ליקוטי חבר בן חיים ח קצה

וע' בריטב"א שהק' הרי רבא פוסק כר"א דשתיקי אסור בממזרת ותי' דבישראל גם ר"א מודה דמותר וצ"ל דלא גריס הריטב"א בסוגיין בקהל וודאי הוא דלא יבא דהיינו עכ"פ דלא כר"א: ואמנם מד' הריטב"א אלו מבואר דפשיטא לי' דר"א מדאוריי' קאמר דאל"כ לא מק' מידי וטעמי' נ' דלמאי דמסקי' דבישראל אסור משום מעלה ביוחסין ואי ר"א מדרבנן קאמר טעמא מאי אע"כ מדאוריי' ואמנם הר"ן כ' בהדי' דכה"ג שייך ג"כ מעלה: ויש לומר בזה סנסן למ"ש הרשב"א כאן דלד' הרמב' דס' ממזר רק מטעם ס' דאוריי' מותר א"כ לר"א דס"ל אפי' על חתיכה א' ס' חלב מביא אשם תלוי א"כ ס' ממזר אסור וי"ל דס' ממזר מותר מטעם דרוב כשרי' ומ"מ ס' קהל אסור לר"א וע': והנה הרשב"א והריטב"א שני' הקשו קו' א' אלא דהריטב"א קרי לי' ס"ס והרשב"א קרי לי' רוב ואולי פלוגתיי' אי בעי' יוכל להתהפך דהכא הרי אינו יכול להתהפך דאם תאמר דלמא אזלא איהי א"כ ממילא אסורה דקבוע דאוריי' וד' הריטב"א דלא בעי' יכול להתהפך וד' הרשב"א דבעי' ומ"מ רובא מיחשב לי' כאן משום דבלתי ספק האחר הוה מחצה: ואולי פלוגתיי' בענין ס' א' בגופו וס' א' בתערובות אלא דהכא כיון דב' הספיקות נולדו כא' לכאורה כ"ע מודו דכה"ג הוה ס' בגופו וס' א' בתערובת ס"ס: ומ"מ מד' שני' נלמוד דלמסקנא אפי' ידעי' דאזלא איהי לגביי' מ"מ הוה ס' המותר לבא בקהל ודווקא ברוב פסולין הוא דכ' הרשב"א דאסור ואמנם ד' רש"י אין נ' כן שכ"כ דלמא אזלא איהי וכו' אין זה אלא ס' מבואר לכאורה מדברי' דהס' היינו משום דמס' לך אי אזלא איהי אבל בס' קבוע לא סגי לך ונ' דדייק רש"י כן מד' רבא דלמה לא אמר בקיצור רוב כשרי' ומיעוט פסולין והו"ל ס' והתורה אמרה או"ו אי לאו דמספקי' ג"כ דלמא אזלו אינהו לגבה משום ס' קבוע לחוד לא אמרי' דשרי' קרא דכיון דהא דשרי רחמנא ס' ממזר חידוש הוא כל כמה דמצינן למעוטי עדיף וכ"ת הא הוה ס"ס ומיעוטא ל"ל ד' רש"י דלא הוה ס"ס: והנה הביא הרשב"א ד' הרמב"ם דדייק מסוגיין דס' דאוריי' מה"ת לקולא וד' הרשב"א וכן ד' הר"ן ספ"ק דמכלתין דהרמב"ם יליף מס' ממזר לכל התורה וזה ק' טובא דא"כ למה זה אצטריך טעמא למה אמרו וחכמי' לא ישא הרי בכל ס' דאוריי' אמרי' מדרבנן מיהת לחומרא ותו למה בממזרת מותר הרי ס' דאוריי' מדרבנן לחומרא לכ"ע אע"כ בממזר מידי אחרינא משום דגלי לן קרא להתירא א"כ ש"מ דלא ילפי' מני' לשאר דוכתי והנ"ל בכוונת הרמב' הוא דמסוף ד' רבא יליף דקאמר דגם בממזרת מותר האי שתיקי דרוב כשרי' משום קהל ס' וק' דלמא הא דגלי קרא בס' קהל יבא היינו ס' דרוב פסולין דאיכא כעין ס"ס להתירו בממזרת כמו ברוב כשרי' להתירו בבת ישראל משא"כ ברוב כשרי' דאיכא ס"ס שלא להתירו בממזרת מנ"ל דכה"ג גלי קרא אלא לאו ש"מ דע"כ כה"ג דרוב כשרי' אצטריך קרא דבס' קהל יבא משים דכה"ג בכל התורה ספיקא לחומרא משא"כ ברוב פסולין ס' כי האי בכל התורה לקולא ולא אצטריך קרא וא"כ ש"מ דס' דאוריי' לקולא מה"ת ורבא דנקט ד"ת כשר מ"ט רוב כשרי' וכו' ה"ט משום דמדרבנן אפי' כה"ג פסול וכן משום דבעי לאשמועי' דאפי' כי האי הוה בכלל ס' קהל יבא וכמ"ש ומיושב בזה לאיזו ענין סיים רבא הא דס' קהל יבא או"ו למ"ש: ונמצא דשפיר דייק הרמב' למלתי' משמעתין אף דס"ל דממזר קיל משאר ספיקות וכמ"ש: ולד' רש"י צ"ל דרבא סיים למלתי' משום דבא ליישב דלא תימא לפי ההצעה אסור בממזרת מה"ת: ובשאר העניני' שבין הרשב"א והרמב"ם בזה ע' בחידושינו ספ"ק דמכלתין: כל כי הני מזני ואזלי לכאורה אדרבה תולין מקולקל במקולקל וצ"ל דלקולא אמרי' הכא באי' דרבנן ולא לחומרא: רש"י בת שתיקי' ע' רש"א אמנם כוונת רש"י דזנות ברווקא הוא דמצוי כדאמרי' בע"פ הב"ה מכריז על רווק שאינו ריטא אבל בנשוי אשה אין זנות מצוי ולהכי כ' רש"י דתחלה בא עלי' בזנות: רש"י אלא לא שכיח נ' דקשה לי' לרש"י על פי' קמא דאין הדמיון עולה התם בהאי לחודא לא חיישי' אבל בכל ישראל מיהו חיישי' ולזה בחר רש"י בפי' בתרא אמנם לפי' בתרא האי ה"נ לא שכיח מיותר ונ' דתרוויי' אתנהו דלא שכיח קמי' היינו שישא אחותם וה"נ לא שכיח היינו דכל שתוקי לא שכיח: אשת איש בבעלה תולה אף דגם אנן תלי' דרוב בעולת אחר הבעל הכא דהשליכתו ס"ד דגרע לזה אמרי' דוודאי הך דהשליכתו לאו א"א הוה דבבעלה תולה: והא דלא אמרינן רוב פנויות היינו משום דיולדת מ"מ רובן א"א והיינו ג"כ דאמרי' מיעוט אסורות דרוב אסורות אינם יולדות: