ליקוטי חבר בן חיים ח קצט

איש פלוני ואנן ידעי' דהאי פלוני כשר או דאמרה כהן הוא וי"ל עוד דהנה טעמא דר' יושע דס"ל זנות רצה אחר הפסולין וס"ד דאם אמרה כהן הוא ותולה קלקלתה במיוחס כי האי גם ר"ג מודה דכולי האי לא מהימנא קמ"ל דאפי' כה"ג מהימנא: נאמנת מכאן הק' הרמב"ן במלחמות לקמן אשיטת רש"י דלר"ג אפי' בנאנסה מוקמי' לה אחזקה א"כ מאי נאמנת דקאמר הא אין הטעם משום נאמנותה כ"א משום חזקה ונ' דבלא"ה ד' רש"י לכאורה תמוהין מאד ברוב פסולין מאי אהני לן חזקה הא רובא עדיף ואפי' סמוך מיעוטא לא מהני וכמ"ש תוס' לקמן וע"כ משום חזקה בודקה ומזנה ובנאנסה לא שייך זה אע"כ כוונת רש"י לקמן עד"ז הנה ר' יוסי אשמועי' רבותא דריב"נ הכשיר ברוב כשרי' וק' למאן אשמועי' הך רבותא אי לר"ג כיון דאפי' ברוב פסולין מכשיר והיינו משום דחזקה בודקת ומזנה מסייע לחזקה דידה מכ"ש אי רוב כשרי' מסייע לחזקה דידה וממאי דאשמועי' דרוב מסייע שפיר איכא למטעי ולמימר דרוב מסייע הוא דמהני לא זולת וא"כ שפיר תנא תנא דידן נאמנת משום דמתני' אפי' ברוב פסולין איירי והתם וודאי הטעם משום דנאמנת דבודקת ומזנה ואדרבא מל' נאמנת דייק ריב"ל דאפי' ברוב פסולין מיירי ר"ג דברוב כשרי' למה לי נאמנותה: ועד"ז יש ליישב גם קו' שני' של הרמב' אד' רש"י לקמן אי סוגי' לר' יושע למה לא פריך הש"ס לעיל אדריב"ל למה פוסל ר"י ברוב כשרין וע"כ משום דידע דמעלה עשו ביוחסין ומאי פריך תו לקמן זו תו"ד הרמב"ן ולמ"ש א"ש דכבר כ' דעיקר הטעם ר' יושע משום דס"ל אדרבה חזקה זנות רצה אחר פסולין וחזקה דגופא לי' לי וא"כ סמוך מיעוט פסולין לחזקה זנות רצה אחר הפסולין והו"ל ספיקו ואסורה ע"ד שכ' תוס' לר"ג ואמנם כ"ז שזנתה מדעתה משא"כ לקמן דקאי אנאנסה דל"ש זנות רצה אחר הפסולין שפיר פריך הש"ס למה לא ניזל בתר רוב כשרי': והיינו דאמר ר"י לא מפיה וכו' לא כמו שאתם אומרי' דנאמנת מטעם דבודקת ומזנה אדרבא חזקה זנות רצה אחר הפסולין הרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר: והנה למ"ש הראשוני' דלמ"ד נסתרה נסתרה ק' למה לא תהא מותרת מטעם ס"ס וע' ברא"ה ונ' דר' יושע בעצמו בא ליישב זה והנה לא קאמר ר' יושע הרי וו בחזקת שנבעלה דמ' דקאי אעכשיו כ"א ה"ק כיון דאין אפוטרופוס לעריות לא מפיה אנו חיין לא אהני לן דברי' דאת"ל דלא משקרא מ"מ אמרי' מדאפקרא נפשה לגבי האי אף לגבי פסולין אפקרה נפשה והיינו הרי זו בחזקת בעולה מקודם לכן לנתין ולממזר: י"ל האי לא מפיה ע"ד שכ' רש"י פ' נח דע"י זנות אנדלמוסיא בא לעולם וכיון שהיא זונה מביאה אנדרולמוסי' והיינו לא מפיה אנו חיין דקאמר ר' יושע: והנה למ"ש לעיל דטעמא דר' יושע משום דאמרי' מדאפקרה נפשה ק' א"כ מאי קאמר עד שתביא ראי' לדברי' א"נ תביא ראי' דהאי בועל כשר הי' אכתי איכא למיחש מדאפקרה נפשה וצ"ל דר"י ה"ק דיש כאן ס"ס ספק אם אומרת אמת דהאי בועל כשר הוא ואת"ל אומרת אמת דלמא אכתי מדאפקרה נפשה והיינו דקאמר אם תביא ראי' דתו ליכא כ"א מדאפקרה לחוד מה"ט לחוד לא פסלי' לה: וי"ל עוד על מ"ש ר"י ה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר דעיקר טעמא דר' יושע דבשלמ' היא אית לה חזקה אבל וולד הרי לית ליה חזקה וכיון דלית לי' חזקה הרי הוא פסול ומדפסלי' לוולד אי אתה יכול להכשירו לאמו ואמנ' אין הוולד פסול אא"כ נבעלה לנתין ולממזר דגוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר וא"כ צריך ר' יושע שפיר למימר דהרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר דאי לאו משום האי חששא הוה מודה ר' יושע כיון דהוה הוולד כשר ועד"ז יש להבין במ"פ הני תרי מ"ד אי ר"ג מכשיר בבתה או לא מ"ד מכשיר ס"ל דגם ר"ג ס"ל דלא מפלגי בין דידה לבתה ואדרבה כיון דדידה ג"כ מכשרי' גם לבתה מכשרי' וע"ד שכ' הראשוני' להסביר ד' רש"י לקמן כדעבד דמי ע' ברא"ה ואמנם מ"ד פוסל ס"ל דר"ג מפליג בין דידה לבתה ובזה א"ש דלמ"ד פוסל ל"ק לי' ל' מה טיבו של עובר וכמו שהעור הרש"א לקמן משום דמ' לי' דלרבותא נקט הכי לר"ג ל"מ ברישא דעדן לא דיינן על העובר פשיטא דמכשרי' אותה ולא דיינן על העתיד אפי' בסיפא דהעובר לפנינו מ"מ לא דייני עלי': ועד"ז יל"פ ד' רש"י במתני' שכ' בפנויי' ומשום חששא דפסולין וכו' כוונתו דאף דברישא עלה דידה דנינן מ"מ כיון דאיכא חשש נתין וממזר לגבי וולד ואם הוולד פסול היא ממילא פסולה מה"ט פסלה ר' יושע: אלא דעדן יל"ד דהו"ל לרש"י לציין אד' ר' יושע לכך נ' דכוונת רש"י עד"ז דמ' לי דר"ג ור' יושע פליגי מהיפוך להיפוך דלר"ג אם היא בת כהן ואומרת שנתעברה מכהן גם לזה מהימנינן לה ואין העובר פוסל אותה מתרומה ולר' יושע אפי' אם היא בת ישראל חיישי' שמא נבעלה לפסול לה ופסולה לכהונה ואמנם כ"ז