ליקוטי חבר בן חיים ח רח

היכא דהיא טוענת ואמנם לענ"ד לא עיין יפה בד' הרמב"ם דהא דכ' ממזר מותר בקהל מה"ת כ' הרמב"ם וכ' דמ"מ מדרבנן אסור והא דס' מותר בממזרת מה"ת לא כ' כלל כ"א סתמא דבמחזרת אסור ש"מ דס"ל דרבא לת"ק הוא דקאמר דס"ל שתוקי מותר בממזרת וקאמר רבא דה"ט דמה"ת בין בקהל בין בממזרת מות' אלא דבקהל מעלה עשי ביוחסין משא"כ בממזרת אוקמוה אד"ת וא"כ ר"א דקיי"ל כוותי' ואוסר שתוקי בממזרת ש"מ דס"ל דווקא ממזר וודאי דרשי' אבל קהל וודאי לא דרשי' דאל"כ טעמא מאי וכי שייך גבי ממזרים מעלה עשו אתמהה וא"כ אין כאן קו' כלל וממילא תי' הב"ח ע"ד הרמב' עולה יפה דהרמב' מחלק בין דאוריי' לדרבנן ובממזרת דאוריי' הוה וכמ"ש, וביבמות אי"ה נדבר בד' הב"ח: אלא שנ"ל דא"צ לדברי' כ"א ד' הרמב' דהודאתו לא מהני כ"א בנו דאמרה תורה יכיר יכירנו משא"כ מה שנוגע הודאתו לאחרי' לא מהני הודאתו וכ"כ הרמב' גבי אם אומר הארוס שאינו ממני דאף דהוולד ממזר מ"מ היא לא נפסלה ומעתה בשלמא בתרומה נאמן לומר שהוא בנו וממילא מותר בתרומה אבל בייבום נהי דנאמן עלי' מ"מ לא מצי פטר לה מייבום דדלמא גם לאחרינא אפקרה נפשה ולאו דחיישי' לכך כמו שהבין ה"ה כ"א דלאו הא בהא תליא ומה"ט הוסיף הרמב"ם וקאמר אעפ"י שהוא בנו ליורשו ר"ל לענין בנו מהימן לגמרי אבל לא זולת וכ"ת בממזר מ"ט לא מהני מודה התם מידי אחרינא דאמרינן בממזר גם רבא מודה לאביי דאמרי' מדאפקרה דאי לאו דאפקרה נפשה תחלה לכשרי' לא הוות מפקרה נפשה לפסולתן מיד וממילא מיושבים דברי רמ"א ג"כ דאף דפ' בה' ייבום כהרמב' ובממזר ג"כ מ"מ בכהן שמודה מותר הבן לישא כפיו וה"ט דבייבום לאו כל כמינא לפוטרה וכמ"ש דאין זה יכיר ובממזר הכל מודים דאמרי' אפקרה משא"כ בנ"כ דשייך יכיר שפיר הימני' תורה לאב: ודע דעל רמ"א היא דק' מעיקרא דפסק בה' ייבום כהרמב' משא"כ על הרא"ש עצמו שממנו הוציא רמ"א דין זה בכהן לק"מ דגם בייבום ס"ל דמודה מהני: והנה יש לומר דהרמב"ם לאו מדעתי' כ' להא דייבום אלא משום דק' לי' תנא ביבמות קאי ונקט להא דבן אנוסה ומופטה לענין תרומה ולא נקט לענין ייבום לא מהנה מודה: וכ"ת גם בתרומה נימא דלגבי דידה מיהת לא מהני הודאתו ואמאי לא תאכל לא היא לגבי דידה איהו עצמה מהימנא כיון דאמרה דידעה בנפשה דלא אפקרה נפשה ואין כאן מכחישה ולא דיימא משא"כ ביבמה האי דנסיב לה לא מצי מאמין לה ועוד אטו אהך פנויה דן הרמב' אאשתו דן דמאשתו אין לו בני' ואיהי לא ידעה כלל אי האי פנוי' קושטא או שקרא קאמרה: וכ' הרא"ש בתשובה דהרמב' מודה במיוחדת ונ' דע"כ הכי הוא דתנן פי' כיצד מי שיש לו בנו מ"מ פוטר מן הייבום חוץ משפחה והנכרית וק' אטו שפחה ונכרית בנות קידושין נינהו וא"כ אפילו בישראל בפנויה אינו פוטר אלא ש"מ דבמיוחדת פוטר ואמ"ל דבשפחה ונכרי' אינו פוטר: יבמות ס"ט ע"ב מסתברא מלתא דרב ע' רש"י והרשב"א הק' עלי' מקידושין ואפשר ד' רש"י קאמר רבא מלתא דרב דווקא משום דבא ליישב קו' הש"ס בקידושין וס"ל דהכא מיירי דאיכא חשש אפקרה ולהכי גרע דכוודאי חשבי' לי ומייתי ראיה מדמותרת האם לאכול על ידו בתרומת ויש לפקפק ע"ז: ואמנם י"ל דלהכא קאמר רבא מלתא דרב דלשמואל הכל בבדיקה תליא מלתא וס"ל עיקר כלי"ב בקידושין וא"כ בדיקה וודאי בעיא בכ"ג: אלא לאו מני' דיומא וכו יל"ד במ"פ הני ב' לשני דללי"ב אמר רבא אהא גופא צריכא למימר ובלי"ק ניחא לי' והי' נ' דמזה יש ראי' לד' הב"ח דבדאוריי' אמרי' מדאפקרה ובהא גופת פליגי דלי"ק סבר דבאוריי' אמרי אפקרה ול"ש צריכא למימר דס"ד תרומה דאוריי' י"ל קמ"ל דלא ולי"ב ס"ל דגם בדאוריי' לא אמרי' אפקרה ושפיר ק' צריכא למימר ונמצא דהרמב"ם מה"ט גופא דפסק כלי"ק פסק ג"כ דבדאוריי' אמרי' מדאפקרה: ובהא גופא יש לתרץ מ"ט באמת פסק הרמב' כלי"ק דלכאורה כיון דמדאוריי' ס' ממזר מותר בקהל ולרב ס' ממזר הוא דהוה כפסק הרמב' גופא וכסוגיא דקידושין וא"כ לא הוה כ"א מלתא דרבנן ולמה לא פסק הרמב' כלי"ב לקולא וכמו שבאמת פסקו ש"פ ואי אמרי' משום דנ"מ לענין מתני' וס"ל לרמב"ם דתרומה דין דאוריי' יש לה א"כ דעיקר פלוגתא דהני לישני תליא במק"א אי אמרי' בדאוריי' אפקרה או לא וא"כ שפיר פסק הרמב' לחומרא ומה גם למ"ש לעיל דקשה ליה להרמב' למה לא נקט תנא לענין ייבום האי דינא גופא אלא ש"מ כלי"ק: רש"י ד"ה דלא דיימא כלל בא ליישב ל' כלל דר"ל לא מני' ולא מעלמא ומתני' דבא עלי' פ"א לא יותר וזה לא מקרי דיימא: תוס' ד"ה א"ל אביי דברי' תמוהי' לכאורה דא"כ מאי קאמר אביי לרב יוסף ובהא כי לא מודה הא תרוויי' בהדי הדדי קאמר רב יוסף וצ"ל דלפי"ז בלא"ה