ליקוטי חבר בן חיים ח רי

חשש ממזירות קיי"ל כחכמי' דבלא קרא עליו ערער כל המשפחות כשורות וא"ש סוגי' דיבמות או גלי או נסיב דהתם לענין ממזירות אבל לענין כהן משום חשש חללי' לכ"ע החמירו טפי והיינו דאינו נאמן להשיאו אשהוהן הן ד' רש"י שכ' לוי' וישראלי' לכהן מיירי מתני' לא זולת וס"ל דאי לאו כהן אפי' ר"מ לא חייש לממזירות כ"א בכהן מטעם שכבר חשו לחללי' וכמ"ש רש"י בגמ' לקמן ודאמר ר"מ כל הארצות עיסה היינו כמ"ש הרמ"ה משפחה שאינה ידועה: והנה כל דברינו כלולי' בד' ה"ה פ"כ מאי"ב בתי' שני ע"ד הרמב' ומה שהק' עליו הבי"ש הרי הרמב' פסק פי"ט דבעי' ערער דווקא היא תימא לכאורה אטו מיירי התם הרמב' לענין מזבח לענין נישואין קמיירי: ודע כי קו' ה"ה פ"כ היא קו' הראב"ד פי"ט ובד' ה"ה קו' הראב"ד מתורצת: מי שהי' חתום עד נ' דרש"י לא גרס עד כ"א חתים בערך: ר"א ב"א תני י"ב הק' מכאן ה"ה על הרמב' דנקט עשרה ומ"מ המחבר והטור העתיקו דברי' נ' דס"ל דד' הרמב' דר"א כ"א ברייתא הוא דתלי ופליגי על מתני' ולמתני' עשרה הוא דבעינן ותו לא וכ"ת היכי משכחת לה עשרה צ"ל כיון דמשום חומרא בעלמא הוא די' לבדוק אם אבי' ואם אביו בזווג האחרון: ממשכנין על הצדקה ע' בריטב"א ולדברי' מיירי בפסק דווקא ואמנם בב"ב גבי אכפיי' רבא לרבה בר נתן לא מצי מיירי כה"ג דאם רבה ב"נ נדר הי' משלם בלא כפיי' וצ"ל כד' תוס' שם פ' השותפין ע"ש: אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ע' ביבמות פ' ה חולץ דחי תוס' מזה ד' רש"י בסוטה דאגרי' אמו מישראל הוה ויש לחלק המלך חמור דהדרא אהדרי' קרא מקרב אחיך תשים לא תוכל לשים אשר לא אחיך הוא: וע' תוס' פ' מצות חליצה ותוס' רי"ד בזה: בענין פסולי כהונה פ"י יוחסין. רש"י ד"ה ישראל שנשא חללה ודווקא ישראל וכו' ונ' דרש"י בא ליישב בזה דלכאורה מאי משני הש"ס איידי דתנא וכו' הלא גם בבא קמיא מייתרא דמדקתני בת זכר פסולה ידעי' דבת חללה כשרה ולזה כ' רש"י דסד"א דאפי' לכהן כשרה להכי אצטריך למתני' דדווקא אם נשאת לישראל הוא דבתה כשרה לא זולת: גמ' מידי דהוה אמצרי ואדומי יש להסביר קצת ע"ד דאמרה האשה חכמה לדהע"ה וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח דהיינו דכל הפסולין שפסל התורה פתחה להם פתח ממק"א לשוב לקדושה דהיינו באיזו מהן כשרי' לדורות ובאיזו מהן הנקבות מותרות והנה בחללי' סד"א דהנקבות אסרה תורה וע"כ הדורות מותרת כמצרי ואדומי קמ"ל לעולם ואדרבה הנקבות לדורות דהיינו בת בתה מישראל ובת בנו מישראל: תנא נמי סיפא ויל"ד הלא בסיפא הו"מ למתני' לעולם ורישא ל"ל ונ' דזה בא הש"ס ליישב במאי דסמוך וקאמר מתני' דלא כר' דוסתאי כלומר סיפא אבל רישא דלא מיירי מנשאת לישראל גם לר' דוסתאי אצטריך דאי הוה כמצרי ואדומי הרי בלא ישראל דור שלישי שרי: בעם א' ויל"ד גבי לא יטמא בעמי' מאי דריש ואולי התם ג"כ בא למעוטי דבעי' שיהא לו קוברין מישראל דווקא ואי לא אף דאיכא קוברין גוי הוה מת מצוה: רש"י דהא לא יחלל וכו' ואמנם מהא אין ראי' דגם אדידה נוכל למדרש כן, ולזה מייתי רש"י ממתני' ואמנם מאי בעי רש"י בזה שכ' הא הדירה מותרת וכו' וכי מאי אכפת לן בזה הרי גם ממתני' דקתני אינו פסול כ"א עד שידור ידעי' דאינו מחולל ונ' דאמתני' הייתי אומר דתחלה צריך לגרשה ואח"כ צריך לידור הנאה שלא יעשה עבד כזאת ולעולם אם אינו מגרשה כגון שמתה הוא מחולל וגירושין שפיר אהני לי' דבעמוד והוצא קאי והו"ל כלאו הניתוק לעשה דאם מקיים העשה הו"ל כאלו תיקן הלאו משא"כ לפי מה דתני עלה דנודר ועובד הרי מבואר דאינו מחולל: תו"י ושמא אין כאן צד השוה ר"ל דפסול דידה ופסול זרעה תרי עניני נינהו: ע' רש"א מ"ש בסוף דברי' לתרץ דחללה היינו הזרע הנה התו"י ק' להו לכאורה זרעו ל"ל הרי מחללה ידעי' אלא ש"מ דחללה קאי אדידה ולד' רש"א צ"ל דוודאי אי לא כ' זרעו שפיר הוה אמרי' דחללה היינו איהו אבל השתא דכ' זרעו אזרעו מוקמי' לה: איזו היא חללה שעקרה מד"ת וכו' נ' דר"ל דאף דחלול זרעו לא כ' כ"א בכו"ג ולאו דלא יחלל ליתא אלא בכו"ג מ"מ גם מכהן הדיוט הוה פסול זרעו דאוריי': והנה הקו' דלילף מבת כהן כי תהי' דהיא נפסלת שהביא רש"א י"ל דהתם שאני דהוה לאו השוה בכל משא"כ גרושה ואלמנה: