ליקוטי חבר בן חיים ח רב

דאין אשה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה לק"מ דהתם משום לעז אין מוציאין אותה ע"י סתירה לחוד: האמנם כ"ז אינו שוה לי משום דלא הזכירו תוס' וכל הראשוני' כלל וכלל קו' זו של תו"י ש"מ דמ' להו דלק"מ ונ' דה"ט דוודאי אין לדמות להוציא אשה מבעלה על ייחוד למאי דאסרי' להך פנוי' להנשא לכהן ובמ"ש וא"כ אין כאן קו' כלל מהא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה ואמנם מרב הכי קמק' דרב סתמא קאמר אין אוסרין על הייחוד מ' אשת איש שנתייחדה אף שמת בעלה אין אוסרין אותה לכתחלה להנשא שוב לכהן ומ"ש בין זו לפנויי: תוס' ד"ה ואין אוסרין בסו"ד וק"ק יל"ד מאי קצת קשה דקאמרי הרי ע"י קו' זו כל התי' נסתר דהרי בהדי' קאמר ר"פ דלזעירי הוא דק' לי' ונ' כוונתם דבאמת יש ליישב קו' ר"פ ונימא דהא דהכא אוסרין על ס' אחד היינו טעמא לר' יושע דס"ל כיון דחזי' שזנתה מאן דחשידא אזנות חשידא נמי אנתין וממזר משא"כ בייחוד מהי"ת נימא מאן דחשידא אייחוד חשידא אאי' א"א ואמנם כ"ז לרב אסי דמיירי בראוה שנבעלה ואמנם לזעירי דבאמת לא ראוה שנבעלה ולדידן רק אייחוד חשידא ואיהו דאמרה שנבעלה הפה שאסר הרי התיר ואמרה דלא נבעלה לממזר ופסול ואמאי לא ביהמנה אלא ש"מ דמשום ייחוד עצמו כבר חשידא אזנות אלא דכ"ז דאיכא ס"ס לא מצי' לאוסרה ומדמודי' דאין באן אלא ס' א' משעת ייחוד אסרי' לה וא"כ בא"א בליכא כ"א ס' א' למה לא תיאסר והיינו דלזעורי דווקא פריך ולא לרב אסי ואמנם כ' ק"ק משום דכולי האי לא הו"ל להש"ס למסתם כ"א לפ': רש"י ד"ה ביוחסין בכהונה נ' שבא ליישב בזה קו' הרמב"ן על רש"י דמפ' לקמן ריב"נ כר' יושע א"כ הרי כבר ידעי' דמעלה עשו ביוחסין ומ"פ שוב מי בעי' תרי רובי ולא הק' כן לעיל גבי פוסל ברוב כשרי' וזה נ' דבא רש"י ליישב דהנה החילוק בין דידה לבתה בדידה אפסולי כהונה אנו דנין וס' מה"ת אסורה ושפיר מסתבר דגם ברוב נוכל לגזור אטו קבוע משום מעלה בכהונה ואמנם בבתה על ממזרת אנו דנין וס' ממזר ג"כ מה"ת מותר ודי שגזרו רבנן בס' גופא למה יגזור יעוד ברוב אטו ס' ומעתה היינו דכ' רש"י הא דמשני הכא מעלה עשו ביוחסין היינו בייחוסי כהונה ולהכי לקמן גבי דריב"ל דקאמר דר"י פוסל ברוב כשרי' מ' לי' בדידה דהיינו לכהונה והתם שפיר גזרי' אטו קבוע דהוה דאוריי' משא"כ לקמן קאי אמאי דמסיים ר"י א"ר אבל פי' א' מצפורי ובעל הוולד שתוקי ש"מ דאפי' בוולד גזרי' אטו קבוע ואהא פריך מי גזרי' דאטו יהא ס' ממזר דרבנן חמיר משאר אי' דספיקן דאוריי' ולא גזרי' רוב אטו קבוע ותו דאיכא גם בהא מעלה עשו ביוחסין: תוס' ד"ה מעלה עשו תימא דמ' דמיירי בא"א פי' לדברי' כיון דעיקר קו' משום דבס' א' מחמרי' א"כ ע"כ בא"א מיירי: ואמנם מ"ש דגם למ"ד מלקין ומכריזין ק' יש ליישב לכאורה דרב לעולם בתרוויי' סתמא קאמר בין במלקין בין באין אוסרין אלא דמלקין קאי בתרוויי' בפנויי' ובא"א לכ"ע בין לר"ג בין לר"י ואין אוסרין לר"ג בתרוויי' בפנויי' ובא"א משא"כ לר' יושע אא"א דווקא קאי: ואולי דהני תרי מ"ד התם בפלוגתא דרב אסי וזעירי פליגי: באו"ד ואור"ת נ' כוונתו דל' דרב הכי מ' מדלא קאמר בקיצור מלקין ואין אוסרין על הייחוד ש"מ כל חד לחודא מיירי והנה תי' תו"י צריך קצת הסבר כוונתם דהמק' והתרצן פליגי בדזעירי דהמק' הוה סבר דגם לא נבעלתי מהימנא והתרצן השיב לו דלא נבעלתי באמת מהימנא ובמגו הוא דלא מהימנא ואמנם ק' היכן רמיזא הא בד' הש"ס ונ' מדלא קאמר שאני יוחסין דהוה מ' דביוחסין בכ"ג מחמרי' וקאמר מעלה עשו ביוחסין ש"מ דה"ק מעלה א' עשו ביוחסין דהיינו דלא מהימנא במגו ותו לא דבלא נבעלתי באמת מהימנא: באו"ד וא"ת בנדרי' וכו' צ"ע מאי ענין קו' זו לכאן וכי בל"ז לא ידעי' דאין אשה נאסרת בשביל ייחוד וכן הק' הר"ן שם באמת הקו' מהא דבעי' קינוי וסתירה דווקא ונ' פי' דברי' עד"ז דבאמת ביבמות כבר תי' תוס' קו' זו וכ' דהתם מיירי שאמרה טמאה אני לך ומשום האי ייחוד מהימנא דהוה רגלי' לדבר ואמנם לתי' ר"ת ע"כ ליתא להאי תי' דלדברי' ע"כ אין אוסרין בא"א כלל על הייחוד מדפליג לה רב באנפי נפשי' דבאמת גם בפנויי' משכחת לה דאין אוסרי' באומרת לא נבעלתי אלא משום דזמנין אוסרין לא נקט לה רב בהדי אשת איש וא"כ ע"כ בא"א לא אסרי' לה כלל אפי' אמרה טמאה אני וא"כ ק' הך דנדרי' וע"ז תי' נואף שאני: באו"ד והר' יוסף דשליטן תי' לכאורה הי' מ' דהר' יוסף פליג אד' תוס' ומפ' לסוגי' כהראשוני' דאי כד' תוס' דבמגו מיירי מאי מגו שייך באנוסת אביו ואמנם כד דייקת ל"ק דעיקר מלתא דלזעירי