ליקוטי חבר בן חיים ח רא

ע"כ מדמוקי למתני' בראוה שנבעלה ש"מ דגם באמרה ס"ל דמודה ר' יושע: ול' מדברת לזעירי נ' בתוך הדברי ר"ל שמתנהגת עמו: בשלמא לזעירי ידוע היכא דאמרי' בשלמא הוה קש' לן מידי ונ' דגם הכא ק' לן הרי גם נסתרה ל' מעליא ואמאי נקט תנא ל' סתום וכ"ת באמת במאי נתיישב זה נ' לכאורה מכאן ראיה לשטת תוס' דמיירי שמודה שנבעלה ולהכי נקט לשון דמשתמע לתרי אנפי דנדע דבאמת לא נסתרה לחוד הוה ולשטת הראשוני' י"ל דלרבותא דר"ג נקט דס"ד נסתרה היינו פ"א וכה"ג אמר ר"ג דנאמנת לומר לא נבעלתי משא"כ במדברת למ"ש דהיינו שהיתה מתנהגת עמו ונסתרה כמה פעמים מודה ר"ג קמ"ל דאפי' כה"ג פליג וכ"ת הרי מסיפא ידעי' דאפי' בנבעלה פליג ר"ג לא היא דס"ד בסיפא אוולד קאי דהוה דיעבד ע"ד שכ' הראשוני' לקמן משא"כ מדידה לא מיירי מסיפא א"נ ע"ד שכ' רש"י כיון דמכשרין לוולד ע"כ גם לדידה מכשרי' אבל ברישא דבדידה לחוד מיירי דהוה לכתחלה מודה ר"ג כה"ג לכך צריכא מדברת: בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי ע' רש"י נ' כוונתו דק' להש"ס לזעירי לא לתני כ"א סיפא וכ"ת א"כ לר' יושע לא נדע לא היא אם בוולד דהוה רק דרבנן דד"ת ס' ממזר מותר והוה דיעבד מחמיר ר' יושע מכ"ש ברישא דפסול כהונה דאוריי' בדידה דהוה לכתחלה דמחמיר ר' יושע ומ"מ קאמר הש"ס דניחא דלכתחלה נדע אבל דיעבד לא נדע דנימא דדיעבד אהני לדידה חזקתה משא"כ וולד דאין לו חזקה וז"ש רש"י דאע"ג דלא ראוה שנבעלה פסולה: רש"י ד"ה בבתה מבואר מדברי' דלמ"ד ר"ג מכשיר בבתה אפי' לכהונה מכשיר וכ"מ ל' נאמנת דמ' לגמרי וכ"ת א"כ מאי מק' הש"ס פ' י' יוחסין דלתני וכן אבא שאול אומר כדברי' דלמא אבא שאול בפסולי כהונה פליג וכ"ת טעמא מאי היינו משום דלגבי פסול כהונה אפי' גוי ועבד פוסל הו"ל רוב פסולי' משא"כ לענין ממזר דהוה רוב כשרי' וכמו שפי' רש"י גבי ד"ת ס' ממזר מותר ע"ש י"ל ג' אופני' חדא דהש"ס קאי למ"ד דגם לכהונה אין הוולד פסול בגוי ועבד: א"נ דא"כ קשי' לריב"ל דכללא כייל מאן דמכשיר אפי' ברוב פסולין מכשיר והרי אבא שאול אלא ע"כ גם לכהונה מכשיר: ותו כיון דע"כ טעמא דאבא שאול משום אשה מזנה בודקת ומזנה א"כ ממילא גם לכהונה כשר: תוס' ד"ה חדא ע' רש"א וצ"ל ד' רש"י דל' עובר ל"ק לי' להני מ"ד משום די"ל דלרבותא נקטא דאף דהעובר פסול היא כשירה: ונ' דבאמת בסברא פליגי מ"ד מכשיר בבתה ס"ל עיקר סברת ר"ג משום בודקת ומזנה והך חזקה שפיר מהני גם לוולד משא"כ מאן דפוסל ס"ל עיקר סברת ר"ג משום חזקת היתר דידה וא"כ הוולד אין לו חזקת היתר: לימא דלא כר' יושע ע' רש"י נ' כוונתו דאף דגם לזעירי מיירי באומרת שנבעלה מ"מ ע"כ מחזקי' לה בנבעלת מדלא מהימני' לה במגו והא דמהימנא למימר לא נבעלתי היינו מטעם ס"ס וא"כ באשת איש דליכא ס"ס תתסר ומיושב שפיר קו' תוס' דלרב אסי ל"ק דאיהו ס"ל דבאמת גם במגו מהימנא א"כ לא מחזקי' לה בנבעלה כלל משא"כ לזעירי וכמ"ש אלא אי קשיא קו' תו"י למה פריך מרב דווקא לפרוך מהא דקיי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה ומכח קו' זו נ' להכריח שטת תוס' דמיירי באומרת ונבעלה וא"כ קו' הש"ס הי' עד"ז דהנה הטעם דאומרת לא נבעלתי מהימנא היינו משום ס"ס ומ"מ במגו תו לא מהימנא וע"כ משום דנתייחדה קמן והנה א"כ משכחת לה שפיר גם באשת איש אוסרי' על הייחוד כגון באומרת טמאה אני לך דבלא ייחוד אין בדברי' כלום ואמנם בייחוד למה לא תיאסר כשם דהכא הייחוד דוחה המגו למה לא יועיל התם הייחוד לאוסרה והיאיך קאמר רב כללא אין אוסרין על הייחוד ואמנם קו' זו לרב דווקא שייכא דקאמר אין אוסרין על הייחוד מ' בשום גוונא אבל מהא דאין אשה נאסרת אלא בקנוי וסתירה לק"מ דהתם לא מיירי כ"א תייחוד דהיינו סתירא לחוד דלא מצי לאוסרה ובייחוד לחוד גם הכא לא נאסרה: ואמנם לפי' שאר הראשוני' וודאי ק' קו' תו"י והי' נ' דלכאורה יל"ד לאיזו ענין מייתי הש"ס הך דמלקין על הייחוד ולזה נ' דהש"ס דהכא קאי למ"ד גם בא"א מלקין ואמנם מכריזין ומעתה בלאו האי דמלקין לא הוה ק' להש"ס דהכא שאני דלכתחלה אסרי' לה להנשא ואם אח"כ נשאת באיסור שפיר תצא משא"כ באשה תחת בעלה שפיר קאמר רב דאין אוסרין אותה משום דרוב פעמי' איכא לעז בני' ואמנם למאי דקאמר רב מלקין אפי' בא"א ולא חיישי' ללעז משום דמכריזין א"כ אף אתה יכול לאוסרה ולהכריז על בני' שהם כשרי' ואמנם א"כ דווקא מרב דקאמר מלקין ק' משא"כ מהא