דנקט דלא נימא דזינתה תחלה הוא דאינו לוקה אלא א' אבל נתחללה נתגרשה לוקה שתים קמ"ל דכל חד דקדי' אינו לוקה אלא א': ולא אתרי בי' אל תשתה ע' תוס' רי"ד שכ' דאפי' כר"י מלוי בר יהודה דאמר חבר א"צ התראה מתי קמה ולא זכיתי להבין דהא בהא פליגו לרבנן בהתראה תליא מלתא וכשם דחבר צריך התראה כך צריך התראה על כל אכילה משא"כ לריב"י מאן יימר דכה"ג באמת באכילה שניי' אין לו דין חבר: רש"י ד"ה נבילה ע' ריטב"א ותוס' שבועות שתי' ונ' דרש"י לטעמי' דס"ל דהא דאמרי' בחולין בחזקת אי' עומדת היינו אבר מה"ת ואף דמתה לפנינו מ"מ מחזיקין מאי' אבר מן החי לנבילה וה"נ ס"ל לרש"י היא היא ואמנם דווקא אבר מה"ח מנבילה דב' אי' משם א' הן דשחיטה מבטלת שני' משא"כ התם גבי מליקה שהק' הריטב"א דאין ענין זרות לנבילה שייכות כלל שפיר כ' רש"י דלבתר מיצוי דם פקע בי' מוקדשי' וחייל אי' זרות ונבילה בב"א: כל שהיא ביקח וכו' יל"ד כיון דהטעם משום אי' חל על אי' ל"ל כלל היקש זה וצ"ל דלא תימא אי' כהונה שאני ולפי"ז אפי' לאינך נותי' להך סברא: תוס' ד"ה פרט לאלמנה נ' הא דהדרי בה' מתי' קמא אף דבאמת איכא ברייתא ביבמות דר"ש לית לי' מוסיף כמו שכ' תוס' בכריתות והריטב"א כאן משום דק' להו קו' בכריתות דלמה לא מייתי הש"ס טפי הך דיבמות ושם כ' ליישב זה: רש"י לכו"ג מיבעי' כוונתו לד' הריטב"א דהאי ק"ו לאו דווקא וכצ"ל ע"כ דאל"כ הרי אין עונשין מן הדין: וע' בי"ש מה שכ' ליישב קו' הב"י על החולקי' על הרמב' והניח ד' הרמב' בתימא דהרי לא קיי"ל כאביי דעונשין על גילוי מלתא ואמנם הרמב' ע"כ ס"ל דעונשין על גילוי מלתא שכן פי' ה"ה דברי' בה' מ"א במ"ש דלוקין על שאר בהמות טמאות מק"ו דגמל ושפן וכן בה' עדות במ"ש דעדי שהוזמו לאחר מעשה לוקין מק"ו והכל משום גילוי אע"כ ד' הרמב' דע"כ פליג רבא עלי' דאביי בבתו דווקא דבתו לא כתיבא כלל בקרא וא"כ לכולא מלתא לא מהני ק"ו אפי' אי רק הוה גילוי מלתא משא"כ בה' מ"א דעכ"פ לאו מכלל עשה כתיבא וכן בה' עדות לאו שאין בו מעשה כתיבא התם גם רבא מודה דמהני גילוי מלתא וא"כ ה"נ הא דנפסלו הני כולהו ע"י בעילת זר לכהן הרי כ' בהדיא אלא דנוכל לומר דדווקא לענין תרומה דקולא מאי' נישואין הוא דאפסלה כה"ג וודאי מהני גילוי מלתא: עו"ש בענין פסילי כהונה פ"י יוחסין. רש"י ד"ה כו"ג באלמנה מבואר מדברי' כד' החולקי' על הרמב' דכו"ג ל"ד ומ"מ ד' הראב"ד לחלוק גם על רש"י דלרש"י גם בכהן הדיוט חייב משום לא יחלל אף דלא גמר ביאה ולהראב"ד בגמר ביאה דווקא נמצא דלהראב"ד כו"ג דווקא אבל אלמנה לאו דווקא וטעם הראב"ד משום דמגזי"ש זרעו הוא דגמרי' וא"כ בעי' גמר ביאה והש"ס דפריך מב' שמות להראב"ד הו"מ לשנויי דבלא גמר ביאה איירי אלא דהאמת משני והנה מכח קו' זו דב' שמות בא ה"ה להכריע ולומר דאלמנה ל"ד וכו"ג דווקא ואמנם עדן ק' מגרושה וחלוצה דע"כ בכהן הדיוט מיירי דבכו"ג מ"ק חלוצה דרבנן הרי כל חלוצה אלמנה היא וא"כ מבואר דגם כו"ג ל"ד וצ"ע: וחלוצה דרבנן ע' רש"א וד' צ"ע דמ"ק דחליצה איסור מוסיף מאי מוסיף שייך בזה הרי קודם חליצה היתה אסורה לכ"ע חוץ מיבם ועכשו לכ"ע שריא וליבם הוא דאסורא ולמה תקרא זה מוסיף ומה גם להרמב' דס"ל חלוצה ליבם אינו כ"א דרבנן ודרשא דלא יבנה אסמכתא ואמנם קו' רש"א נ' דלק"מ דע"כ האי תנא אי' לי' אי' חל על אי' דאל"כ למה לי' לאפלוגי בין אלמנה וגרושה לגרוש וחלוצה לפלוג באלמנה גופא ולימא גרושה ואלמנה אינו חייב אלא א' כברייתא דלעיל דבעי' כסדר הזה: רש"י ד"ה בעל ליבה ע' בריטב"א ורז"ה פי' ד' רש"י ואמנם תוס' ב"מ שם כתב ליישב בע"א דמ"ל דלרבא אינו חייב על לא יקח כלל ע"ש בתי' בתרא: תו"י ד"ה במה הצד וצריך להוסיף ואין לומר דמיירי שנשא גיורת דאין ביאתו בעבירה ומ"מ פסלה דהיינו בת גר וגיורת דהוה שריא או בת זנה דהכא לר"י מיירי דס"ל קהל גרים איקרי קהל והוה ביאתו