ליקוטי חבר בן חיים ח רז

לחוד אלא ש"מ דעיקר קו' הש"ס משום דמסקי' דריב"נ בין בטוענת בין באינה טוענת בעי לכתחלה תרי רובי ואהא שפיר מק' וכקו' הר"ן ומשני דמ"מ כיון דלכתחלה אין סומכין לריב"נ על טענותי' הו"ל טוענת כאינה טוענת ובאינה טוענת ע"כ משום יוחסין גזרו אטו קבוע וה"ה בטוענ' ודע דלאו דר"ל דריב"נ דעת שלישית הוא דא"כ כה"ג וודאי הו"ל לפרושי לש"ס אלא ה"ק ריב"נ דלכתחלה ס"ל כר' יושע אין חילוק בין טוענת לאינה טוענת ובתרוויי' בעי' תרי רובי ה"נ לריב"נ כן ובדיעבד הוא דמחלק בטוענת כר"ג ובאינה טוענת בתרי רובי כר' יושע ועד"ז מובנים דברי' לקמן ד"ה וליוחסין שכ' ה"מ לשנוי' וכו' כוונתם דמ"מ לא משני הכי דבין לתי' קמא בין לתי' בתרא מ"מ ריב"נ באינה טוענת כר"י ס"ל ולר"י לא אזיל בתר חזקה ובזה מסולק ג"כ ק' רש"א ע"ד תוס' לקמן ד"ה מאן דמתני דדלמא ר"ח מפ' כפי' תוס' דמ"מ צ"ל דריב"נ דעת שלישית היא לרב חנן בר רבא וזה דוחק דל' דאמר כמאן מ' דאינו דעת ג' ובשלמא לפי' תוס' ס"ל לתי' קמא לגמרי כר' יושע או דר"ג ג"כ מודה ולתירץ בתרא בלכתחלה כר' יושע ובדיעבד כר"ג אבל אי בחד רוב מיירי א"כ ק' דאמר כמאן דלר"ג לא בעי' ולר' יושע לא מהני: והנה ד' הרמבם דבעי גם בטוענת לכתחלה תרי רובי כהאי תירץ של תוס' ואמנם למ"ש ליתא למ"ש הכ"מ דלהרמב' באינה טוענת לכתחלה לא סגי בתרי רובא דלא היא דא"כ שוב הוה ריב"נ ד' שלישית דלר"ג ממ"נ או דמהמני לכתחלה או דל"מ כלל ולר' יושע וודאי מהני: הולכין אחר רוב העיר וכו' הל' לכאורה ג"כ מ' כשטת הטור דמ"מ אי איכא רוב העיר אפי' בעיר מהני אי איכא תרי רובי וצ"ל להרמב' דר"ל דוודאי רוב העיר עיקר אפילו חוץ לעיר טפי תלי' בא' מבני העיר ומ"מ מקילינן בתרי רובא ודווקא חוץ לעיר אבל בעיר כיון דבלא"ה מסתבר דבעיר יש לתלות יותר לא מהני תרי רובי: תוס' ד"ה דלמא י"ל המשך דברים דבל"ז היינו יכולי' לומר דהכא בדרך דווקא קרי לי' פי' דלא הדרא לניחותא מיד והתם נקט קדיש בשוקא דבדרך לאו אורחא כלל לקדש דמאין יהיו לו עדים בדרך ובשוקא הוא דאמרי' הדרא לניחותא ולזה הציעו תוס' תחלה דאפי' בשוקא קאמר הכי דמהני פי' וכן מוכח מתינוק מושלך וכמו שכ' ואהכי אזדא קו' לקמן: גמ' וא"ר זירא יל"ד וכי ר"ז אמר זה הלא מברייתא דט' חניות ומוארב לו וקם עלי' ילפי' ונ' דאפשר דס"ד מוארב לא ילפי' דהתם הטעם ושפטו העדה והצילו העדה והא ראי' דר"ש יליף מהתם נתכוין להרוג את זה והרג את זה ומט' חניות לא ילפי' כ"א דבר דלא נייד כבשר אבל בני אדם דניידי ס"ד דלא שייך קבוע גבייהו ולהכי מייתי מר"ז דאמר כל קבוע ל"ש ב"ח ובנ"א בכלל שייך דין קבוע: תוס' ד"ה וליוחסין לא ע' רש"א ומ"ש בסו"ד דאפשר לומר דבאמת דווקא משום וולד בעי' תרי רובא ולא משום דידה זה לכאורה לא יתכן דהרי עלה דמתני' קאמרי' דבעי' תרי רובי ובמתני' בוולד לא מיירי כ"א בדידה וכן מ"ש רש"א ע"ד תוס' לקמן דאדרבא לרש"י אליבא דרבא בר רב חנן ק' ריב"נ דאמר כמאן ג"כ אינו מובן דמשום הך קו' קאמר רבא בר רב חנן דהוראת שעה היתה: רש"י ד"ה אבל ליוחסין לא סו"ד ק"ק להולמן דלכאור' דווקא למ"ד גיורת פחותה מג' אסורה קאי רב ונ' ד' רש"י דע"כ האי אבל ליוחסין הוה דומי' דלהחיותו דהיינו דע"כ קודם שגיירוהו דלאחר שגיירוהו פשיטא ודומיא דהכא קאמר רב ליוחסי' לא ואמנם נ"מ ג"כ לאחר גיורת פחותה מבת ג' אסורה לכהן: והנה בפלפול העצום פה בין הרז"ה והרמב"ן ראיתי דבר תמוה כי שני' הביאו ראי' מאלמנת עיסה מר חשיב לה לרוב פסולין ומר לרוב כשרי' ונ' דהרז"ה מפ' אלמנת עיסה כרש"י וממילא כיון דעל אשה ידועה אנו דנין אין כאן רוב כשרין והרמב"ן מפ' לה כתוס' ושפיר יש שם רוב כשרים: קידושין ע"ה וצריכא ע' רש"א ונ' להסביר דהנה רב אמר הל' כר"א ור"א ע"כ ברוב פסולין ג"כ קאמר דאל"כ נהי דס"ל ספיקן בוודאן אסור משו' דבספיקן רוב כשרים אצלה ספיקן בספיקן אמאי אסור א"וו משום דבכלל ספיקן לר"א רוב פסולין וגזרי' דלמא אתי רוב כשרי' יישא רוב פסולין וא"כ ש"מ דאפי' ברו' פסולין קאמר רב דס"ל כר"א: מאי שתוקי בדוקי ע' תוס' רי"ד שכתב אפי' הארוס מכחישה כה"ג שהיא מכחישתו לא אמרה תורה יכיר יכירנו ונ' דנפקא לי' מהא דאמרי' בכתובות דאפי' כי לא מודה מכשיר ר"ג מ' לי' דלא מודה היינו מכחישם והנה ד' הרמב' דווקא אם אמרה לכשר הוא דמהימני' לה אבל אומרת לפסול לא והק' הבי"ש על מה שחולק ה"ה דה"ט דס' ממזר בקהל מותר מה"ת ולהכי הימנוה גם בדרבנן מדרבנן משא"כ להתיר בממזרת וע"ש שפלפל והח"מ תי' משום בודקת ומזנה לא מהימני' לה וזה תימא דלא מצי' דאינן טעני' בודקת ומזנה אלא