ליקוטי חבר בן חיים ח קצב

דה"ק דתזדבין באמה העברי' והוה סבר דאמה עברי' מיהת מותרת לעבד כנעני והוולד לאדון כמו בעבד עברי ושפחה כנעני' וע"ז דחה הש"ס דהכא ל"ש למימר דהוולד לאדון כיון שאינו מתיחס אחר העבד ואמנם למסקנא באמת ל"ש זה דקטנה אין לה בני' דבני' הרי הן כסימני' וגדולה לא מציא מזבן נפשה כמבואר ב"מ י"ב ע"ב בתוס' ד"ה מאי בעי' גבי' וד' הרמב"ן פ' משפטי' תמוהי' בזה: ויל"ד הרי אם עדן לא נשא אשה אין רבו מוסר לו שפחה ומאי קאמר אי אקדמתיך וצ"ל דכר' בתמורה דף ל' ס"ל דסבר אפי' אינו נשוי רבו מוסר לו שפחה ועדן צ"ע שוב הראו לי קו' זו: זיל גניב ע' רש"י ומ"מ ק' מאי עלה ע"ד התרצן והנה הרשב"א כ' דהוה סבר דלטהר דורותי' שרי נ' כוונתו דאנן אר' שמלאי ק' לן דלמה לו למחטי ולהשיא עצה לאי' שיזכה הממזר וע"ז כ' הרשב"א דגם לר' שמלאי ולכל ישראל יש זכות כזה שלא ירבו ממזרי' בישראל: והתוס' רי"ד כ' כיון דמעיקרא כדי לשלם עשה וק' הרי ברייתא שלימה שנינו ר"פ איזהו נשך דאפי' ע"מ לשלם תשלומי כפל איכא לאו ונ' ד' תוס' רי"ד כד' הרמב' ה' גניבה שכ' דלאו דאוריי' הוה כ"א שלא ירגיל עצמו בכך ונ' דמהכא נפקא לי' להרמב' כיון דלא הוה דאוריי' א"כ כיון שעושה להכשיר זרעו שרי אפי' מדרבנן וכ"ת קרא למאי אתא נ' דע"מ למקט מודה הרמב' דהוה דאוריי' ורק בע"מ לשלם אמר הרמב' ומסוגיין דהכא וקרא לע"מ למיקט אתא וכן מורה ל' הרמב' שם: ואמנם כשאני לעצמו הייתי אומר דקו' הש"ס מעיקרא הי' נהי דהממזר לא מפקיד אלאו דלא יהי' קדש להכשיר זרעו מ"מ כיון דהלאו במקומו קאי הרי גם השפחה מצווה עלי' ולא תשמע לו וע"ז שפיר משני לי' זיל גנוב ומדינא יהא מותר בשפחה ומשום אי' גניבה כיון דא"צ להשתתף עם אחר וודאי עביד: ובענין קו' רש"א נ' דלעולם בהם תעבודו ל"ש אם קונה העבד עצמו בכסף מאדוני' ודווקא אם בחנם מוציאו לחירות שייך זה והאי אושפיזיכני' כסף הוא לי' והי' פודה הוולד מאדוני' ואמנם לפי שעה הי' מבריח ע"כ נכסי' דאם אין לו ונמכר כ': והנה יש עוד נ"מ בין ר"ת לרמב' בעמוני ומואבי דלר"ת אסורין בשפחה ולהרמב"ם שרי וכ"כ בי"ש נ"מ זו סי' ד' סקל"ה וע' בס' עשרה מאמרות שכ' דכוונת ישי אבי דוד ע"ה שהי' תובע שפחתו להכשיר זרעו דלמא עמוני ואפי' עמוני' והן בעון דקאמר דוד לפי שהי' בן תמורה ולד' ר"ת אין מקום לזה דעמוני אסור בשפחה: הדרן עלך פ' האומר, בעזר אל עלי גומר ונתחיל לבאר פ' עשרה יוחסין בעזר מאתו ישועות עתות חוסן. ריש פרק, רש"י ד"ה נתני ע' בי"ש סי' ד' ג' שיטות בענין נתיני' נתעוררו הראשוני' אי עבדות גזר עלי' למה חרורי וגירי מותרי' בהם ולכאורה הו"מ לאתויי מלעיל דיש להם קידושין והנה לכאורה ד' רש"י כהרמב' דמדאוריי' אין לאו בנתינות ולא קיי"ל כרבא פ' הערל והי' מיושב בזה קו' תוס' לעיל ד"ה אמר קרא לא תתחתן ואמנם אין הכרח דלעולם רש"י כהרמב"ן והריטב"א וסייעתם ס"ל דדור ראשון דאוריי' והיינו מתני' דאלו הן חליקי' אמנם כיון דעלה סנחריב ובלבל כל האומות א"כ בימי עזרא לא הוה שוב נתין דאוריי' כ"א מדורות הראשוני' שהיו ישראלי' דאותן לא בלבל וא"כ הנהי וודאי דוד גזר עליהם: ארץ ישראל יל"ד למאי נ"מ ואפשר לענין אם שכר בהמה בחו"ל דאינו רשאי להוליכה לא"י דבכ"מ בא"י לגבו חו"ל הוה כהר לגבי בקעה: רש"י ד"ה ומבני לוי ע' ריטב"א ונ' דרש"י אמתני' קאי דאמרי' לעיל דהאי עלו ר"ל עזרא העלום וא"כ שפיר ק' לי' לרש"י הרי עזרא לא העלה לוים עמו: לא מידי דאקרי קדש יל"ד לא לכתוב קרא כ"א קדש דהיינו תרומה לא יאכלו ואי תרומה לא יאכלו קדשי' פשיטא דלא יאכלו וצ"ל דאי לא כ' קרא כ"א קדש ה"א דקאי אקדשי' דהרי גם קדשי' אקרי קודש ומייתירא לחוד דרשי' חדא בתרומה: גירי וחרורי מנל"ן יל"ד דלמא עבדי' ג"כ בכלל ואמאי קאמר גירי וחרורי וצ"ל דל' אליהם קדריש דעבד כיון דאסור בבת ישראל ל"ש למקש' להו אליהם שהרי לא נזדווגו להם: אין משתמשין באשה ע' ב"י סי' כ"א מ"ש בזה על ד' המרדכי ודחה דברי' כי תלמיד טועה כ' כן ואמנם גם בפג"א הביא דברי' אלו בשם ר"ש בר"ב והביא ראי' מש"ס כתובות דהאשה חייבת להציע המטה קמי ארחי ופרחי והצעת המטה דבר של חונה הוא ז"נ תו"ד שם ולכאורה יש לדחות דדווקא שלא בפני' מיירי: קול באשה ערוה ע' בי"ש סי' כ"א דדווקא בשאילת שלם הוה קול דיבור ג"כ ערוה ובזה יש ליישב קו'