ליקוטי חבר בן חיים ח כ

מזה למק"א צ"ע, ועיי' בפי' המשנה לרמב"ם ספ"ד דגיטן ובתו"י שם ועמג"א לקמן רס"י תרנ"ו: שם סק"ד לעשות מהם לחמין ובעש"ק משמוציאים אותם מן התנור מניחי' מיד על השולחן ט"ז יו"ד ס"סי' קע"ח: באו"ד וצ"ע דאדרבא נ"ב בטור שם משום שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ובמרדכי רמ"ס ר"ה הטעם משום שבלא"ה עושה לחמי' לציו"ט ע"ש נ"ל דתרוויי' צריכי' דאי משום דחייב לטהר עצמו וגופו מ"מ אינו מוכרח שיאכל חולין בטהרה שטהור שאוכל מאכלי' טמאי' לא נטמא גופו ועיי' בסוגי' די"ח דברי' אך משום שעושי' הלחמי' ביו"ט בעצמם וגופם טהור בלא"ה משום שצריך עצמו לטהר ברגל א"כ ממילא הלחמי' טהורי' ובזה מיושב מה שקשה משבת שבין ר"ה ליה"כ דאע"ג שגם בשבת עושה לחם בביתו מ"מ אין בני ביתו טהורים שאינו מחויב לטהר בשבת יא"ש הכל, ומיהו צ"ע דהא בר"ה אינו חייב לטהר כ"א בג' רגלי': סי' רמ"ג מחבר סעי' א' אבל שדה מותר נ"ב ובזמנינו אין שום שדה באריסות כ"א בשכיר יום וצ"ע להשכיר אם נקרא שם ישראל עליו ומכ"ש דאסור ע"י מכירה של הערמה בע"ש וחוזר וליקח ממנו אחר שבת דלא התירו אלא בבהמה בתלוש ובהפסד מרובה ודיעבד אבל לכתחילה בשדה מחוברת לא עיי' תשובתי סי' אלף קל"ב בסופו: סי' רמ"ד מג"א סק"ו וצ"ל דבשביעית נ"ב בנב"י סי' י"ב כ' הטעם משום דהוי דרבנן וצ"ע אמירה לנכרי נמי דרבנן הוא והוי שבות שלא ע"י מעשה משא"כ בשביעית שהוא חשד שע"י מעשה עצמו אבל האמת כי אינו דומה דשם גם האורח יחשוב בנפשו כיון שעשה בפרהסי' מסתמא יודעי' בני עירו דיש לו בית השלחי' שזה מפורסם לבני העיר כמ"ש תיו"ט שם משא"כ הכא יחשדהו האורח שפיר שהרי בני עירו גוים וק"ל ובגליון משניות בתוס' חדשים כ' עוד ישוב דלא כנב"י ע"ש: שם סק"ח הרחוב אין נקרא נ"ב עיי' תשובתי אלף קפ"ח: סי' רמ"ה מג"א סק"א לעכו"ם חלק בו נ"ב עי"ד סי' ס"א ובשך סקי"ד ודוקא שותף אבל שוכר ישכור לא בעי: סי' רמ"ו מחבר סעי' ו' יפקירנה בינו נ"ב עיי' תשובתי סי' תתצ"ט: שם מג"א סק"ט וב"ח מתיר נ"ב עיי' תשו' סי' תתכ"ה: שם סק"ה הגה וכל צדדי היתרים נ"ב ועיי' רדב"ז ח"ב סי ג' וכ' שם ד' אופני היתר ושהאחרון הגרוע שבכולם הוא היתר ההפקר אפי' בפני ג' ושיהי' לבבו שלם בהפקרו עכ"פ: סי' רמ"ח מג"א סק"ז שמדברי התוס' נ"ב שבת קע"ב ד"ה גמירי וכו': שם סק"י דאסור ליכנס נ"ב בחי' העלתי דלכמה פוסקי' צ"ל דלא שייך גזירת שט אלא במעברא שעובר לרוחב הנהר אבל הנוסע בספינה למרחק לא גזרו משום שט אלא משום תחומין ע"ש: סי' רנ"א מג"א סק"א בעובדא דבני בישון נ"ב צ"ע דלמא קודם מנחה וכן הק' בנה"ח וגם סתר עצמו עם מ"ש סק"ז וכן הק' א"ר ועתשוב': שם מג"א סק"ה עסי' נ"ב תקל"א סק"ח: באו"ד ועסי' תס"ח ס"ה נ"ב וע"ש סקי "ג: סי' רנ"ב מחבר מותר להתחיל נ"ב עיי' באר היטב נידון בשול יי"ש ועיי' תשובותי סי' אלף ק"ז: שם מג"א סק"ה מקום קנהו נמחק ונ"ב אמש: שם סק"כ ליכא חייב חטאת נ"ב בס' אבן עוזר לקמן סי' שכ"ח דוחה כל ראיותיו והעלה שיש בו חיוב חטאת וצ"ע לדינא וכן כשיש דחק סמוך לפסח רגיל אני לצוות שימכרו להנכרי בעל הרחיים את החטי' וכל הכלי' ואומרי' לו כשמניח אותם לשומרם מחמץ אז אפשר שיחזרו ויקחו ממנו הקמח אחר שבת עיי' לקמן סי' ש"ז סעי' ג' והישראל יושב ומשמר ועש"ך יו"ד סי' ק"כ וק"ל, ומה שקשה על ראיו' מג"א מתוס' כבר תי' פה בתוס' שבת ע"ש דהכי קאמר דהי' לי' לרבה לומר דבמלאכה דאתי ממילא כעין רחיים מודה ב"ה לב"ש דאיכא למטעי טפי ולמגזר ע"ש אטו שבת שיאמרו שאין בו אע"כ דאה"נ אין בו חטאת ע"ש, ויותר נראה מ"ש בגליון ש"ע קטן בשערי תשובה והוא קרוב לדברי מחצית השקל ופותקי' מים לגינה נמי מילוי מים כל היום אין בו חיוב חטאת דוקא משקה מים לזרעי' ממש עיי' לשון רש"י מ"ק ב' ע"ב אבל למלאות ניגרי הגן מים ליכא לא חורש ולא זורע וכדברי מג"א מוכח בירושלמי לפמ"ש רשב"א בחי' דמשמעותי' כרבה משום גזרה דלמא אתי למיעבד בשבת ומסיים התם בירושלמי דלב"ש פותקין מים וכו' אבל לא יתן חטים וכו' משום השמעת קול א"כ ש"מ בחטי' לתוך רחיים ליכא למגזר משום דבשבת עצמו נמי ליכא איסר דאוריי' וצ"ל שאני פת בתנור דכך הי' במשכן דכל בשול ואפי' נעשה ממילא אבל טחינה במשכן הי' ברחיי' של יד וכן מצודה הי' צד ממש לא ע"י פרישת מצודה לכן כל שיעשה ממילא פטור וכן כתב קרבן נתנאל, וא"כ אזדא לי' ראי' של אבן עוזר סי' שכ"ח מזורה ורוח מסייעו דהתם הכי הוי במשכן דכל זורה הוי ע"י רוח משא"כ רחיים של מים שטחנו בשל יד ומ"ש מצד צבי