ליקוטי חבר בן חיים ח יט

סי' ר"ד מג"א סקי"ד עמ"ש סי' קס"ב ס"ב נ"ב ר"ל שם הסכים להסוברים לומר נהי' בקמץ וכן הוא הסכמת שאילת יעב"ץ חי"א סי' קי"א וכ"כ בסידור שלו וכן שמעתי מאמ"'ו הגאון זצ"ל: סי' ר"ח סעי' ח' הגה נ"ב ולענין טטרק"י וטירקישען וויין עיי' תשובותי סי' תתצ'"ט: שם מחבר סעי' י"ז שאם אכל דייסא נ"ב עיי' אבן עוזר דפליג וכן דעת באר הגולה וכנלע"ד: סי' ר"י ט"ז סק"א נ"ל דין שרף ני"ב עמג"א סי' ק""צ סק"י וסי' רע"ב ססק"ו עיי' לקמן: סי' רי"א מג"א ססי' היו לפניו יין נ"ב עיי' זבחים צ' ע"ב ותוס' ד"ה חטאת וכו' וכבר הרגיש בזה בתשו' פ"מ ח"ג סי' לח עמ"ש: סי' רי"ו מ"א סק"ג בהעגול והר"אש פ"ח דברכות נ"ב פ"ו דברכות סי' ל"ה: שם באו"ד אמרינן כל כמה נ"ב נעלמו ממנו דברי הר"ן בע"ז מ"ט ע"ב גבי דבש למאי נחוש לי' ע"ש וכבר הזכירם בשכ"הג בסי' זה אות ט' ע"ש בר"ן שמ"ו ע"ב ועיי' חק יעקב סי' תפ"ז סק"ז, והריני כמוסיף על הדברים בעהי"ת דמ"ש הרא"ש ראיתו צריך ראי' הרי ראיתי מבואר בש"ס עפ"י פי' הר"ן הנ"ל וגילו לנו חכז"ל דלאו דוקא אפרוח אלא כל דבר המשתנה קודם העיפוש וההעדר לההוי' ואמנם בכ"ז בעי' תרתי לטיבותא שישתנה לדבר המותר כגון אפרוח או דבש אבל דם הנעכר ונעשה חלב אע"ג דמסתמא נתעפש תחילה מ"מ חדוש הוא שאינו משתנה לדבר המותר ועיי' כריתות ה' ע"א לחם לא איתא בעינא לא אמר לחם לא אשתור א"כ אפ' נמי לשתרי עיי' ע"ז מ"ו ע"ב ותוס' ריש ס"א ע"א אע"כ כיון דליכא עיפוש לא יועיל שינו אלא שנתערב מים ואי לאו דכתי' לחם לא הי' חייב על כזית לחם אלא לפי שיעור החיטים שבו וכן הדין בנודר מן החיטים אינו חייב על כזית פת מצומצם משום שיעור מים שבו וה"נ אי לא הוי כתי' לחם, ועדיין צ"ע לדינא במיים שבלחם עיי' לשון רש"י פסחים ל"ג ע"ב סוד"ה טמא מת שסחט ויש לחלק וק"ל ובלא"ה לא נאמר בש"ס כריתות ה' ע"א אלא ע"ד צריכתא וס"ד אבל לא לאמת חלילה ששינוי כזה יתיר איסורי' ועיי' חולין ק"כ המחה חלב וכו' התם לאו משום שינוי אלא אכילה כתי' ואין שתיה בכלל אכילה אלא בתרוש ויצהר אבל כל משקין היוצא אי חוזרין לתוך המאכל ואוכל שפיר חייב אע"ג דנשתנה כמ"ש תוס' בבכורות ו' ע"ב סוד"ה רוטב וכו' ונפלאתי על דברי הגאון מקור חיים סי' תמ"ז בזה ע"ש וכבר קדמו פ"י בפסק חדש: סי' רי"ט מג"א סק"ג אלא בדברי' הנוהגו' נ"ב כ"כ מהר"יק סוף שרש קס"ה ליישב ק' על רש"י ע"ש ע"כ מודה הוא דאם יש נפקותא בזה"ז שפיר הוי בכלל האי פסקא דלא תקשי מרש"י מנחות נ"ב ע"א ע"ש וע"כ התם לא הוי הלכתא למשיחא דנ"מ אי חיישי' לפשיעותא בכה"ג וק"ל וא"כ ה"נ נ"מ לענין ברכת הנס וליתא להכתי': סי' רי"ט מחבר די צריכי' להודות נ"ב עיי' תשובתי סי' אלף קע"ט: סי' רכ"ג מג"א סס"קה על ספרי' נ"ב עיי' תשובתי תנ"ח מ"ט אין מברכין על כתיבת ס"ת וע"ע תשובתי סי' תשמ"ט אם מברך הטוב על מתנת ס"ת ולברך על חינוך בהכ"נ עיי' תשובתי סי' אלף תר"מ: סי' רכ"ד מ"א סק"ז רבנן משמע דוקא נ"ב ולפענ"ד דבמלכי או"ה דשייך שאם יזכה יבחין לא הוי צריך לשינוי משום דפשיטא שדוחה מצוה דרבנן דזה מקרי כבוד שמים ומעיקרא לא הוי קשי' אלא מלקראת מלכי ישראל שהוא רק כבוד הבריות ומצי כבוד מלכים שאני וזה נראה ברור בדעת הראשוני' דלא ס"ל לחלק בין מלכי ישראל לאו"ה וק"ל עיי' לקמן סי' זה: סי' רכ"ה מחבר סעי' א' אמר שהחינו נ"ב בתשו' חו"י סי' ע' כ' לברך שהחינו ביום שנעשה בן שבעי' ונראה לברך בלא שם ומלכות ועי' תשובתי סי' רצ"א הרבה דינים: סעי' ג' מחבר עד שעת אכילה נ"ב עיי' רמב"ם פי"א מהל' ביכורי ה"ל ה' מבואר דאפי' בפדיון הבן מברך תחלה על הפדיון ואח"כ שהחינו ומכ"ש בפירות דברכת הפרי תדיר טפי ומ"מ אין אנו נוהגין כן ע"פ מורינו הגאון זצ"ל צל"ע: סי' רכ"ו נ"ב כ' בא"ר בשם צ"ל דה"ה באדר ומכ"ש אייר ועמ"ש ב"י ביו"ד סי' ר"א גבי מפצי ביומי תשרי מדלא אמר בחדש תשרי אלא ביומי תשרי משמע ה"ה אלול ע"ש וה"ה הכי וממורי זצ"ל קבלתי כ"ז שנמשך ימי חדש ניסן דתקופה לר"ח אייר כגון אם חל תקופת ניסן כ' ניסן אז יש זמן לברך עד כ' אייר: סי' ר"מ מג"א סקי"ח אע"ג דתלמוד נ"ב עיי' תשובתי סי' אלף רפ"ז: סי' רמ"ב מג"א סק"א וראי' ממשנה נ"ב ואין הנידון דומה לראי' דהתם לא דרש לאסור אלא שאין השאר עלי' חובה ומ"מ אם תרצה תביא גם השאר ומסתמא כן עשו אחר שהוזלו הקינים משא"כ אם עבר השבת בלא דגים אינו יכול לתקנן ועוד התם הוא להציל העני מאסור כרת אבל הכי העני שאין ידו משגת פטור הוא מ"מ נכון לתקן ולשבר מלטעות השער אבל ללמוד