ליקוטי חבר בן חיים ח קצא

א"נ משום דאיכא למפרך מה לנדה שיש לה הית' לאחר זמן מאי אמרת אשת איש יוכיח הא פריך לי' בלא"ה מאשת איש משא"כ לקמן דמהיקישא יליף ל"ש פרכא: תוס' ד"ה לחומרא ולתי' נ' שכיון רש"י במה שהביא הך דיבמות וא"צ להגי' כמו שהגי' רש"א ורש"ל: אמנם הרשב"א כ' בפשיטות דממזר הוה חומרא נ' כוונתו משום דאיסורו איסור עולם ועי' בריטב"א: תוס' ד"ה ומה יבמה ע' רש"א ונ' דכיון דמ"מ היקישא דאחות אשה גלי לן דהאי ק"ו לאו פריכא היא מנדה א"כ שפיר פריך הש"ס אפי' חייבי לאוין נמי: רש"י ד"ה וכי יש אהובה נ' כוונתו דבשלמא וכי יש שנואה פריך הש"ס שפיר כלומר דאטו קרא ברשע מיירי דעובר על לא תשנא אמנם מאי פריך וכי יש אהובה לזה כ' רש"י הכוונה אטו באהבתו תלי' מלתא וממילא ה"ה בשנואה הכי פירושו: וכר' סימאי צל"ע לר"ע למאי הל' אצטריך האי כי תהיין בשלמא לרבנן אצטרי' דלא נילף חייבי לאוין ג"כ בק"ו אלא לר"ע דלא קאי אלא אאלמנה לכ"ג הרי באלמנה לר' סימאי מלא יחלל ילפי' ואדרבא הרי איכא למטעי ולמימר דהיכא דאין הויה יוכל לבכר ולא היא דאפי' ממזר בנו הוה מ"מ וצ"ע: בעולה לכ"ג ע' רש"י וי"ל בעולה לאו דוקא כ"א בוגרת ומוכת עץ: מעם אחד בעי' אפשר דמל' שתי יליף כמו שני השעירי' דילפי' שיהיו שוים או מהאחת והאחת דמ' ג"כ השתוות ודבר זה למדתי מביאור החכם רוו"ה בהפטרה ליום א' דר"ה: תוס' ד"ה אמר קרא ע' רש"א וי"ל דלרש"י ק' להו כיון דקאמר רש"י דל' לא תתחתן בם הכוונ' שאין קידושין תופסין א"כ לא לתפסו קידושין בז' עממין בגירות והא ליתא דנתינה לישראל יש לה קידושין כדתנן ואינם ד' רש"י לקמן דנתינה מידי אחרינא אית בה: גמ' הניחא יל"ד דגם לר"ש איצטריך כי יסיר דמיירי בגויותן וע"ד אנו יודעי' דלא תתחתן היינו אפי' בגירותן ואי לא כ' כי יסיר הו"א דלא תתחתן היינו בגיותן דווקא משום לא יסיר ואולי דהכא פליג אדרבא וממילא מיושבי' ד' רש"י א"נ במסקנא הוא דקאמר רבא: יל"ד עמ"ש הריטב"א דגבי שפחה קרא אינו מיותר דהאי עם החמור וודאי מיותר דלמאי נ"מ כ' לן קרא וצ"ע: בענין רט"א יכולין ממזרי' ליטהר שילהי פ' האומר. רש"י ד"ה ליטהר כוונתו דק' לי' ליטהר שהיא מהנפעל דמ' הוא יטהר עצמו וזה אינו לזה כ' רש"י דהכוונה כי גם פסול זרעו נכלל בו ומפסול זרעו יטהר עצמו: עו"ש בן חורין ומותר בישראלית כוונתו דגם ר"א מודה דהוא בן חורין אלא דס"ל דאסיר בישראלי' דהוה בן חורין ממזר כמו שהי' תחלה עבד ממזר והיינו דקחדית לן ר' טרפון: ויל"ד כיון דכל עיקר שזרעו טהור היינו משום דאינו מתייחס אחרי' א"כ מאי עצה היא זו לסבי' עצה שלא ישא אשה כלל ובוודאי לא יהיו לו בני' פסולי' וש"מ דמ"מ קיים מצות פ"ו בזה לר"ט מידי דהוה אשה לריב"ב דס"ל דמצווה על פ"ו ואף דאין בני' מתייחסי' אחרי' ומ"מ יש ליישב בזה דלכאורה למאי דמסקי' דר"ט לכתחלה קאמר ואמאי נקט ל' דיעבד במתני' ולמ"ש ה"ק לענין לאו דלא יהי' קדש לכתחלה קאמר ולמאי נ"מ אם כבר קיים פ"ו אמנם אי עדן לא קיים משום פ"ו לכתחלה לאו שפ"ד כדכ' קרא להקי' שם המת ואמר תחת אבותיך יהי' בניך ואין לומר דבאמת ר"ט לא קאמר כ"א במאן דכבר קיים פ"ו דא"כ מאי קאמר ר' שמלאי לאוקפוזיכני' אקדתתך פי' רש"י מקמי דנסיבת הרי אדרבא מקמא דנסיב לא קאמר ר"ט אלא ש"מ דבכ"ג קאמר ר"ט וכדכ': רש"י ד"ה או דיעבד קאמר בסו"ד דביאת שפחה הפקר וקדישות נ' כוונתו ליישב קו' הראשוני' למה יהא ממזר פטור מלאו דלא יהי' קדש וע"ז כ' רש"י דל' קדש הוא מל' הפקר וקדישה היינו מופקרת וא"כ קפידא דקרא שלא יפקיר בר ישראל זרעו כי במעי שפתה הוה הפקר אבל בממזר אדרבא יפקיר ליפקיר דלא לרבו ממזרי' בישראל והיינו היכא דמ"מ יהא הוולד תחת כנפי השכינה שיהא חייב במצות כעבד מיהת ולא לעכו"ם: ובתוס' רי"ד כ' משום דכ' בבני ישראל וק' א"כ אפי' גרי' יהי' שרוים לישא שפחה וצ"ע: והנה לד' הרמב' מיושב במתני' לקמן דלא נקט עבדי' וממזרי' מותרי' זב"ז דדווקא שפחה שרי ולא עבד: וע' בי"ש סי' ט"ז ד' הרמב' בקי' זאת ולהרמב' מיושב קו' תוס' בסוגי' דחציו עבד דעבד אסור בממזר אמנם קו' הבי"ש על הרמב' מעכו"ם ועבד ביבמות ל"ק דעכ"פ תרגום אונקלוס מיהת מפ' הלאו אעבד אלא דלא קיי"ל כוותי' ומ"מ אי הוה ס"ל להאי מ"ד יש ממזר מחייבי לאוין הוה אמרי' דסבר כאונקלו' דתנא הוא: עבד אין לו חייס יל"ד מה עלה ע"ד המק' להק' וכי לא ידע זה דעבד אין לו חייס ויש ליישב קצת