ליקוטי חבר בן חיים ח רט

ק' מאי חדא ועוד דקאמר ולא קאמר דמודה והל' כר"ג והיינו דק' ליה לאביי דע"כ משו"ה פליגת להו בתרתי משום דסגי בועוד לחודא דבחדא דאמרת וודאי לא סגי ואמאי פלגת אלא ש"מ דבועוד סגי והיאיך: ד"ה איכא דאמרי ר"ל דללי"ב לאו דאמרי' דאם מודה לא מפסיד דיימא כ"א אפכא דלא דיימא מהני לאביי וסמכו עצמם אמ"ש אח"כ דמודה היינו דיימא מדפשיט רבא ממתני': כתובות י"ג ע"ב וי"ד ע"א רש"י ד"ה אין מנאי מ' מדברי' דמפ' ל' מודה כהר"י בן מיגאש והרמב"ן והרא"ה הקשו עלי' היאיך שייך לומר כן וכן רמזו בתוס' ונ' כוונתם דאומר קים לו בגווה דלא מפקרה נפשה דכה"ג גם ר"י מודה ואין זה דומה כלל לסוגי' דיבמות ולא מודה היינו שאומר אמת בא עלי' אבל יוכל להיות שגם אחרי' באו עלי' והיינו סוגי' דיבמות ודווקא לר"ג נאמנת ולעולם מיירי דאיתא קמן ולענין וולד דני' נקרי' לי' דיעבד משום דאי פסלת לי' ע"כ אתה מוציאה מבעלה אף דהוא לא שוי' חד"א: ודע דהא דלרש"י וולד לחודא מקרי לכתחלה היינו לר"ג אבל אנן קיי"ל כרבא בקידושין דפסק כאבא שאול ואפי' וולד לכתחלה מכשרי' ומ"מ קיי"ל כשמואל דלכתחלה בעי' רוב כשרי' לגבי דידה דלא מיירי בה אבא שאול: ענין ספיקן בוודאן פ"י יוחסין. וודאן בוודאן ע' רש"י ויל"ד למ"ד נתיני' בזה"ז דרבנן למה באמת יהא נתין מותר בממזרת ונ' דבאמת קהל גרי' לא אקרי קהל אלא דלאחר י' דורות נשתקע שם גירות ואסור בממזרת אמנם הנך נתיני' כיון דאסרו אותם חכמי' לבא בקהל לא נשתקע שם גירותן מהם ומה"ת מותרי' בממזרת: ואמנם הק' תלמיד א' לפי"ז לר"י דאוסר גר בממזרת והא נתין אסור במחזרת למ"ד נתיני' דרבנן וא"כ לימא האי ור"י אוסר אוודאן בוודאן דהיינו נתין בממזרת קאי ונ' דא"כ הו"ל לתנא למתני לדר"י בתר ר"א כיון דר"י אף אוודאן בוודאן פליג: וודאן בספיקן וספיקן בוודאן ע' רש"י יל"ד תרתי ל"ל וכי מה חילוק יש מה"ת בין ממזר לממזרת ונ' דהנה ד' הר"ן דטעמא דר"א משום מעלה עשו בספיקות וזה הי' דעת הבי"ש דגם לר"א הוא רק דרבנן וס"ד דבדידה עשו מעלה דלא מפקדה אפרי' ורבי' ולא תנשא אם היא ספק משא"כ בדידי' דהפקיד אפ"ו לא עשו מעלה דלא שבקת לי' להנשא כ"א גיורת ולאם שכיחא וגם בניו צריכין לישא גיורת דווקא קמ"ל דל"פ רבנן ואמנם באמת מזה כעין ראי' לדברי שכ' לעיל בסוגי' דראוה מדברת דלר"א מדאוריי' ספיקן בוודאן אסור והטעם משום דרוב כשרי' אצלה ולית לי' הך דרשא דקהל וודאי נהי דדרשא דממזר וודאי אי' לו ורבא לד' ת"ק קאמר הכי לעיל ובה גופא פליגי ת"ק ור"א אי דרשי' קהל ס' או לא וכ"ת להרב"ם הרי בלא"ה כל ס' דאוריי' מה"ת מיהת לקולא היינו היכא דאין רוב נגד הספק משא"כ דאיכא רוב כשרין ומ"מ גם ספיקן בספיקן אוסר ר"א דלמא מתרמי בהדדי ס' שרוב כשרי' עם ס' שרוב פסולין כגון ארוסה שעברה אל יבמה שנשאת ליבם תוך ג' חדשי' וילדה ס' דהוולד השני ס' ממזר והתם הוה ס' גמור: כ' תוס' רי"ד דר"א ע"כ ס"ל דגר מותר בממזרת דאל"כ למי ישא וזה כד' רש"י דגם בנתינה אסור הס' לר"א: תוס' ד"ה גיורת ע' רש"א ולכאורה לא תי' רש"א כ"א אדלעיל אבל בזה ק' טובא הא תנא לי' רישא וצ"ל דעכשו שפיר מנה מקשי משא"כ אי גם לעיל הוה קו' אלימתא ק' על התרצן מה עלה ע"ד לתרץ חצי דברי אשה כהנת ע' רש"י כוונתו לאפוקי מגי' הראשוני' דגרסי בסיפא לויי' וישראלי' ומפ' דרישא בכהני' מיירי דא"כ אמאי נקט כהנת דווקא ואמנם הראשוני' יישבו זה במ"ש דטעמא דקנסי' בלויי' טפי משום דאורחא בכהני' למיסב כהנת וממילא אפי' אי אזל חד ולא נסיב לא קנסוהו: והנה כוונת הרז"ה במה שהביא ראי' לד' רש"י מהירוש' דכוונת הירושלמי דלהכי קנסי בלויה וישראלי' טפי דאם לא יצטרכו בדיקה כ"א כהנת לא ישא כהן כהנת כלל וע"כ החמירו בלוי' וישראלי' טפי שישאר כהני' כהנת: והרמב"ן דחה דברי' דל' הירושלמי בקו' לא מ' הכי ואמנם מה שהק' דהרי ראוי לקניס בלוי' טובא דאינם מיוחסי' כ"כ צ"ע דמ"מ כיון דלחללה ליכא למיחש ולענין ממזרות אין כאן חשש ולמה יקנסו: תוס' ד"ה הנושא פי' כהן שבא לישא וכו' היינו כפי' הר"ת פ' האשה שנתארמלה דלא כרש"י שם ומ"מ ק' הא הך מתני' או כר"מ או בקרא עלי' ערער ומה שייך כאן שטת ר"ת ונ' דעתם דדווקא אלוי' וישראלי' דבעי בדיקה משום ממזירות הוא דמוקמי' כר"מ אבל לענין כהן בכהנת לא כ"א מיירי כה"ג שכ' ומעתה גם ד' רש"י פ' האשה שנתארמלה מיושבין דוודאי לענין