ליקוטי חבר בן חיים ח רד

איסורא בעלמא לרוב הפוסקי' משא"כ נתין וממזר ועבד הוה לאו ואפי' עכו"ם מיהת חמיר אף דלא דמי לבועל ארמית דהזרע ממנו עובד עכו"ם וי"ל רבנן ס"ל חשוד לדבר קל אינו חשיד לדבר חמור וממילא אמרי' דנהי דלאי' פנוי' לא חששה לאי' חמור חששה ור' יושע ס"ל דחשוד לדבר קל חשוד לחמור כר"מ בבכורות פ' עד כמה: א"נ גם ר' יושע מודה דאינו חשוד אמנם ר' יושע ס"ל כד' הרמב"ם ולא כת"א דלאו דלא יהי' קדש קאי אפנוי' וא"כ גם פנוי' חמור והיינו דקאמר הרי היא בחזקת בעולה לנתין דמה לי' האי לאו מהאי לאו: אא"כ ק' להרמב' דס"ל דגם פנוי' בלאו מ"ט דרבנן דס"ל בודקת ומזנה ולכאורה הטעם ע"ד דאמרי' ביבמות דאלמנה לכו"ג י"ל כתיבה דאינה מרגילתו משום דפוסלת את בני' א"כ חזי' דבודקת שלא לפסול את זרעה אלא דהרמב' לא פסק התם האי טעמא ואמנם ה"ה כ' הטעם משום דמס' לי' פסק בכתיבה דמס' לא מפקי' ממון וי"ל ה"ה מה"ט הכא דיעבד דווקא מכשרי' ברוב פסולי' אף דר"ג יוכל להיות דאפי' לכתחלה מכשיר היינו משום דאיהו סבירא לי' האי טעמא דמרגילתו אבל שמואל מס' לי' ופסק דיעבד דווקא אין מוציאין ואמנם ברוב כשרי' אא"צ להאי טעמא כלל דרובא מסייע לחזקה: ואמנם מד' רש"י מבואר ד"ה מכשיר אפי' וכו' דמשום חזקה לחוד מכשרי' לה והאי וודאי ק' הרי איכא רוב כנגדה ונ' ד' רש"י דנהי דסמוך מיעוטא לחזקה לא הוה כ"א פלגא ופלגא מ"מ כיון דטוענת ברי מהימנא מטעם ע"א נאמן באי' כ"ז דלא אתחזק אי' וכ"ת הא הוה דבר שבערוה ס"ל לרש"י דגם בדבר שבערוה בעי' אתחזק דווקא כפשטא דלישנא דש"ס בגיטין הכא אתחזק אי' הו"ל דבר שבערוה וכו' מ' בלא אתחזק לא והטעם דדבר דבר בגירושין כ' והתם אתחזק אי' וכ"ת א"כ בקידושין למה בעי' ב' עדי' ה"ט משום דאתחזק היתירא וזה אפשר גם ד' הרמב"ם ומ"מ צ"ל דד' רש"י דסוגי' דר' יוסי לקמן בטוענת מיירי דבלא טוענת מאי אהני חזקה: ועד"ז יש להבין ד' רבה מ"ט דר' אלעזר ולמה לא קאמר מ"ט דר' יוחנן דמכשיר בבתה ולמ"ש א"ש דכיון דטעמא דמהימני' לה משום דלא אתחזק אי' גם בוולד מהימנא דלא אתחזק ג"כ ואמנם טעמא דר"א דבאמת לא מהימני' לה אלא דמס' לא נוכל להוציאה מחזקתה משא"כ הוולד דאין לו חזקה עדן ומ"מ י"ל לכהונה דווקא קאמר משא"כ לישראל שוב בוולד רוב כשרין אצלה כדרבא פי' י' יוחסין: שם באו"ד ופר"י בדוחק כוונת השקלא וטרי' בתוס' דכיון דנאמנת לומר לא נבעלתי א"כ חשבי' לי' לס"ס ולמה שוב לענין מגו מדמה לה לשבוי' דלא נאמנת לומר לא נבעלתי וע"ז תי' דהוה מגו גרוע: וגליון זה לפי דעתי מקומו אקו' ר"ת לקמן דהתם ג"כ ליכא כל דמיעוט אינם פרוצין וע"ז תי' דמ"מ הפרוצין וודאי בעלוה: והנה תי' ר"ת הרוב ככל הכי פי' כיון דר' יושע שמע להו לרבנן דאפי' ברוב מכשירין שפיר פריך להו משבוי' דאם ברוב מהימני' לה דלכשר נבעלה גם בשבוי' נאמין לה שלא נבעלה: ומ"ש תוס' וליכא למימר במדברת כוונתם דלענין מעוברת כבר נצחם בלא"ה ר' יושע דכריסה בין שיני' אלא לענין מדברת הוא שהק' עלי' וא"כ י"ל מ"מ דמדברת עדיפא משבוי' וע"ז תי' מה שתי' וא"צ לד' רש"א: ואמנם יל"ד למה לא יקרא רוב פסולין דהכא רובא דתליא במעשה ר"ל בשבוי' נהי דרוב נכרי' פרוצי' בעריות האי רוב הרי תליא במעשה ולא מק' הש"ס תיפוק לי' ואין מקום לד' גליון תוס' עד"ז ולכאורה יש לדחוק דסוגי' לרבא בבכורות דלא מחלק וזה דוחק אמנם למ"ש תוס' בבכורות דתשמיש דאדם לא חשיב מעשה ולא כמ"ש תוס' ביבמות דבאשתו דווקא לא חשיב מעשה א"כ לק"מ ויש כאן ראי' מסוגי' לד' תוס' בכורות: תוס' ד"ה מכשיר סו"ד לזעירי ע' רש"א וע' פ"י יוחסין מ' כד' רש"א אלא דהתם כ' רק לר' יוחנן דלית לי' מעוברת ל' מעליא ור"א אית לי' והכא הוסיפי דל' מה טובו של עובר מ' טפי כר' יוחנן ומ"מ ל' כדאיתא התם שכ' בקידושין ק' דלרב אסי איתא הכא ורב אסי בתיובתא: ומי אמר ר' יושע אינה נאמנת יל"ד על האי לשנא הכי הו"ל למימר תנן ר"י אומר וכו' ורמנהו ונ' דהנה אביי נקט לשנא דברייתא אינה נאמנת ולא נקט ל' דמתני' מ' דאלשנא דברייתא דווקא ק' לי' ונ' כוונתו דגם אביי ידע דיש לחלק בין חדא ספיקא לתרי ספיקא אא"כ צ"ל דלא נבעלתי באמת נאמנת והנה במתני' נוכל לומר דמיירי שאומרת לכשר נבעלתי ובמגו דווקא לא מהימני' לה משא"כ בברייתא דאמר ר' יושע מ' אינה נאמנת כלל א"כ ק' דר"י אדר"י והיינו דאמר אביי ומי אמר ר"י האי לשנא דאינה נאמנת ואמנם רבא לקמן אסקי' לעולם גם בברייתא מיירי ר"י דווקא בחד ספיקא ואמנם משום דלר"ג העיקר תלוי' בנאמנות שלה דאלים לי' ברי להכי קאמר ר"י דאינה נאמנת