ליקוטי חבר בן חיים ח קצו

אסיפי אסופי' ה"ה דהו"מ למימר שתוקי' לא ישא אלא לרבותא קאמר דאפי' אסופי' לא ישא ואפשר דהמק' הוה סבר דאם שתוקי' כיון דהאי לא השליכה אידך נמי לא השליכה והתרצן הוא דהשיב דאדרבה אטו כולהו תשליך וה"מ למפרך שתוקי' לא ישא אלא דעדיפא פריך: רש"י משלפי הדמי' וכ"ת דלמא בתר הכי נזדווג לה בעלה אא"כ הרי רוב בעולות אחר הבעל: אבי' ואמו כ' הרמב"ם או אמו וכ' ה"ה דכ"ה בירושלמי אא"כ הו"ל להרמב' לאשמעינן דבתר הכי שני' נאמני' כמ"ש בירושלמי א"וו הרמב' סברא דנפשי' קאמר דכיון דאין שייך כאן עדות דמאי עדות יש בענין זה אם הוא אביו ממילא אינו נאמן ומכ"ש אמו א"וו חכמים אמדו דעתם כך א"כ מה לי חד מה לי תרוויי' ומשו"ה השמיטו בגמ' דילן ד' הירושלמי דגם אח"כ שני' נאמני': בענין נאמנות פ' י' יוחסין. אלא ערער תרי יל"ד פשיטא מהי"ת נימא דנאמנת נגד שני' ואמנם עפ"י ד' הר"ן עמ"ש בתי' שני' מיושב גם תי' א' דס"ד כיון דחכמי' האמנוה אפי' נגד שני' ג"כ האמיני' לכך איצטריך: ל' ה"ה פ' ט"ז מאי"ב ה' י"א דחי' נאמנת מטעם אין אדם משים עצמו רשע אינו מדוקדק כ"א ר"ל אין אדם חוטא ולא לו: והנה מ"ש המ"ל שם דלכל הפוסקי' היכא דאיקבע אי' ס' ממזר אסור ל"מ כן מד' הרשב"א והריטב"א לעיל ועי' מ"ש שם: ועוררני תלמיד א' דכל ד' המ"ל תמוהים דמ"ש הר"ן דתהא החי' נאמנת להקל לאו משום כשר כ"כ כ"א משום כהן ולוי והתם וודאי צריך סברא ונ' דברי המ"ל דבכהן ולוי ל"ש כ"מ שהאמינה תורה ע"א דבשלמא ממזר בקהל הוה דבר שבערוה וליבעי תרי וכיון דהאמינו חכמי' חד הו"ל כתרי משא"כ בכהן ולוי דלענין תרומה ודוכן מיירי הו"ל אי' וע"א מדינא נאמן באי' ועי' בזה בש"ך יו"ד סי' קכ"ז א"וו אכשר קאי הר"ן ומ"מ גם זה יש לדחות דגם בכהן שייך דבר ערוה דאם תוחזק לכהן אסור לישא גרושה ואם נשא הוולד חלל א"כ גם התם י"ל דליבעי תרי וצ"ע: תוס' ד"ה נאמן בעל המקח בפי' ד' ר"ת ע' בריטב"א ורשב"א: ולפ"ז צ"ל ע' רש"א ורש"ל ולדעתי האי ולפי"ז צ"ל קאי אדלקמן שבאו להק' מב"מ: וע' ברמב"ן מלחמות ד' ר"ח ונוטה מד' ר"ת דלר"ת בנקט זוזי מחד אפי' אין מקחו בידו האי דנקיט זוזי מני' אנן סהדי דלדידי' מכר ולא מטעם נאמנות המוכר כ"א מטעם אנן סהדי וע' בזה בש"ך סי' רכ"ב: ולד' ר"ת זה ישבע וזה ישבע דהאי דנקט זוזי לחוד לאו ראי' הוא ונמצא ד' רש"י בריש ב"מ שכ' דנשאל לבעלי' ג"כ אזלי בשטת ר"ח לא בשטת ר"ת ומ"ש נשאל להם היינו בשלמא ברייתא דידן ע"כ בעדי' מיירי כמ"ש הריטב"א דאל"כ מאי קמ"ל אלא מתני' דב"מ מהי"ת דבעדי' מיירי ולזה כ' ר"י דנשאל להם: והנה כ' ה"ה פ"כ מה' מכירה דגם ד' הרמב' כר"ת דעד המסייע פוטר משבועה וכ' הכ"מ דלא ידע מאי דוחקי' דה"ה לפ' כן ודברים תמוהי' דהרי ליישב קו' הראב"ד מ"ט ברישא אין כאן הוצרך לפ' כן דברי הרמב' אלא דלהכ"מ ק' לי' אחר שהסכי' ד' הרמב' לד' הר"ח ולר"ח אין כאן קו' מב"מ כלל וא"כ מנ"ל להרמב' דעד המסייע פוטר וזה אינה קו' דהרי מסתבר מיהת הכי ואם אינו מוכרח מסוגי' זו: ואמנם לא רצה הכ"מ להשוות ד' הרמב' לד' ר"ת משום דמלשונו מ' דבנקיט זוזי מחד מהאי דנקיט דידי' הוה המקח: ונחזי זכותא מאן נקיט ע' ריטב"א וכו' עלי' הש"ך סי' כ"ג דכוונת הריטב"א אם כ' לאחר שבע"ד יצאו מלפני הדיין ור"ל דהוה להש"ס לשנויי שכ' לאחר שיצאו מלפניו וזה דוחק מהי"ת נוקמי בהכי וכי אורחא הכי הלא אורחא למכתב פס"ד כ"ז שבע"ד עומדין לפני הדיין ולזה נ' דכוונת הריטב"א ממ"נ אם הבע"ד השני מודה שהדיין מסר בפניו זה הפס"ד לחבירו א"כ מאי בעי גבי' וע"כ דהבע"ד טוען כי בפניו לא נתן לו הפס"ד ואמאי והא הדיין נאמן ע"ז שנתן לו בפניו ומ"מ הפוסקי' מיירי שאנו יודעי' ע"י עדים שנתן לו בפניו וממילא שפיר כ' דמהני וע' עוד לפנינו: והנה מ"ש הש"ך ע"ד הב"ח גבי פס"ד שאינו מבורר נ' דתלי' בפלוגתת רש"י ור"ח גבי מקח והב"ח בשיטת רש"י שפיר כ' דכיון דהדיין לחד הוא דיהיב זכוותא א"כ הו"ל כנקיט זוזי מחד דמהימן אף שאין מקחו בידו ואמנם הש"ך לטעמי' דפסק כר"ח שפיר כ' דאם אינו מוחזק ל"מ עדות הדיין טפי מע"א כיון דליכא עדים דהאי יהיב: ומ"מ בד' הב"ח אפשר ליישב ד' הריטב"א דקשה לי' להריטב"א למה קאמר הש"ס מאן נקט לימא מאי כ' בה א"וו דרכן הי' שלא הי' כותבין כ"א אתה זכאי ולא כ' אתה פלוני ולהכי קאמר מאן נקיט וע"ז