ליקוטי חבר בן חיים ח רו

תי' חדא דע"כ למאן דפוסל בבתה ר"ל ג"כ לענין כהונה דווקא דלענין ממזרות מהי"ת כיון דרוב כשרים אצלה וא"כ לדידי' אבא שאול גם לכהונה מכשיר ואצטריך לומר דר"א ור' יוחנן מהיפך להיפך פליגי בפי' ד' אבא שאול אף בתה ולא בתה לבד קאמר והיינו מדקרי לשתוקי בדוקי ממש ואי ס"ד דאין אמו נאמנת לגמרי הרי הו"ל למימר שתוקי בודקין את אמי אלא ש"מ דגם לכהונה מכשיר והיינו אף ב"פ שכ' רש"י דהוא ל' תימא לכאורה: הל' כאבא שאול ע' רמב"ן במלחמות ס"פ בתולה למאי הל' אצטריך וי"ל ע"ד אחר דאי מדאמר שמואל הל' כר"ג נהי דאמר ר"י דר"ג בבתה ג"כ מכשיר י"ל ע"ד שכ' רש"י פ' האומר גבי ינאי דדווקא אם אנו דנין על האם גם הבת כשרה דכה"ג מיירי ר"ג היתה מעוברת אבל לא אם אנו דנין על הוולד לחוד כגון שהאם כבר ניסת לישראל או שהיא גרושה בלא"ה ואמנ' אבא שאול לא מיירי כלל א"כ ידעי' דאפי' כה"ג מכשיר והיינו הל' כאבא שאול ובזה מובנים דברי תוס' לעיל בעובדא דינאי שהשיגו על רש"י ואמנם ר"י לעצמו ע"כ בדר"ג הכי מפ' דאל"כ כדמק' ר"א עלי' מעדות אשה בבתה למה לא משני לי' דהכי מיירי אם אינו דנין על האם כלל ש"מ דל' עדות אשה בבתה מ' לי' לר' יוחנן אבתה לחודא ומ"מ אצטריך רבא לפסוק כאבא שאול שלא ליתן פ"פ לבע"ד לחלוק: כתובות י"ד ע"ב רש"י ד"ה מן העין מן העיין, דרש"י בש"ס לקמן הבואר דס"ל כשטת הטור דסגי בתרי רובא אפי' בתוך דלא כהרמב' שכ"כ אבל פי א' מצפור וכו' הוולד שתוקי דבחד רובא לא מכשר ולהרמב' יל"פ איכא תרי רובא ומהכא נ' דנפקא ליה להרמב' מדלא אמרה ברייתא אבל בחד רובא ונקט מצפורי מקי' רחוק כוונתו דאי כפי' הרמב' הו"ל למימר בצפורי ודלא נקט אבל בחד רובא היינו דס"ד דדווקא רוב סיעה ל"מ משום דיותר תלוי' ברוב הקרובי' ולהכי נקט אפי' הי' מרוב העיר מ"מ לא מהני כיון דליכא תרי רובא ואפשר גם הרמב' הכי מפ' ומ"מ חזינן דיותר מסתבר לתלות ברוב העיר מברוב סיעה ולהכי ס"ל דבעיר גופא לא מהני תרי רובא ומ"מ כ' כאן רש"י מה"ט דל"ת דל' ירדה בא לאותי דחוץ לעיר הי' ולחומר' דבעיר ל"מ תרי רובא לזה כ' רש"י דעין היינו מעיין בעמק היא ושייך בי' ל' ירידה אפי' בתוך העיר ג"כ: סוגי' דראוה מדברת כתובות י"ד ע"ב וט"ו ע"א. שם אם רוב העיר הכפל לשון ברש"י קשה מאוד ונ' כוונתו דל' משיאין לכהונה אין הכוונה שהם מיוחסין שהכהני' אינם נמנעו' כלל לישא מהם אם כהנים נושאי' מהם אינם נפסלי' בביאה ונקט רש"י בנותי' ואלמנותי' משום דלמ"ד אלמנת עיסה דהיינו ס' אסורה בתר אלמנה אזלי' ולמ"ד מותר מ"מ מודה בבת דאסורה להכי נקט רש"י בנותי' ג"כ: ד"ה דאמר כמאן דבעי' רוב כשרי' נ' כוונת רש"י מדלא קאמר במ"ע אי בטוענת וכר"ג ש"מ דבהא מס' לי' מידי דוודאי בטוענת מיירי מתני: ועפי"ז למאי דמשני הש"ס איני ר"ל דלא מיירי כ"א באינה טוענת כ"א בין בטוענת בין באינה טוענת וריב"נ בתרוויי' כר' יושע ס"ל וממילא ל"ק קו' תוס' דק' הל' אהל' דקיי"ל כשמואל וכר"ג וכרב באי' דפסק כר' יוסי י"א היא אנן כרב קיי"ל בהא דפסק כר' יושע אפי' באינה טוענת אבל בטוענת לא אצטריך רב למפסק כר' יוסי באינה טוענת לא היינו מכשירי' בתרי רובא דד' רש"י דכי היכי דלר"ג לא מהני ואזיל בזה רש"י לטעמי דמפ' לעיל תרי ספיקי היינו תרי חזקה וס"ל לרש"י דאם לר"ג ל"מ בלא ברי תרי חזקי ה"ה תרי רובא דמ"ש דלר"ג הכל בברי תליא מלתא ואנן בהא קיי"ל כר' יושע אבל בטוענת לא פסק רב כר' יוסי ומודה רש"י לפי' הר' יוסף טו"ע ולפי התוס' דס"ס דלעיל ס"ס ממש הוא וי"ל שפיר דתרי רובי עדין מס"ס דלא הוה כ"א כרוב וכמ"ש הרשב"א בזה בתשו' סי' ת"א משא"כ לרש"י וודאי מסתבר דהני תרי חזקי עדיפי דהוו תרי חזקי ממש ותרי רובא לא הוה תרי רובא ממש דתרי רובא ממש היינו כההיא דטבעת של ע"ז פי' א' לרובא ומרובא למרובא משא"כ הכא אלא ש"מ דלר' יושע קאי ואי ק' קו' הרמב"ן אי כר' יושע למה לא פריך הש"ס לעיל אדריב"ל למה לא סגי ברוב י"ל לע"ד בפשיטות דלעיל ס"ד דטעמא דר' יושע מדקאמר בחזקת בעולה לנתין וכו' ש"מ טעמי' לכאור' משום דזנות רצה אחר הפסולין אבל השתא דסגי בתרי רובי לר' יושע ואי ס"ד זנות רוצה אחר הפסולין גם תרי רובי ל"מ ש"מ דמשום גזירתי קבוע נגעי בה וק' מ"ש הכא דגזרי' ובעלמא לא גזרי': תוס' ד"ה כמאן ואיירי נמי כשראוה מדברת ע' רש"א וכ"ת דלמא לא ראוה ומה"ט מהנה רוב לר' יושע משום דאיכא מיגו גמור א"כ גם רוב לא בעי: א"נ נוכל לפ' נ' דק' אתי' קמא קו' הרמב"ן למה לא פריך הש"ס לעיל מיד למה לא סגי וכ"ת כתי' הרמב"ן דעיקר קו' לר"ג הו"מ למפריך לעיל מאי קמ"ל ריב"ל דר"ג ברוב פסולין נמי מכשיר פשיטא דברוב