ליקוטי חבר בן חיים ח קפו

חטאת על הס' דהיינו חטאת העוף אמנם התם אינו נאכל ומדהכא מתאכל ש"מ שפיר דנאמן לגמרי: ונ' דלזה כיון רש"י בקידושין ג"כ שכ' נאמן וכשר הקרבן כלומר המותר באכילה ולא היה ס' חטאת: ומ"ש רש"י בי תרי א"ל אכלת חלב ר"ל דא"צ שיאמרו וחייב אתה הקרבן כמו בע"א אם הטעם משום שתיקה בהודאה כמ"ש רש"י הקידושין ע"ש והן הן ד' תוס' שם דצ"ל הי' לך לידע: ומ"ש רש"י מ"ט מחייבי רבנן באשתיק כוונתו דלכאורה הו"מ הש"ס למימר במאי תחייבי רבנן אלימא באינו יודע אלא דהש"ס אדלעיל קאי דמוקי לה באשתוק: מידי דהוה אחתיכה ס' חלב יל"ד הרי עכ"פ הוכיח הש"ס מחלב דלא מהימן ע"א ומאי מייתי השתא מחתיכה א"כ גם התם ק' וצ"ל דהא ל"ק לי' דקרבן שאני דאין הכהן רשאי להקריב חולין בעזרה עפ"י ע"א בלא הודאת בעלי' ובהכי מתיישב לן קי' עצומה למ"ש תוס' דמנדה ילפי' א"כ למה לא קאמר הש"ס בהדי' מידי דהוה אנדה דכ' וחפרה לה והוה א"ש טפי דהוה אתחזק איסורא והוה מדחי משום דבידה לטבול ובמ"ש א"ש דמאי חזית דילפינן מנדה לילף מקרבן חלב ולזה מייתי מחתיכה דהיינו מעשים בכל יום כמ"ש רש"י א"כ חזי' דמנדה ולא מקרבן ילפי': והנה הרמב"ן ריש גיטין כ' דנדה שאני מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על בעלה ומק' לכאורה א"כ קרא דוספרה לה ל"ל וצ"ל דהא מלתא גופא מהתם ילפי' אמנם הנ"י בשמעתין כ' נדה שאני דאי אפשר וא"כ שפיר ק' א"כ קרא דיספרה לה ל"ל ונ' דהנה מצינו החרשת והשוטה פקחות מתקנות וא"כ מאי א"א דקאמר הנ"י וצ"ל כיון דקיי"ל אשה בהרגשה מתטמאה א"כ הא מיהת א"א ואמנם הבדיקה וודאי אפשר וגלי לן קרא כשם שסומכין עלי' בא"א כך סומכין עלי' באפשר והן הן ד' הנ"י: והנה בגיטין הקשו בתוס' אי ס"ד בתרתי לריעותא ג"כ ע"א נאמן קרא דוספרה לה ל"ל ותי' דס"ד דהוה דבר שבערוה ואמנם למ"ש תוס' בשמעתין דסוגיין סברה דדבר שבערוה דבעי שנים ה"מ לאסור א"כ ליתא להאי תי' ונ' דד' תוס' בשמעתין דוספרה לה לא להתיר בלבד אצטריך אלא גם לאסור כהא דאמרי' הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה עלי' דהתורה האמינתה בין לקולא בין לחומרא: אמנם כוונת ד' תוס' במ"ש דס"ד לאסור בעי' שני' הי' נ' דלאסור היינו כשהיא מכחישתו ולכך בעי שנים משא"כ להתיר דמיירי בלא הכחשה לא בעי שני' והטעם דמממון ילפי' והתם ג"כ דווקא בהכחשה בעי שני' לא זולת: תוס' ד"ה מידי דהיה וק' לדברי' דעיקר חסר מן הספר דהו"ל להש"ס למימר אומר דאמרי' אין דבר שבערוה ה"מ לאסור ונ' דמתחלה ג"כ ידע זה אלא דהכי קמק' כיון דבלאסור בשאר אי' ע"א נאמן באומר חלב הוא ובדבר שבערוה בעי ב' למה בלהתיר נימא דדבר שבערוה קול משאר אי' ומשני דלעולם לא קיל כ"א גם בשאר אי' דינא הכי: תוס' ד"ה מתוך חומר דחי בזה מסקנת הנ"י בלא טעם נ' טעמם דרוב פעמי' לא תוכל לדייק יותר כ"א אם האי עד עד אמת או שקר הוא כגון בארץ מרחק וכיוצא דבמקומו לא תוכל לדייק א"כ שוב לא הוה כ"א ע"א: ואמנם כוונת תי' דהא דבעי' מה"ת ב' עדי' דליהוי עדות ברורה ומה"ת אין עדות ברירה פחות משנים אמנם כאן ע"י דדייקא ג"כ הוה עדות ברורה ודמי לב' עדי' של תורה עשאוהו כעין תורה ומ"מ דרבנן הוה: ולענ"ד נ' דלעולם מטעם אפקעינהו ואמנם לא הפקיעו כ"א ע"ד אם העדות אמת אלא דמ"מ מה"ת אסורה דאין דבר שבערוה פחות משני' לזה הפקיעו אבל אם העדות שקר לא הפקיעו וא"ש דאחין ראשון חולץ מה"ת ומסילק קו' הנ"י: קידושין ס"ה ס"ו רש"י ד"ה אכלת וחייב אתה קרבן כוונתו לד' תוס' דבעי' דווקא שאומר לו הי' לך לידע וכיוצא דשייך חיוב קרבן: שם נאמן העד וכשר כ"כ כוונת דברי' ביבמות אמנם אפשר ג"כ שבא לומר דלא דנאמן שממשכנין אותו כ"א אם מביא קרבן הקרבן כשר וכ"ה לשון הגמ' לקמן קרבן לא הוה מייתי והיינו משום דלא ממשכנין לי': תוס' ד"ה א"ל ע"א הנה מ"ש כאן דהטעם משום שתיקה בהודאה אין כוונתם לד' ר"ת לקמן דאכתי לא נחתי לסוגי' דגיטין כלל כ"א כ' כן על סמך סוגי' דיבמות דמסקי' שם תדע דע"כ משום שתיקה כהודאה הוה טעמא ומה"ט כשכ' לקמן ד"ה נטמאו טהרותיך דמיירי שא"ל בפניך נטמאו כ' וכן צריך לפ' באכילת חלב ר"ל דבאכלת חלב מבואר בהדי' ביבמות דמיירי כה"ג וכיון דאביי וקטינהו בחדא מחתא א"כ גם נטמאו טהרותיך מיירי כה"ג: אלא שהרשב"א ביבמות הק' להך לישנא דאדם נאמן הרי לא מייתי הש"ס מידי ואמנם תוס' ביבמות