ליקוטי חבר בן חיים ח רג

בחד ספיקא אסר ר' יושע ואלו ידעי' דנתייחדה עם פסול דלא הוה ס"ס אפי' בלא נבעלתי אסרי' לה וא"כ באנוסת אביו דליכא ג"כ אלא חדא ספיקא כיון דנתייחדה עם האב תהא אסירה לבן: בן אחי אבא הוא כ"כ לעיל דתנא בא לפ' דהא דתנן לכהן ר"ל שיודעת בבירור שהוא כשר שהוא מפורסם לכהן וע"ז קאמרה ברייתא ה"ה אם אומרת בן אחי אבא הוא דיודעת ג"כ בבירור היינו הך: בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי נ' הא דקאמר בשלמא משום דבאמת גם לזעירי יל"ד למאן קתני אי לר' יושע אפכא הו"ל למתני לחורבא או לסתר דהוה לא זו א"ז והשתא הוה זו ואצ"ל זו ואי לר"ג לא אצטריך דהרי גם במעוברת תנן דמכשיר וע"ז קאמר בשלמא דמ"מ י"ל דרבותא הוה לר' יושע ואמנם משום דהל' כר"ג אפכא ואתנייה: זו עדות יל"ד מאי בעי תנא בל' זה והנה רש"י כ' אינה נאמנת לינשא לכהן וק' ג"כ פשיטא ונ' דר"ג דברייתא זו חדות לן מלתא חדתא דלא ידעי' עד השתא דהנה עד עכשיו ידעי' דטעמא דר"ג או משום חזקה דגופא או משום דבודקת ומזנה ואמנם בברייתא קאמר לן ר"ג דבר חדש דוודאי לו הי' אמת שנבעלה לפסול היתה אסורה להנשא מכל וכל וודאי דלא מהימני' אבל עכשו דאינה אסורה כ"א לכהן ה"ז חזקה דלא שביק אינש היתורא ואכיל אסורה וכיון דהעידה בעצמה שמותרת לכהן הרי היא כשורה לעדות זו ואעפי"כ קאמר ר' יושע דאינה נאמנת וכ' רש"י אף דלינשא לכהן מיירי מ"מ אינה נאמנת: והנה מברייתא זו הי' לו להרמב"ן להק' ע"ד רש"י לקמן דמבואר כאן דמטעם עדות הוא דקאמר כ"ג אשר מזה נ' דד' רש"י דמתני' לקמן בטוענת מיירי ואי משום קו' תוס' דהרי אין כאן מגו וגם ל"ש בנאנסה בודקת ומזנה למ"ש אא"צ לכך כ"א מטעם לא שביק היתירא ואכיל איסורא מהמני' לה והאי תנוקת ע"כ לאחר שגדלה טענה בבירור דלכשר נבעלה ולהכי קאמר הש"ס שפיר דאפי' ברוב פסולין נמי מכשר ר"ג: ואמנם אא"צ לחזקה זו כ"א ברוב פסולין דלא סגי בחזקה דידה לחודה וכמ"ש תוס' דאכתי רובא עדיף ולכך אצטריך לחזקה דלא שביק משא"כ ברוב כשרי' לא אצטריך לחזקה זו ובזה נבין ד' רש"י שכ' בפ"י יוחסין דהא דמכשיר בבתה לכהונה מיירי מ' מדבריו שם וכן בשמעתין דגם מאן דפוסל לא פסול אלא לכהונה יק' מנ"ל הא אמנם למ"ש א"ש דלכאורה היינו יכולין לומר הא דפוסל בבת"ה היינו משום דכבתה ל"ש שביק היתירא ואכיל איסורא דהרי הוא פסול לכל אלא למ"ש דאא"צ לכך כ"א ברוב פסולין ולגבי ממזרות כיון דגוי ועבד אין עושין ממזר הו"ל רוב כשרי' ומהי"ת לא ניהימנה או"ו לכהונה מיירי דהו"ל רוב פסולין וכ"ת אכתי מ"ט לא ניהמנה י"ל דבתורת עדות מהימני' לה על עצמה משום דמצטרף בהדי חזקה דלא שביק חזקת גופה משא"כ בוולד דאין כאן חזקת הגוף לא סגי בהך חזקה דלא שביק מול הרוב פסולין זה טעם ר"א ואמנם טעם ר"י דבלאו חזקה דלא שביק איכא חזקה דבודקת ומזנה וממילא אפי' בוולד מהימנא ברוב פסולין אפי' לכהונה: ומבואר פלוגתת ר"י ור"א אי אמרי' חזקה בודקת ומזנה: בשבוי' שנשבית לכאורה בקיצור שי"ל עדים שנשבית הו"ל למימר ונ' דלאפוקי עיר שכבשוה כרקום דהתם אם אמרה שהיתה במחבוא נאמנת דאפי' לא אמרה תלי' במחבוא: רש"י ד"ה בעדות אשה בגופה נ' כוונת רש"י דלכאורה בכלל עדות אשה בגופה דבת כהן נאמנת לומר לכהן נבעלה ומותרת בתרומה אפי' לר"א דכן מ' ל' וכהן הוא נאמנת ואמנם ד' רש"י אינו כן, דלהא מלתא אינה נאמנת דבשלמא לענין פסול שייך בודקת ומזנה אבל לענין שהבועל כהן מאי בודקת ומזנה שייך דהרי אם גם ישראל הוא האי בועל מ"מ כשר הוא: אבל עדות אשה בבתה יל"ד מ"ט לא קאמר בוולדה כדמסיים הוולד שתיקי ונ' דמהא דייק לי' לרש"י דלר"א לכהונה הוא דבתה פסולה משא"כ לענין ממזרות וא"ש דנקט בתה דווקא דנדע דלכהונה דווקא מיירי וכ"ת א"כ לר' יוחנן אמאי נקט בתה נ' דגם הא מלתא יישב לן רש"י לקמן גבי משתקן מדין כהונה דנקט רש"י תרתי עבודה ותרומה דס"ד לענין עבודה בעי' זר זרעו מיוחס אחריו אבל לא לענין תרומה ודייק ר' יוחנן להא מלתא מל' בתה דתנא תנא דמ' אפי' בתה משתקין והיינו ע"כ לענין תרומה דבת לאו בת עבודה היא ונ' דגם לשון הש"ס לקמן מאי לאו שתיקי ופסול דהוא ל' מיותר דל' שתיקי לעצמו כדאי אלא ש"מ דר"ל דוודאי שתיקי לאו דווקא אמנם לכה"פ פסול לכהונה הוה: השבתני כ' רש"ו תשובה גמורה ונצחת ר"ל דמה שהשיבו על שבוי' דהטעם משום עדים זה לאו מלתא והאי תי' אינו עולה יפה ותי' אחר הו"ל לתרץ: תוס' ד"ה השבתני צריך פי' לכאורה מאי חזקה היא זו דבודקת ומזנה ונ' די"ל דהנה פנוי ופנוי' הוה